ייצוג נשים ברשויות המקומיות

עם פיזורה של הכנסת ה-20, עומד הייצוג הנשי בה על רמת שיא של כל הזמנים: 35 חברות כנסת (29%). עם זאת, ייצוג הנשים בזירות פוליטיות אחרות – בממשלה, במפלגות, ובשלטון המקומי – נותר נמוך מאוד. האם הבחירות המקומיות האחרונות תרמו לשיפור המצב?

בתמונה: עינת קליש-רותם, ראש עיריית חיפה הנכנסת | Flash 90

החשיבות של ייצוג נשים ברשויות המקומיות

לייצוג נשים בפוליטיקה, לרבות בפוליטיקה המקומית, חשיבות רבה. הוא תואם ערכים של שוויון וייצוגיות, מעניק לגיטימציה למשטר הדמוקרטי–ליברלי ומסייע להנחלת התפיסה הרואה בנשים אזרחיות שוות ערך לגברים. יש גם הטוענים כי פעילות פוליטית של נשים שונה במהותה מזו של גברים — נשים בתפקידי מפתח מרבות לעסוק בנושאים הקשורים במצבן של נשים בחברה ולקדם אינטרסים של נשים. לפי טענה זו, "ייצוג תיאורי", כלומר שיעור גבוה של נשים בזירה פוליטית כלשהי, הוא תנאי ל"ייצוג מהותי", כלומר לקידום האינטרסים והתפיסות המשותפים לנשים. באופן ספציפי, השלטון המקומי מהווה זירה פוליטית חשובה – הן משום שיש לו השפעה מכרעת על חיי היום-יום שלנו, הן משום שפעילות פוליטית ברשות המקומית היא במקרים רבים "קרש קפיצה" לפעילות פוליטית ברמה הארצית: כמעט שליש מחברי הכנסת (39 ח"כים, נכון לינואר 2018) כיהנו בעבר כנבחרי ציבור ברשויות המקומיות. זהו ערוץ הגיוס השכיח ביותר לקריירה פרלמנטרית.עופר קניג, "נתיבי הקריירה של חברי הכנסת", פרלמנט 80, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2018.

ייצוג נשים ברשויות המקומיות לפני בחירות 2018

לפני הבחירות המקומיות האחרונות כיהנו 6 נשים בלבד בראש רשות מקומית (עיר, מועצה מקומית או מועצה אזורית), מתוכן רק אחת בעיר גדולה (מרים פיירברג בנתניה). מדובר בשיעור זעיר המהווה רק 2.3% מכלל ראשי הרשויות.הנתונים במסמך זה לגבי בחירות 2013 מתבססים על: רינת בניטה ושלי מזרחי סימון, "ייצוג הולם לנשים בשלטון המקומי: תמונת מצב בישראל ומבט משווה", מרכז המחקר והמידע בכנסת, 2018. גם במבט היסטורי, נדיר למצוא נשים בראשות ערים גדולות – דוגמאות בולטות לנשים כאלה הן יעל גרמן, שעמדה בראשות עיריית הרצליה בשנים 2013-1998, ובעבר הרחוק חנה לוין, שהייתה האישה הראשונה שעמדה בראשות עיר בישראל – ראשון לציון, בשנים 1960-1956.

ומה היה המצב באשר לחברי המועצות? רק מעט יותר טוב. כ-13.5% ממי שנבחר לכהן במועצות של המועצות המקומיות ובמועצות הערים בבחירות המקומיות ב-2013 היו נשים. עם זאת, ניכרו הבדלים גדולים בין רשויות שונות: ככלל, ברשויות ערביות וחרדיות היה ייצוג הנשים זעום, ואילו ברשויות הממוקמות במרכז המדינה, ברשויות גדולות (מעל 100,000 תושבים) וברשויות "חזקות" יותר מבחינה כלכלית-חברתית היה שיעורן גבוה יותר. כמו כן, למרות השיעור הנמוך, מדובר בשיפור לעומת העבר – בבחירות 2008 רק 11% מהנבחרים למועצות היו נשים, ובבחירות 2003 - 9%.

מה השתנה לקראת הבחירות המקומיות ב-2018?

