עונת הפריימריז
בעשור האחרון בולטת פריחתן של מפלגות מנהיג שהוא זה שמרכיב את רשימת המועמדים. התפתחות זו משקפת לא רק את הפרסונליזציה של הפוליטיקה אלא גם את המיאוס מהדמוקרטיה הפנים-מפלגתית, ובעיקר משיטת הפריימריז. נראה כי פחות מ-40% מחברי הכנסת הבאה ייבחרו בהליכים דמוקרטיים פנימיים – לעומת קרוב לשני שליש מהם רק לפני 10 שנים
Flash 90
הבחירות לכנסת ה-21 ייערכו ב-9 באפריל 2019, אולם כבר עתה נמצאות המפלגות בעיצומו של שלב קריטי שבמהלכו הן מגבשות את רשימות מועמדיהן לכנסת. המועד האחרון להגשת רשימות המועמדים לוועדת הבחירות המרכזית הוא ה-21 בפברואר. מכיוון שבישראל נהוגה שיטת בחירות רשימתית סגורה, שבמסגרתה אין למצביעים אפשרות להשפיע על המועמדים שייכנסו לכנסת, שלב גיבוש הרשימות – בין אם באמצעות בחירות פנימיות או בשיטות אחרות – קובע הלכה למעשה מי האנשים שעתידים להיכנס לבית הנבחרים הישראלי. מאמר זה יסקור תחילה את מגוון השיטות שבאמצעותן בוחרות המפלגות את מועמדיהן, ולאחר מכן יעמוד מקרוב על השיטות הכוללניות יותר, שבהן משתמשות במערכת הבחירות הנוכחית שלוש מפלגות עיקריות: הליכוד, מפלגת העבודה ומרצ.
קביעת רשימת המועמדים לפרלמנט היא אחת הפעולות העיקריות שמפלגות מבצעות. השיטות שלפיהן נקבעות הרשימות עשויות להשפיע על עקרונות דמוקרטיים חשובים כמו תחרותיות, ייצוגיות והשתתפות, וכן על התנהגות המחוקקים – למשל על לכידות מפלגתית ועל משמעת סיעתית.
המפלגות בישראל נוקטות שיטות מגוונות לקביעת רשימות מועמדיהן. במפלגות אחדות מנהיג המפלגה הוא זה הקובע את הרשימה. כך למשל מועמדי יש עתיד נקבעים על ידי מייסד המפלגה ומנהיגהּ, יאיר לפיד, וכך גם מועמדי התנועה (ציפי לבני) וכולנו (משה כחלון). גם חלק מהמפלגות החדשות שהוקמו לקראת הבחירות הנוכחיות – כגון חוסן לישראל (בני גנץ) וגשר (אורלי לוי-אבקסיס) – יעשו שימוש בשיטה זו. במפלגת הימין החדש תיקבע הרשימה ככל הנראה על-ידי שני המנהיגים המשותפים – נפתלי בנט ואיילת שקד. מפלגות אחרות קובעות את רשימותיהן באמצעות גוף מצומצם של אליטה מפלגתית, דוגמת ועדת מינויים (או "ועדה מסדרת", כפי שהיא מכונה לעתים). שיטה זו הייתה מקובלת מאוד בעבר, למשל בוועדות המסדרות של מפא"י וחֵרות, והיא קיימת באופנים שונים גם כיום. כך למשל מועצת גדולי התורה ביהדות התורה ומועצת חכמי התורה בש"ס הן מעין ועדות מסדרות. אף שבוודאי לא מדובר בהליך דמוקרטי, לשימוש בוועדת מינויים יש לכל הפחות פוטנציאל לשקף הלכי רוח רחבים ולהציף אינטרסים "מהשטח" ושל קבוצות חברתיות שונות – בוודאי בהשוואה לקביעת הרשימה בידי מנהיג יחיד.
