שקד מנסרת את הענף שהיא ומשרדה יושבים עליו
הוראת השרה שקד להדיח את המשנה ליועץ המשפטי דינה זילבר, מייצוג עמדת הממשלה בוועדות הכנסת, נעשתה ללא כל סמכות חוקית. מוטב ששרת המשפטים תתמקד בגיבוי והגנה על המערכת עליה היא אמונה, במקום להתבטא כנגדה כדי להשיג רווחים פוליטיים.
לאחרונה הודיעה שרת המשפטים איילת שקד שהיא לא תאפשר למשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר להופיע בפני ועדות הכנסת, למרות שהיועץ המשפטי רוצה בכך, ואף התייצבה לדיון בוועדת הכלכלה תוך ניסיון שלא צלח להחליפה. שרת המשפטים טענה שהיא מסתמכת על סעיפים בחוק-יסוד: הכנסת ובתקנון הכנסת, אשר מסדירים את סמכותן של ועדות הכנסת לזמן נושאי משרה בשירות המדינה ולחייבם למסור מידע.
הטיעונים של שרת המשפטים כדי לתמוך בעמדתה כאילו בהסתמך על הוראות חוק כאלה או אחרות היא רשאית לבחור את נציגי היועץ המשפטי בכנסת הם משוללי יסוד. גם הטיעון לפיו היא יכולה להגיע במקום נציג היועץ המשפטי הוא בלתי סביר. ההוראות שעליה מסתמכת שרת המשפטים נחקקו כדי לאפשר לוועדות הכנסת למלא את תפקידן לפקח על הממשלה על ידי כך שהן תחייבנה נושא משרה בשירות הציבורי למסור מידע על פעילות הגוף שממנו הוא מגיע. האפשרות שנותנות הוראות אלה לשר להופיע בעצמו במקום נושא המשרה נועדה להגן על נושא המשרה שאותו מזמינה הוועדה. כלומר, מטרתה הגנה על השירות הציבורי, ולא התקפה עליו.
אבל לא זה עיקר הדברים. בכל מקרה, היועץ המשפטי אינו כפוף בשיקול דעתו המקצועי לשרת המשפטים. כך הבהירו שלל פסקי דין ושתי ועדות ציבוריות. זוהי מסורת משפטית-חוקתית ארוכת שנים, שאותה ירשה מדינת ישראל עוד מהמנדט הבריטי. כפי שהבהירה ועדת שמגר שעסקה בנושא בשנת 1998: היועץ המשפטי מלווה את החקיקה הממשלתית "ובמידה והוא מתבקש לכך או רואה צורך בכך הוא מציג נושא משפטי – כולל הצעת חוק – בפני ועדה של הכנסת הדנה בו". כפי שהדגישה ועדת שמגר, היועץ המשפטי הוא הגורם היחיד "המביא בפני רשויות השלטון את פרשנותו המוסמכת של הדין". על כן, אין בסיס לפרשנות שלפיה שרת המשפטים מוסמכת להורות ליועץ המשפטי לממשלה לא לשלוח נציג כזה או אחר מטעמו לכנסת. הממשלה יכולה לפטר את היועץ המשפטי, לפי תנאים שנקבעו בהחלטת ממשלה, אולם עד אז הדין מחייב את עצמאותו.
עם כל הכבוד לשרה שקד ולהצהרותיה הבלתי מבוססות, דינה זילבר זומנה לדיון בחוק "נאמנות בתרבות" ולדיון בנושא משק החלב כמי שאמונה על הייעוץ המשפטי לכל הרשויות הממלכתיות. היא לא ייצגה את שרת המשפטים אלא את הממשלה, את שלטון החוק ואת האינטרס הציבורי. קשה להבין כיצד שכחה שרת המשפטים את מושכלות היסוד האלה. מדוע אצה לה הדרך להתקיף את מוסד הייעוץ המשפטי במקום להגן עליו? כיצד שכחה שתפקידו של היועץ הוא להביע דעה מקצועית ובלתי-תלויה, גם אם במקרים אחדים דעה זו עשויה להיות לא נוחה לממשלה?
בסופו של יום, אפילו אם יתכנו מקרים שבהם ראוי שהשרה תבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לבחון את התנהלות נציגיו אם היא חושבת שפעלו באופן לא תקין, ניסיונה הנוכחי לפגוע במעמדו העצמאי הוא חמור. כך, כמו בהתנהלותה בשנים האחרונות אל מול הרשות השופטת, בדרך להשגת יעדים מפלגתיים שרת המשפטים שכחה את תפקידה להגן על מערכת המשפט. גם אם שרת המשפטים רוצה להשיג יעדים אלקטורליים לקראת הבחירות הקרבות, וגם אם באופן אישי היא סולדת מפקיד ציבור כזה או אחר, היה ניתן לצפות ממנה למלא באופן ממלכתי את תפקידה. מעבר לכל הנזקים למוסד הייעוץ המשפטי ולשלטון החוק שמסבה איילת שקד בהתנהלותה הבלתי מרוסנת, יתכן שאבדן הממלכתיות בתפקיד שרת המשפטים הוא הנזק הגדול ביותר- ובכך היא מנסרת את הענף שעליו יושב המשרד שעליו היא מופקדת.