בשנים האחרונות עלתה סוגיית ייצוגן הנמוך של נשים ברשויות המקומיות על סדר היום התקשורתי והפוליטי. בעקבות כך החלו להינקט מאמצים לשפר את ייצוג הנשים לקראת הבחירות המקומיות של 2018. שני צעדים עיקריים שנעשו בהקשר זה הם:

• אימוץ מכסות ייצוג לנשים – ביוני 2014 אישרה מליאת הכנסת את חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד-2014, המעניק מימון בחירות גבוה יותר לסיעות ברשויות המקומיות שיש בהן ייצוג נשים גבוה. החוק קובע שסיעה (במועצה מקומיות או בעירייה) ששליש לפחות מחברי המועצה שנבחרו מטעמה הן נשים, תזכה לתוספת בשיעור של 15% מסכום מימון הבחירות שהיא זכאית לו לפי החוק. החוק מתמרץ אפוא רשימות להציב שיעור מכובד יחסית של נשים בקרב מועמדיהן למועצת הרשות – ובמקומות ריאליים.
• קמפיינים לקידום התמודדות של נשים – מדובר, ראשית, בקמפיינים של עמותות, כמו עמותת כ"ן ושדולת הנשים בישראל. במסגרת זו הוקמה קואליציה של 29 ארגוני נשים, בשם "מקומיות 2018". נוסף על כך, בלט גם הקמפיין של הרשות לקידום מעמד האישה, תחת הכותרת "תתמודדי".

נשים בבחירות המקומיות 2018 – מועמדות ונבחרות

שיעור הנשים מקרב המתמודדים לתפקידים ברשויות מקומיות עלה, אם כי לא באופן דרמטי. מקרב המועמדים לתפקיד של ראשי רשויות – ממעט פחות מ-6% למעט יותר מ-8% (ובמספרים – מ-41 ל-58); ומקרב המועמדים לחברי מועצות – מ-20% לכ-23%. שני הנתונים לא כוללים מועמדים במועצות אזוריות – שם המצב מעט טוב יותר: כ-10.5% מהמתמודדים לראשות מועצה וקרוב ל-25% מהמתמודדים לתפקיד חברי מועצה בבחירות 2018 היו נשים.הנתונים במסמך זה על המועמדים בבחירות 2018 מתבססים על: משרד הפנים, "הודעה לתקשורת: נתונים על המועמדים לבחירות 2018", 14.10.2018.

בכל הנוגע למועמדוֹת שניצחו בבחירות ונבחרו לעמוד בראש רשויות חל שיפור משמעותי לעומת העבר. אחרי בחירות 2018 עומדות 14 נשים בראש רשות כלשהי (ראה לוח 1), בהשוואה ל-6 שכיהנו בתפקיד זה קודם לכן. מדובר בזינוק מרשים, אך שיעור הנשים בתפקיד זה עדיין נמוך – הוא עלה מ-2.3% ל-5.5%.

לוח 1. הנשים שנבחרו לראשות רשויות מקומיות בבחירות 2018

שם המנצחת	הרשות המקומית	סוג הרשות	האם המועמדת נבחרה לראשות הרשות בפעם הראשונה?
עינת קליש-רותם	חיפה	עיר	כן
מרים פיירברג	נתניה	עיר	לא
עליזה בלוך	בית שמש	עיר	כן
ליאת שוחט	אור יהודה	עיר	לא
יהוד-מונוסון	יעלה מקליס	עיר	לא
שושי כחלון-כידור	כפר יונה	עיר	כן
הגר פרי-יגור	פרדס חנה - כרכור	מועצה מקומית	כן
קרן גרין	קדימה – צורן	מועצה מקומית	כן
ליזי דלריצ'ה	גני תקווה	מועצה מקומית	לא
טל אוחנה	ירוחם	מועצה מקומית	כן
גלית שאול	עמק חפר	מועצה איזורית	כן
אשרת גני גונן	דרום השרון	מועצה איזורית	כן
רותם ידלין	גזר	מועצה איזורית	כן
מטי צרפתי הרכבי	יואב	מועצה איזורית	לא

שני ניצחונות של נשים בלטו במיוחד. ראשית, בחיפה ניצחה – למעשה הביסה – עינת קליש-רותם את ראש העיר המכהן יונה יהב. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה אישה עומדת בראשות אחת משלוש הערים הגדולות בישראל. שנית, בבית שמש ניצחה עליזה בלוך את ראש העיר המכהן משה אבוטבול. לניצחון דחוק זה, בפער של מאות קולות בלבד, יש משמעות פוליטית ודמוגרפית, שכן כמו בעבר, גם הפעם ההתמודדות ביניהם נתפסה כמאבק בין התושבים החרדים והלא-חרדים בבית שמש – אלא שבניגוד לבחירות של 2008 ו-2013, הפעם ניצחה המועמדת הדתית-לאומית ולא המועמד החרדי. מעניין גם לציין את מרים פיירברג, שנבחרה לעמוד בראש עיריית נתניה בפעם החמישית – היא כבר מכהנת בראש העירייה 20 שנה – למרות שהפעם ליווה את מסע הבחירות שלה ענן של חשדות בפלילים. עם זאת, בהיבט אחד לא חל שיפור: עדיין לא נבחר ראש עירייה, מועצה אזורית או מועצה מקומית ביישובים ערביים או חרדיים.