הגופים הבוחרים את רשימות המועמדים לכנסת
במפלגות אחרות נקבעת הרשימה באמצעות בחירה פנימית שנערכת בקרב הצירים של מוסדות מפלגתיים שנבחרו על-ידי המתפקדים דוגמת ועידה או מרכז. בחד"ש, בבל"ד וגם בבית היהודי נוקטים בשיטה זו.שיטה פחות כוללנית היא זו שבה מוסדות מפלגתיים שלא נבחרו על-ידי המתפקדים קובעים את בחירת הרשימה. לדוגמא, בישראל ביתנו נקבעת אמנם הרשימה בהתאם לרצון מנהיג המפלגה אביגדור ליברמן – אולם מהבחינה הפורמלית הוועדה המתמדת של המפלגה היא זו שמחליטה על כך. רשימת האיחוד הלאומי נבחרה על-ידי כ-130 חברי מרכז. שיטה כוללנית בהרבה היא שיטת הפריימריז. בפריימריז סגורים נקבעת הרשימה על-ידי הליך בחירות נרחב שבו משתתפים כלל חברי המפלגה (המתפקדים). שלוש מפלגות – הליכוד, מפלגת העבודה ומרצ – ישתמשו הפעם בשיטה זו. בפריימריז פתוחים ניתנת הזכות להשתתף בקביעת הרשימה לכל אזרח המעוניין בכך, אף מבלי שיהיה חבר המפלגה. מפלגת זהות בראשותו של משה פייגלין היא המפלגה הישראלית הראשונה אשר מתנסה בשיטה הכוללנית הזו.
כאמור, לקראת הבחירות לכנסת ה-21 ייערכו פריימריז סגורים בשלוש מפלגות הזוכות לייצוג בכנסת היוצאת: הליכוד, מפלגת העבודה ומרצ. נציין כבר עתה שהן בליכוד והן בעבודה, רוב המועמדים לכנסת אכן ייבחרו בפריימריז על ידי חברי המפלגה – אך מיעוטם ייקבע בידי גופים אחרים, כוללניים פחות (היו"ר והמרכז/ועידה). מפלגת העבודה משתמשת בשיטת הפריימריז ברציפות מאז שאימצה אותה לראשונה בשנת 1992. אצל הליכוד השימוש בשיטה זו לא היה רציף: המפלגה אימצה פריימריז בשנת 1993, ובשיטה זו נקבעה רשימת המועמדים בבחירות 1996. ואולם יו"ר המפלגה בנימין נתניהו פעל לשנות את השיטה ולהחזיר את ההכרעה לידי צירי מרכז הליכוד, ובעקבות כך הם אלה שבחרו את המועמדים בבחירות 1999, 2003 ו-2006. רק לקראת בחירות 2009 שב הליכוד לבחור את מועמדיו לכנסת באמצעות פריימריז. מרצ ערכה התנסות בודדת בשיטת הפריימריז ב-1996, אך לאחר מכן הייתה זו ועידת המפלגה שבחרה את הרשימה. לפני כשנה, הוחלט במרצ להחזיר את ההכרעה לידיהם של המתפקדים והיא תקיים פריימריז לקביעת הרשימה לראשונה מזה 23 שנים. לעומת זאת, במפלגת הבית היהודי, שקיימה פריימריז לבחירת מועמדיה לכנסת לקראת בחירות 2013 ו-2015, הוחלט הפעם שלא לקיים פריימריז. הפרישה של בנט ושקד, והמצוקה הכספית שנתונה בו המפלגה, הביאו אותה לסגת מהשיטה הכוללנית ולבחור את הרשימה במרכז המפלגה.
בחלק זה נבחן ביתר פירוט את כללי ההתמודדויות הפנימיות שייערכו במהלך ינואר-פברואר 2019 לקביעת רשימות הליכוד, מפלגת העבודה, מרצ ומפלגת זהות.
מי זכאי לבחור?
הפריימריז המפלגתיים הם כאמור שיטה כוללנית אשר מקנה את זכות ההשתתפות לכלל חברי המפלגה, ה"מתפקדים", כפי שהם מכונים לעתים קרובות בשיח הפוליטי-מפלגתי בישראל. ואולם המפלגות מגבילות את ההשתתפות לחברי מפלגה אשר צברו ותק מינימלי של חברוּת (תקופת אכשרה). אורכן של תקופות האכשרה בשלוש המפלגות שונה באופן מהותי: בליכוד היא עומדת על 16 חודשים, במפלגת העבודה על 47 ימים ובמרצ על כחודש.חוקות מפלגת העבודה ומרצ קובעות אמנם תקופות אכשרה ארוכות יותר (חצי שנה ו-4 חודשים בהתאמה), אך כפי שקורה לא פעם – הוראות שעה מקצרות אותן באופן זמני. התקופה הקצרצרה במרצ הביאה אותה להתהדר בכך שמדובר ב"פריימריז פתוחים", אולם יש בכך משום הטעייה. פריימריז פתוחים הם שיטה שבה כל אזרח יכול להשתתף (ראה פריימריז פתוחים בישראל: הזדמנויות ואתגרים) ולא נדרשת הרשמה מוקדמת, או שהיא נדרשת במעמד הבחירות עצמו. זה לא המצב במרצ. זכות ההשתתפות במרצ תהיה אמנם מאוד כוללנית (רק מעט יותר מאשר במפלגת העבודה) אך עדיין מדובר בפריימריז סגורים. לעומת זאת, מפלגת זהות אמנם תתנסה בפריימריז פתוחים.
