כרטיס הכניסה לישראליות

השירות הצבאי, שנתפס בעיני החרדים כאחד מהאיומים המרכזיים על אורח חייה, הופך בשנים האחרונות למסלול אטרקטיבי למדי, בעיקר משיקולים כלכליים ותעסוקתיים. ואולם, תוך כדי השירות הם מגלים גם את ההיבט החברתי, הזהותי, האזרחי והחשוב ביותר – הישראלי, שבו

Flash 90

גם ב-2018 כרטיס הכניסה המרכזי למיינסטרים של החברה הישראלית הוא השירות הצבאי. לכן מבחינות רבות; חברתיות, ערכיות ואזרחיות, מהווה גיוס החרדים לצבא אתגר חברתי ופוליטי ראשון במעלה בציבוריות הישראלית והוא מרכיב מהותי בשסע החברתי והפוליטי בין המגזרים. גם הפעם טרם ההכרזה על הבחירות, כמו בסבבים הקודמים הגענו לנקודת שבר בנוגע להסדרת גיוס החרדים לצבא עד לסבב הבא של התנצחות שספק רב אם גם בסופו תתקיים הכרעה - פוליטית, משפטית או חברתית - בדבר האיזון הרצוי במילוי חובת השירות בישראל.

עם זאת, בשנים האחרונות קרה דבר כמעט חסר תקדים. למרות שהשירות הצבאי מהווה את אחד מהאיומים המרכזיים והבולטים על אורח החיים החרדי, הוא הפך למסלול אטרקטיבי למדי עבור חלקים שונים של הציבור החרדי בשל העדר חלופות אחרות, זמינות וזולות, לניידות חברתית-כלכלית. גברים חרדים ללא השכלה רלוונטית לשוק העבודה וללא מקורות פרנסה בתוך המגזר החרדי רואים בשירות הצבאי את קרש הקפיצה אל הישראליות ואל עולם התעסוקה. שינויים כלכליים וחברתיים בציבור החרדי הביאו לעלייה חדה במספר המשרתים החרדים בצה"ל בעשור האחרון שמספרם עומד כיום על 7,250 חיילים. עם זאת, העלייה מכמה מאות מתגייסים בשנה לפני כעשור ליותר מ-3,000 מתגייסים חרדים כיום, נובע בעיקר מצרכים כלכליים וחומריים, ופחות ממניעים לאומיים, חברתיים או פטריוטיים. מרבית החרדים רואים בשירות הצבאי נתיב לקידום אישי ותעסוקתי בלבד ולא כאמצעי לביטוי מחויבותם האזרחית למדינה. כך למשל, ציפיותיהם של חלק מהחיילים החרדים מהשירות מבוססות מתמקדות בדרישות חומריות הכוללות שכר גבוה למשרתים, סבסוד לימודי מקצוע ורכישת ניסיון תעסוקתי האמור לשרתם בהשתלבות בשוק העבודה הכללי. בנוסף, חשוב לזכור כי עדיין עיקר גיוס החרדים לצבא הנו על בסיס התנדבותי ולא על בסיס חוקי מחייב, היבט אותו מנסה חוק הגיוס המוצע לשנות מהיסוד.

אבל דרישות וציפיות אלו משתנות במהלך ולאחר השירות הצבאי. מחקר שערכתי גילה שהשירות הצבאי גורם לתמורות עמוקות בתפיסת אזרחותם ותפקידם במדינה של חלק מבוגרי השירות באופן המגביר את תחושת הסולידריות הלאומית שלהם עם שאר חלקי החברה הישראלית. כך למשל, נמצא שרבים מבוגרי השירות מתייחסים יותר לשותפות הגורל עם החברה הישראלית ולחיבור הייחודי להווי הישראלי ממנו היו מנותקים בעבר בכוונת מכוון, בתקופת לימודיהם בעולם הישיבות. ולראייה, רוב מכריע (77.7%) מבוגרי נצח יהודה (הנח"ל החרדי) מדווחים לאחר השירות כי הם חשים חלק מהמדינה ומאתגריה ו-44% מדווחים כי יחסם למדינה השתפר בעקבות השירות. לתחושות אלו מצטרפת תחושת גאווה על תקופת השירות ועל תרומתם לצבא, לחברה ואף למדינה. השירות הגדיל את הזדהותם עם המדינה וסמליה ואת היכרותם עם אוכלוסיות משרתים אחרות. מצד שני, רוב החרדים שהתגייסו לצבא ממשיכים להגדיר את עצמם כחלק מהחברה החרדית ורואים עצמם כחלק אינטגרלי מחברה זו- חרדים וישראלים. לכן, בכל תרחיש של גיוס חרדים חייבים לזכור שמדובר לא רק במשימה לאומית של ביסוס צבא העם והשגת ערך השוויון, אלא גם בשילוב פלח אוכלוסייה משמעותי בחברה הישראלית.

לפיכך, ניתן להניח כי גידול במספר המשרתים החרדים בצבא, אשר עדיף שיושג בהסכמות והבנות על בסיס הצעת החוק הנוכחית, עשוי להנמיך את חומות הבדלנות החברתית והאזרחית בין חלקיה השונים של החברה הישראלית. עם זאת, כל עוד נשען מערך גיוס החרדים על בסיס התנדבותי לא מחייב, יידרש הצבא להמשיך ולספק למתגייסים החרדים תמריצים כלכליים נדיבים העלולים לגרום לזילות מסוימת של השירות בעיני החרדים ובעיני אחרים, תהליך העלול לפגום בערך השירות ומעמדו של צה"ל בישראל.

פורסם לראשונה בדה מרקר.