הצד האפל של הנקמה

פרשת לוחמי "נצח יהודה" מעוררת חשש שמא תפיסה של "סגירת חשבון" מסתננת לצבא ההגנה לישראל. הרצון לנקמה אינו יכול לעמוד לנגד עיניהם של החיילים, ללא קשר לנסיבות, ואף עלול להיות הרסני

Flash 90

בשבוע שעבר הורשעו שלושה מלוחמי "נצח יהודה" המעורבים בפרשת חבלה חמורה והתעללות בנסיבות מחמירות בשני עצורים פלסטינים שנחשדו כסייענים למחבל שרצח את חבריהם לגדוד בפיגוע בגבעת אסף, חודש קודם למעצר. בדיון בבית המשפט הצבאי ביפו תיארו החיילים את הנסיבות שקדמו לאירוע,  כשעברו בזירת הפיגוע ו"הכל צף".

בנסיבות טעונות רגשית אותן מתארים החיילים, נשאלת השאלה האם נכון היה להפקיד בידיהם את העצורים? בשלב זה העובדות במלואן עדיין אינן ברורות: האם החיילים שובצו למשימה באקראי או במכוון? האם הנסיבות היו ידועות למפקד ששיבץ אותם אליה? עם זאת, מטרידה בעיניי האמירה המיוחסת למפקד הגדוד כי נכון היה לשבץ את הפלוגה לפעילות כדי "לסגור מעגל עם המחבל שהרג שני לוחמים מהפלוגה, על מנת לייצר תחושת הצלחה בקרב הלוחמים". גם אם אין המדובר במדיניות כללית של צה"ל, נראה כי אין זו תפיסה מיוחדת למג"ד נצח יהודה. לפני חודשיים פורסם כי לוחמי דובדבן השתתפו בפעולה להריסת בית משפחתו של המחבל שהשליך לוח שיש שהרג את חברם ועוד קודם לכן השתתפו במבצע ללכידתו של המחבל. גם כאן הייתה הכותרת "בדובדבן סגרו מעגל". הדבר מעורר חשש שמא תפיסה של "סגירת חשבון" האופיינית למאבק בין כנופיות רחוב מסתננת לצבא ההגנה לישראל.

כאשר יחידה צבאית סופגת הרוגים או חווה כישלון מבצעי, הרצון להחזיר את הביטחון העצמי לחיילים על ידי הטלת משימות מבצעיות חדשות מובן ומוצדק. עם זאת, למיקוד העיסוק המבצעי באויב קונקרטי שפגע בחיילי היחידה עלולות להיות השלכות הרסניות. המלחמה איננה עניין אישי ואפילו לא מאבק בין יחידות צבאיות וחוליות טרור מסוימות. מדובר במאבק בין מדינות, עמים, ארגונים ותפיסות עולם.

נכון, פגיעה באויבים שלא הניחו את נשקם או נפצעו מוצדקת מעצם היותם לוחמי אויב, אבל הצדקתה של הפגיעה צופה פני עתיד – השגת מטרות המלחמה ובכלל זה מניעת התקפות נוספות מצד האויב. הפגיעה בהם איננה גמול על מעשיהם בעבר.

במדינה מתוקנת יש מוסדות מתפקדים שייעודם להעמיד לדין פעילי ארגוני טרור או לוחם סדיר שביצע פשעי מלחמה. רק בפניהם רלוונטיים מעשיהם האישיים וניתן לדבר על ענישה.

סמכות הענישה נתונה בידי בתי המשפט בלבד. מבלי להתייחס למקרה הנוכחי, שההליך בו עדיין תלוי ועומד בפני בית הדין, הרעיון של "סגירת מעגל" בפעולה נגד מחבל קונקרטי עלולה להטעות את החיילים להאמין שיש מקום לבטא רגשי נקמה בלחימה ולהיפרע באופן אישי ממי שפגע בחבריהם. זהו מסר מוטעה ומסוכן.

באופן עקרוני, חשוב להדגיש כי אלימות כלפי עצורים חסרי ישע, אזוקים ומכוסי עיניים, היא מעשה פלילי חמור ומכוער שאין נסיבות העשויות להצדיקו, גם לא מעשיהם של העצורים קודם למעצר. בצדק נבחנת בפרשה זו גם אחריותו של המפקד שנסע עם החיילים ברכב. אחריות פיקודית כוללת בחובה גם מניעת עבירות על ידי פקודיך. ברמה כללית עוד יותר, ראוי כי הפיקוד הבכיר יפעל להוקיע את התפיסה של "סגירת מעגל" או לפחות לחייב כי במצבים רגישים אלה יתקיים תדרוך מראש ופיקוח במהלך המשימה שימנעו מצבים בהם עלולים חיילים לחרוג מן השורה.

פורסם לראשונה ב-Ynet.