בחירת רשימות המועמדים לכנסת ה-21 בארבע מפלגות הפריימריז
| מועד הפריימריז | מספר בעלי זכות בחירה | תקופת אכשרה | מספר המועמדים | |
| מפלגת זהות | 29.1.2019 | פתוח לכל אזרח - השתתפו כ-10,000 | - | 15 |
| הליכוד | 5.2.2019 | 119,500 (מתפקדים) 3,574 (צירי מרכז) | 16 חודשים | ארצי - 73 מחוזות - 81 |
| מפלגת העבודה | 11.2.2019 | 60,500 | 47 ימים | 44 |
| מרצ | 14.2.2019 | כ-20,000 | 32 ימים | 24 |
שיטת ההצבעה
בליכוד יש הבחנה בין מועמדים המתמודדים ברשימה הארצית ונבחרים על-ידי חברי המפלגה (המתפקדים) לבין מועמדים המייצגים 10 מחוזות גיאוגרפיים ונבחרים על-ידי צירי מרכז המפלגה. כל חבר מפלגה יהיה חייב לסמן 12 מועמדים בדיוק מתוך 73 מועמדי הרשימה הארצית. כל סימון אחר יגרום לפסילת פתק ההצבעה. בנוסף, מתפקדים שהם גם צירי מרכז הליכוד (כ-3,500) יבחרו גם חמישה מועמדים מחמישה מחוזות שונים. במפלגת העבודה יש רק רשימה ארצית – וכל מצביע יהיה חייב לסמן בין 8 ל-10 מועמדים מבין כלל 44 המועמדים. זה המצב גם במרצ, שבה יסמן כל מצביע 4 מועמדים מבין כלל המועמדים. במפלגת זהות יקבל כל מצביע 6 נקודות אותן יוכל לחלק כרצונו. כלומר – מצביעים יוכלו לתת את כל שש הנקודות למועמד אחד, להקצות נקודה אחת לשישה מועמדים או לחלק אותן בכל צורה אחרת.מתפקדי מפלגת זהות בחרו עוד בספטמבר 2017 פאנל של 15 מועמדים, שיתמודדו בפריימריז הפתוחים.
ככלל, סדר ההופעה ברשימה ייקבע על-פי מספר הקולות: המועמד שקיבל את מספר הקולות הגבוה ביותר ימוקם במקום השני (לאחר היו"ר), המועמד שקיבל את מספר הקולות השני בגובהו ימוקם במקום השלישי וכך הלאה. חריגות מהכלל הזה נובעות כתוצאה משימוש במנגנוני הבטחת ייצוג.
מנגנוני הבטחות ייצוג (שריונים)
השימוש בשיטה כוללנית כמו פריימריז מחזק מאוד את הממד הדמוקרטי של השתתפות – עשרות אלפי אזרחים נוטלים חלק משתתפים בקביעת הרשימה לכנסת. עם זאת, שיטה זו עלולה לפגוע בהיבט דמוקרטי חשוב אחר: ייצוגיות. הסיבה לכך ברורה: כל עוד נקבעת הרשימה על ידי מנהיג המפלגה או על ידי "ועדה מסדרת" ניתן לעצב רשימה שתבטיח את ייצוגן של קבוצות חברתיות מגוונות כגון נשים, מיעוטים, עולים, צעירים, נציגי אזורים גיאוגרפיים וכיוצא בזה. לראשי המפלגה יש לעתים קרובות עניין שקבוצות חברתיות אלה יזכו לייצוג ברשימה, משום שהדבר יגביר את הסיכוי שאזרחים המשתייכים אליהן יצביעו עבור המפלגה. אך כאשר קביעת הרשימה מוכרעת על-ידי העדפתם של עשרות אלפי מתפקדים, השפעתם של ראשי המפלגה על עיצוב הרשימה קטנה, ואין ערובה שהתוצר הסופי יבטיח ייצוג של קבוצות אלה. כדי להתגבר על הסיכון הזה המפלגות משתמשות במנגנונים של הבטחת ייצוג לקבוצות חברתיות.