גם בייצוג הנשים כחברות מועצה חל שיפור – מ-13.5% ב-2013 ל-16.6% ב-2018 (מ-327 ל-426; הנתונים אינם כוללים מועצות אזוריות). עם זאת, יש הבדלים גדולים בין רשויות שונות – ב-68 יישובים לא תכהן ולו אישה אחת במועצה, וב-23 יישובים תכהן אישה אחת בלבד. ייצוג הנשים במגזר הערבי והחרדי נותר נמוך ביותר – מקרב 40 הערים הגדולות בישראל, הערים היחידות שבהן אין כלל נשים במועצות הן ערביות וחרדיות.

ואולם יש הבדל בין המגזר החרדי והערבי: בעוד במגזר החרדי טרם נבחרה אישה לכהונה במועצה, הרי ש-19 נשים ערביות נבחרו הפעם למועצות הערים, שיפור משמעותי לעומת 10 נשים בבחירות הקודמות. במקומות אחרים ייצוג הנשים גבוה הרבה יותר: בשני יישובים יש רוב נשי במועצה (קריית טבעון ואבן יהודה) ובכמה נוספים מספר הגברים גדול ממספר הנשים באחד בלבד (פרדסיה, להבים, הר אדר, אלפי מנשה).אמיר אלון, " הישג בבחירות המקומיות: עוד 100 נשים במועצות", ynet" 9.11.2018. גם בחלק מהערים הגדולות ייצוג הנשים גבוה יחסית – מבין 40 הערים הגדולות, בערים הבאות מעל 30% מחברי המועצה הן נשים –  ערי המרכז בת ים, הוד השרון, כפר סבא, תל אביב, רמת גן, רעננה, הרצליה, ראשון לציון, וכן נהריה, כרמיאל ובאר שבע. גם בערים גדולות נוספות, שבהן עדיין שיעור הנשים נמוך מ-30%, נרשם בו שיפור משמעותי לעומת הבחירות הקודמות: בחולון גדל שיעורן מ-11% ל-26%, באשדוד מ-11% ל-21%, בפתח תקווה מ-4% ל-21%, באשקלון מ-17% ל-28%.

כשבודקים את הקשר בין החוזק של העיר (לפי הדירוג החברתי-כלכלי של הלמ"ס, המחלק את הרשויות לעשרה אשכולות) לבין שיעור הנשים במועצת העיר, ניכר מתאם חזק: ככל שהיישוב יותר מבוסס יש יותר נשים במועצה (תרשים 2). זה נתון לא מפתיע בהתחשב בעובדה שכל הערים הערביות והחרדיות נמצאות באשכולות 3 ומטה. למעשה, כאשר מנפים את הערבים והחרדים הקשר נחלש מאוד, אם כי עדיין קיים.

האם מכסות הייצוג השפיעו על הרשימות?

העלייה המתונה בייצוג הנשים במועצות הערים ומועצות המועצות המקומיות, של כ-3%, עלולה לאכזב, לאור המאמצים שנערכו בתחום זה – הקמפיינים הציבוריים-תקשורתיים ומכסות הייצוג, שמתמרצות רשימות לדאוג שלפחות שליש מהמועמדים במקומות ריאליים יהיו נשים. עם זאת, יש בהחלט עדויות לכך שעבור חלק מהסיעות, מכסות הייצוג אכן היוו שיקול בעיצוב הרשימה. כך למשל, לקראת הבחירות המקומיות ב-2018 מפלגת יש עתיד החליטה כי לפחות שליש מהמקומות הריאליים בכל רשימה יוקצו לנשים, ומפלגת בל"ד החליטה כי היא תפעל להבטחת ייצוג לנשים במקומות ריאליים ברשימותיה בבחירות המקומיות, כך שיובטח ייצוג לנשים בשלוש מועצות מקומיות לפחות; בנוסף, חוקת בל"ד מבטיחה ייצוג של 25% לנשים ברשימות בבחירות המקומיות (ללא התייחסות למקומות ריאליים), וחוקת הבית היהודי – לפחות שליש, אישה אחת בכל שלישייה.בניטה ומזרחי סימון, "ייצוג הולם לנשים בשלטון המקומי: תמונת מצב בישראל ומבט משווה", עמ' 23-22.

