תיק 5000, התיק שלא נחקר

היועמ"ש פרסם את החלטתו בעניין תיקי 1000, 2000 ו-4000, אך מתחת לאפנו חמק תיק גדול לא פחות - מאמציו של ראש הממשלה להצלת ערוץ 20 מפני סגירה. כאן, בניגוד לשאר התיקים, הכל נעשה בגלוי והדיונים עליו נכתבו ותועדו בפרוטוקולים

Flash 90

הדפוס שעולה מהחלטות היועץ המשפטי לממשלה בתיקי 2000 ו-4000, הוא דפוס של מי שמבחינתו כל האמצעים כשרים כדי להשיג לעצמו סיקור אוהד בתקשורת. העניין הוא שכידוע, כשמדובר בדפוס עברייני, הוא מופיע עוד פעמים. ואכן, כל מי שמסתכל על שוק התקשורת בחמש השנים האחרונות יודע שמי שתמך בראש הממשלה זכה להקלות, ומי שהתנגד לו, או הצטייר כמתנגד, זכה למכה עם נבוט על הראש.

בעניין הזה יש עוד פיל גדול בחדר. קוראים לו ערוץ 20. אולי, ברוח הימים האלה, צריך לקרוא לו תיק 5000. ערוץ 20 הוקם כערוץ מורשת יהודית. בחלוף הזמן זלגו התכנים שלו יותר ויותר לעולם התוכן העיתונאי-חדשותי. על כך נקנס פעם אחר פעם על ידי המועצה לשידורי כבלים ולוויין. אבל, העובדה שהערוץ בחר למקם את עצמו כמעין פוקס ניוז ישראלי, שימחה את ראש הממשלה. לא מפני שהערוץ היה ימני, אלא מפני שהוא ראה בו מקום עיתונאי מחבק. עד כדי כך מחבק, שביולי 2017 הזעיק ראש הממשלה את אנשי הערוץ לראיון לילי כדי "להחזיר כמה סטירות", כדבריו, בעניין דו"ח מבקר המדינה, על מה שלימים יהפוך לתיק 4000. "אני צריך מקום שאוכל לדבר בו", אמר בראיון הזה.

בחורף 2018 הודיעו אנשי ערוץ 20 כי אינם יכולים עוד לעמוד בנטל המחויבויות הכספיות והאחרות שלו, והם מתכוונים לשגר מכתבי פיטורים לכלל העובדים. פרקטיקה ידועה בקרב ערוצי טלוויזיה במקומותינו, כדי להפעיל לחץ על הרגולטור.

ואז נפתח מסע שלא ייאמן להצלתו של ערוץ 20, שמזכיר מאוד את הדפוס המוכר: הוא החל בכך שהממשלה העבירה בהחלטת בזק, בוועדת השרים לענייני חקיקה, הצעת חוק שיזמה ח"כ שרן השכל, באורך של שלוש שורות. על האדנים הרעועות האלה, הועברה הסמכות לטפל בחקיקה, באופן חסר תקדים, מסמכות ועדת הכלכלה של הכנסת בראשות ח"כ איתן כבל מן האופוזיציה, לסמכות ועדת הכנסת בראשות ח"כ יואב קיש מהליכוד. כדי לצאת ידי חובת הביקורת, כי זה בכל זאת מוגזם להעניק הטבות רק לערוץ המועדף על ראש הממשלה, הצעת החוק הורחבה לכדי שינויים מרחיקי לכת בשוק הטלוויזיה.

על מה שהתרחש בדיונים על הצעת החוק אמר היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ש"משנים סדרי בראשית בלי לקיים דיון ציבורי מספק". וממש כמו בדפוס המוכר, כל הדיון היה עטוף בתיאורים מופרכים של הגנה על האינטרס הציבורי. 'אני בסך הכל מוריד רגולציה משוק התקשורת ומגן על המשילות מפני הפקידות', חזר וטען יו"ר הוועדה קיש, בניגוד לעמדת הדרגים המקצועיים וגורמי מקצוע שנדרשו לסוגיה. שר התקשורת קרא הבטיח לנציג ערוץ 20 שהוא ימשיך להתקיים גם אם יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין תצטרך לעוף.

לא חלפה שנה והכל התגלה כבלוף אחד גדול: ערוץ 20 לא הפך לערוץ רב רייטינג, ערוצים קטנים חדשים לא הגישו בקשה לרישיונות שידור, הסחרור בשוק הטלוויזיה הוביל לצמצום התחרות ולאיחוד ערוץ עשר ורשת, ולא להגברת התחרות כפי שהובטח. האמנם ייתכן שכל ההליך ההזוי הזה נועד אך ורק לטובת מי שרצה ביקרו של ערוץ 20, כי ראה בו בית נוח ואוהד?

למזלנו, להבדיל מהדילים המסריחים שנעשו בתיק 4000 ו-2000 בחושך, שהיה צורך בנס בדמות עדי מדינה כדי לחשוף אותם, כאן הכל נעשה באור, ומעוגן בפרוטוקולים. הפרוטוקולים האלה מספרים את אותו דפוס חוזר של הקלות תמורת סיקור אוהד, טוב יותר מאלף עדי מדינה. ההיסטוריה תשפוט את נבחרי הציבור שיצרו את תיק 5000 ביודעין. או שמא יהיו אלה מבקר המדינה, המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה ובתי המשפט.

פורסם לראשונה בדה מרקר.