קיימים מספר מנגנונים של הבטחת ייצוג. בליכוד,בליכוד קיימים כללים שונים המגבילים את האפשרות של מועמדים ותיקים, שכיהנו בעבר בכנסת או בממשלה, ליהנות מהבטחות ייצוג. לא נסקור לעומק את הכללים האלה במסמך הנוכחי. כאמור, יש מועמדים המתמודדים לא ברשימה הארצית אלא במחוזות גאוגרפיים, מול מועמדים אחרים מאותם מחוזות. מדובר ב-10 מחוזות: שפלה, גליל, דן, נגב, תל אביב, ירושלים, חיפה, מישור החוף, יהודה ושומרון, מועצות אזוריות. צירי מרכז הליכוד יבחרו את המועמד המועדף עליהן מכל מחוז גאוגרפי, והמועמדים שזכו בכל מחוז יוצבו במקומות קבועים מראש: 19, 21, 22, 26, 29, 33, 34, 36, 38, 39. הקצאת המקומות למחוזות השונים תיגזר ממספר המתפקדים הזכאים לבחור בכל מחוז. מנגנון זה מכונה "שריון קשיח".
מנגנון מקובל יותר להבטחת ייצוג הוא "שריון מקום מינימלי". במנגנון זה, נציגי הקבוצה מתמודדים ביחד עם שאר המועמדים על קולות כל הבוחרים, אך המפלגה מגדירה מראש מקומות משוריינים מינימליים לנציגיה. אם לאחר ספירת הקולות מתברר שנציגי הקבוצה לא הגיעו למקומות האלה או למקומות גבוהים יותר, הם "מוקפצים" במעלה הרשימה למקומות אלה על חשבון מועמדים אחרים. במקרה והם הגיעו למקומות המשוריינים או למקומות גבוהים יותר – השריון מתבטל. שלוש המפלגות המקיימות פריימריז מפלגתיים עושות שימוש במנגנון זה.
בליכוד קיימת הבטחת ייצוג מסוג שריון מקום מינימלי לנשים, לעולה חדש, ללא-יהודי, לצעיר ולחרדי: מועמדים המשתייכים לקבוצות חברתיות אלה מתמודדים עם שאר המועמדים על קולות כלל הבוחרים, אך כללי השיטה מבטיחים להם ייצוג מינימלי ברשימה. הבטחת הייצוג המשמעותית ביותר מובטחת לנשים. תקנון הפריימריז הנוכחי מבטיח כי לפחות שש מועמדוֹת ישובצו ברשימה עד המקום ה-40, במקומות הבאים: 10, 20, 25, 31, 35, 40. כאמור, הבטחת הייצוג תמומש רק אם לא הצליחו מועמדוֹת להיבחר למקומות אלה או למקומות גבוהים יותר בזכות הקולות שקיבלו. לדוגמה, אם מספר הקולות שקיבלה האישה הראשונה הספיק לה להיבחר רק למקום ה-17 ברשימה, היא תוקפץ למקום ה-10; אך אם מספר הקולות מיקם אותה שביעית מקרב כלל המועמדים, לא יהיה צורך להקפיץ אישה אחרת למקום ה-10. הבטחת הייצוג למקומות ה-25 ומטה מיועדים רק למתמודדות חדשות – כאלה שאינן חברות הכנסת היוצאת. הבטחות ייצוג נוספות הוקצו לעולה חדש (מקום 28), ללא-יהודי (30), לצעיר (32) ולחרדי (43). נוסף על כך, כאמור, 10 מועמדים שנבחרו במחוזות ישובצו במקומות קבועים בין המקומות ה-19 וה-39. לבסוף, ליו"ר המפלגה נתניהו יש אפשרות לשבץ מועמד מטעמו במקום ה-21 ברשימה.
גם מפלגת העבודה עושה שימוש בהבטחת ייצוג מסוג שריון מקום מינימלי. תקנון הפריימריז קובע כי לפחות 11 מועמדוֹת ישובצו עד המקום ה-40, כשמתוכן שלוש בעשירייה הראשונה (מקומות 4, 7, 9, 13, 18, 21, 26, 30, 34, 37, 40). הבטחות ייצוג נוספות הוקצו לנציגי הקיבוצים (מקום 14), מיעוטים (17 ו-23), שכונות ועולים (20) ומושבים (22). כמו כן, יש הבטחות ייצוג דומות לחמישה אזורים טריטוריאליים: צפון (עד מקום 19), דרום ונגב (27), מרכז, שרון, שומרון ודן (28), ירושלים וחיפה (29), תל-אביב (31). מן הראוי לציין שמלבד הבטחות הייצוג לנשים, שאר הבטחות הייצוג ממוקמות במקומות לא ריאליים, לפחות כפי שמשתקף נכון לכתיבת שורות אלה מסקרי דעת הקהל. בדומה לליכוד, גם במפלגת העבודה רשאי היו"ר גבאי לשבץ מועמדים מטעמו – שלושה מועמדים, במקומות 2, 10 ו-16. במקום ה-11 ישובץ מזכ"ל המפלגה, אשר נבחר לפני כשנתיים לתפקיד על-ידי צירי ועידת המפלגה.