בדיקה של הסיעות שנבחרו למועצות 50 הערים הגדולות מלמדת כי 31% מהן עמדו בתנאי המכסות (130 מתוך 418 סיעות; ללא הערים החרדיות והערביות מדובר על 35%), כלומר לפחות שליש מנציגיהן שנבחרו למועצה הן נשים.מתוכן, 23 סיעות הן אף על טהרת הנשים – 18 סיעות יחיד ו-5 סיעות של שתי חברות מועצה. סיעות אלה צפויות לקבל תוספת של 15% למימון המפלגות שלהן. המפלגות הארציות שרשימותיהן המקומיות בולטות במיוחד בהקשר זה הן מרצ (ב-14 מתוך ה-50 הערים הגדולות היה בסיעות שלה ייצוג נשי של שליש ומעלה), ישראל ביתנו (עשר ערים) וכן הבית היהודי (שבע ערים).

זאת ועוד, מבט על הסיעות של ראשי הערים הנבחרים מלמד כי בסיעות אלה ייצוג הנשים גבוה יותר מאשר בסיעות אחרות: ב-52% מהן יש ייצוג נשי של שליש ומעלה (לעומת 31% מקרב כלל הסיעות), ובעשרה מקרים נשים הן לפחות מחצית מחברי הסיעה.בסיעות של ראשי הערים שנבחרו בחיפה, אשקלון ורמת השרון יש רוב נשי; ובסיעות של ראשי הערים שנבחרו בבאר שבע, טבריה, קריית ביאליק, הרצליה, נס ציונה, בית שמש וקריית גת יש מספר זהה של נשים וגברים.

סיכום ומבט לעתיד

ייצוג הנשים בשלטון המקומי בישראל היה נמוך מאוד לאורך השנים. לקראת הבחירות המקומיות 2018 ניכר מאמץ רב לשפר את ייצוגן בזירה חשובה זו, לרבות קמפיינים תקשורתיים ואימוץ חוק שמתגמל כספית רשימות שייבחרו מטעמן נשים. התוצאות הראשוניות מלמדות שמאמץ זה הצליח באופן חלקי – אמנם חל גידול במספר הנשים שהתמודדו על תפקידי ראש רשות וחבר מועצה ובמספר הנשים שנבחרו לתפקידים אלה, אך שיעורן עדיין נמוך מאוד גם במבט השוואתי, מצבה של ישראל נותר עגום: בקרב 28 מדינות האיחוד האירופי, נכון לשנת 2017, ייצוג הנשים בראשות מועצות מקומיות היה 14.9% (לעומת כ-5.5% בישראל אחרי בחירות 2018); ובמועצות עצמן – כ-32.1% (לעומת כ-16.6% בישראל).רינת בניטה ושלי מזרחי סימון, "ייצוג הולם לנשים בשלטון המקומי: תמונת מצב בישראל ומבט משווה", מרכז המחקר והמידע בכנסת, 2018. כלומר – שיעור הנשים הממוצע בראש מועצות מקומיות באיחוד האירופי הוא כמעט פי שלושה משיעורן בישראל, ושיעור הנשים במועצות – כמעט כפול.

עם זאת, יש בהחלט סיבות לאופטימיות: ייצוג הנשים ברשויות המקומיות המשיך לעלות בבחירות 2018, והדבר מצטרף למגמה כללית ומתמשכת של שיפור בייצוג הנשים הן ברשויות המקומיות והן בכנסת. גם ייצוג הנשים במגזר הערבי, אף שהוא עדיין נמוך – השתפר באופן משמעותי. לבסוף, יש עדויות לכך שהרצון לזכות בתוספת למימון השפיעה על חלק מהסיעות לשפר את ייצוג הנשים ברשימה. באופן כללי, ניסיונן של מדינות אחרות מלמד שמכסות ייצוג מובילות בסופו של דבר לשיפור משמעותי בייצוג הנשים, וכי לעתים הדבר מתרחש באופן הדרגתי – ולא במערכת הבחירות הראשונה לאחר אימוץ המכסות. ואולם בהקשר זה יש לציין שהמכסות הקיימות בישראל "חלשות" למדי. בדמוקרטיות אחרות, למשל צרפת, ספרד ובלגיה, רשימות חייבות להציב ברשימותיהן אחוז גבוה של נשים במקומות ריאליים (40% בספרד, 50% בצרפת ובלגיה). אף שלא סביר שחוק דומה יאושר בישראל, הרי שיש מקום לחזק את המכסות הקיימות – להגדיל את ייצוג הנשים הנדרש מרשימות (למשל ל-40%, לעומת 33.3% כיום) ואת התגמול הכספי שהן יקבלו אם יעמדו בכך (לפחות 30% תוספת למימון המפלגות, לעומת 15% כיום).