השבת כראי ליחסי דת ומדינה בישראל

סוגיות דת ומדינה היו תפוח האדמה הלוהט של הכנסת היוצאת, וסביר שיהיו כאלה גם במערכת הבחירות הקרובה. מאבקי השבת הם רק דוגמה אחת למה שעלול להתחולל בישראל אם לא יוסדרו הנושאים הללו, ויפה שעה אחת קודם. על הציבור הישראלי להפנים שסוגיות דת ומדינה הן מהותיות לקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית, ולדרוש הסדרתן בחוק מנבחרי הציבור שלהם

Flash 90

במרכזם של רבים מהמשברים הפוליטיים בישראל נמצאים מתחים הקשורים ליחסי דת ומדינה. סוגיות הליבה הנובעות מיחסים אלו היו מאז ומתמיד לעקב האכילס של ממשלות ישראל. דא עקא, מחקרים שונים אותם ערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה מראים כי מדינת ישראל מתנהלת ללא כל מדיניות סדורה בתחום חשוב זה של חיינו הציבוריים. מחקרים אלו מגלים כי תחת ניסיון לייצר מנגנוני קבע להסדרת יחסי דת ומדינה בישראל, רשויות השלטון מנסות לגלגל את ההכרעה בסוגיות אלו מהן והלאה.

למציאות זו מחירים כבדים עבור החברה הישראלית. דוגמה מובהקת לנזקים שנוצרים מהיעדר הסדרה ראויה לסוגיות דת ומדינה יכולה להימצא בחידוש מאבקי השבת בשבועות האחרונים.

לאחר תקופה קצרה שירדה מהכותרות, חזרה השבת לשמש כזירת מאבק. כך, לאחר כחצי שנה של עיכובים, חודשו לאחרונה עבודות הבנייה בפרויקט להקמת גשר יהודית שמעל נתיבי איילון. העיכוב בעבודות נבע, בין היתר, מלחץ כבד של הסיעות החרדיות שהיו חברות בממשלה והתנגדו נחרצות לביצוע הפרויקט בשל חילול השבת שהיה כרוך בהן. עתה, משהתפרקה הממשלה והתפזרה הכנסת, התיר שר התחבורה להמשיך בביצוע הפרויקט. למותר לציין כי ההפגנות והמחאות סביב חידוש העבודות לבניית הגשר לא איחרו לבוא.

במקביל לאירועים אלו, פרסמה עיריית תל אביב נתונים המלמדים כי מתוך כ-300 בית עסק הפועלים כיום בתחומי העיר בימי שבת וחג, רק 88 הגישו בקשה לקבלת היתר לעבודה בשבת. אם אכן תתממשנה התחזיות, נתון זה עשוי להוביל לסגירתם של למעלה משני שליש מבתי העסק הפועלים היום בתל אביב בשבת. קשה לדעת מה הסיבה לשיעור נמוך זה של בתי עסק שהגישו בקשה לקבלת היתר, אך נדמה כי הנתונים מלמדים שתחזיות האימה (שהובילו, אגב, לחקיקת חוק המרכולים) לפיהן מתן האפשרות לעסקים לפעול בשבת תביא למחיקת זכר השבת בתחומי העיר העברית הראשונה, רחוקות עדיין מלהתממש. דבר אחד ברור - המאבקים אודות צביון השבת, בתל אביב ומחוצה לה, ימשיכו להעסיק את כולנו עוד שנים רבות.

והנה על אף מרכזיותן של סוגיות דת ומדינה בשיח הציבורי בישראל, בחינת האופן בו המערכת הפוליטית והמשפטית מתייחסות לסוגיות דת ומדינה מלמדת על קיפאון מסוכן. נתונים שפרסם לאחרונה מכון "על משמר הכנסת" מלמדים כי מתוך 6644 הצעות חוק שהעלו בכנסת האחרונה, 326 הצעות עסקו בנושא זה. יחד עם זאת, במבחן התוצאה, מתוך 623 חוקים שהצליחה הכנסת האחרונה להעביר, רק 17 חוקים שעסקו בסוגיות של דת ומדינה נכנסו לספר החוקים הישראלי. כלומר, פחות מ-3% מכלל החוקים שחוקקה הכנסת. יתרה מכך, ברובם המוחלט של החוקים החדשים לא ניתן למצוא כל סימן לחשיבה מעמיקה על הדרך בה ראוי להסדיר סוגיות דת ומדינה, או לרגישות כלפי הגישות השונות המתקיימות בחברה הישראלית בכל הנוגע לסוגיות אלו.

היעדרה של מדיניות הסדרה ראויה בסוגיות דת ומדינה מובילה רבים לנסות ולהעביר את הדיון הציבורי בסוגיות אלו מהכנסת אל בתי המשפט. עם זאת, מבחן המציאות מלמד כי בתי המשפט אף הם אינם הזירה המתאימה לתיקון המצב המשברי בו נמצאים יחסי דת ומדינה בישראל. למעשה, למרות כמה פסקי דין תקדימיים מהשנים האחרונות, קשה, ואף לא כדאי, לצפות מבתי המשפט בישראל לתקן את ההסדרים החוקיים היוצרים את מערכת היחסים הקלוקלת בין דת למדינה בישראל.

חידוש מאבקי השבת עשוי לסמן גם את המקום שיתפסו סוגיות דת ומדינה במערכת הבחירות הקרובה. אם ניתן לסמוך על ניסיון העבר, סוגיות אלו ישמשו בעיקר ככלי ניגוח בין המפלגות המתחרות על קולו של הבוחר הישראלי. ביום שאחרי הבחירות, יידחקו סוגיות דת ומדינה לקרן זווית, עד למשבר הבא.

מה שנדרש כדי לתקן את המצב הוא שינוי תפיסתי עמוק של ציבור הבוחרים הישראלי. על הציבור המעוניין בשמירה על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודיות ודמוקרטית לדרוש מהמועמדים המבקשים את קולו לפעול לאיחוי השסעים המאפיינים את יחסי דת ומדינה, וזאת מתוך אחריות לאומית ורגישות חברתית. אם לא יחול שינוי שכזה, ניתן לחזות בצער כי מאבקי דת ומדינה ימשיכו לשמש כגורם מפלג בחברה הישראלית ולאיים על שלמותה. במקום לריב על גשרים, הגיע הזמן לבנות אותם.

פורסם לראשונה בשבתון.