במרצ יש הבטחת ייצוג מגדרית של 40% בכל חמישיית מועמדים. כלומר – במקומות 2 עד 6 ברשימה (לאחר היו"ר) ישובצו 2 מועמדים ו-3 מועמדוֹת או להפך. בנוסף, יש שריון למועמד חדש שלא כיהן כחבר כנסת, בכל חמישייה. מפלגת זהות אינה עושה שימוש במנגנוני הבטחת ייצוג, אך היו"ר משה פייגלין רשאי לשבץ עד שבעה מועמדם מטעמו במקומות 2, 4, 6, 8, 12, 15 ו-18. בנוסף, חברי "זהות העולמית" (יהודים בתפוצות שהצטרפו למפלגה) בוחרים בנפרד מועמדים שישובצו במקום האחרון בכל עשירייה.
המפלגות בישראל מתייחדות במגוון הרחב של השיטות שבאמצעותן הן קובעות או בוחרות את רשימות המועמדים שלהן. בעשור האחרון בולטות במיוחד פריחתן של מפלגות בהן המנהיג מרכיב את רשימת המועמדים. התפתחות זו משקפת לא רק את הפרסונליזציה של הפוליטיקה אלא גם את המיאוס מדמוקרטיה פנים-מפלגתית, ובעיקר מהפריימריז. לפי תמונת המצב הפוליטית הנוכחית כפי שהיא משתקפת בסקרי דעת הקהל האחרונים, פחות מ-40% מחברי הכנסת הבאה ייבחרו בהליכים דמוקרטיים פנימיים – לעומת קרוב לשני שליש מהם רק לפני 10 שנים.
עבור שוחרי הדמוקרטיה, המתבססת גם על השתתפות ומעורבות אזרחית, היחלשותן של מפלגות בעלות דמוקרטיה פנימית היא התפתחות מדאיגה. עם כל החולשות והפגמים של שיטות דוגמת הפריימריז, מדובר עדיין בשיטות דמוקרטיות וחשוב לזכור שאין שיטה מושלמת לבחירת מועמדים. המפתח להליך מוצלח של בחירת מועמדים היא ביזורו – הוצאת הכוח מידיו של גוף אחד ויחיד, יהיה זה מנהיג, ועדת מינויים או חברי מפלגה. ניתן לעשות זאת בשתי דרכים. הראשונה היא לאמץ שיטה רב-שלבית: סינון ראשוני של מועמדים על-ידי ועדה פנימית, אישורם במוסדות המפלגה ולבסוף – בחירה שלהם בידי חברי או תומכי המפלגה. הדרך השנייה היא לבזר את הבחירה בין גופים בוחרים. ניתן להקצות מינוי של מועמד או שניים בכל עשירייה ליו״ר המפלגה, לאפשר למרכזי המפלגות לבחור מספר מועמדים המייצגים אזורים גיאוגרפים או סקטורים בחברה הישראלית, ולבחור את יתר המועמדים בפריימריז בקרב כלל חברי המפלגה.
להשלמת המהלך, יש לאמץ פתק הצבעה פתוח למחצה בבחירות לכנסת. לפי מודל זה, על פתק ההצבעה של המפלגה עבורה נצביע, תופיע רשימת המועמדים כפי שנקבעה מראש, לרבות שמות המועמדים ודירוגם ברשימה. כל מצביע של המפלגה יהיה רשאי לסמן מועמד או כמה מועמדים המועדפים עליו, ובמהלך ספירת הקולות, אלו שיקבלו סף מינימלי של קולות אישיים יקודמו במיקום ברשימה. רפורמה כזו תחזק את המחויבות של נבחרי הציבור כלפי הבוחרים ותגביר את ההתעניינות של קהל המצביעים בהליך הבחירות ובפעילות המפלגה.