ספוילר- חוק שוברים שתיקה לא יעזור

יש עוד הרבה מראות ולילדים שלנו יש את הזכות המלאה להביט בהן ולקבוע אם מה שהם רואים בה הוא מכוער או יפה. האחריות של משרד החינוך היא לא להיות הצנזור אלא המתווך- להעניק למערכת החינוך ודרכה את הכלים לנהל דיון ביקורתי ובונה.

Flash90

תיקון מספר 17 לחוק חינוך ממלכתי עבר קריאה שנייה ושלישית ויכנס בקרוב לספר החוקים המכובד של מדינת ישראל. התיקון כולל שני סעיפים שנכנסים לחוק חינוך הממלכתי משנת 1953. אחד משני התיקונים, מעניק לשר החינוך סמכות למנוע פעילות במוסד חינוכי של מי ש"פעילותו עומדת בסתירה חמורה ומשמעותית למטרות החינוך הממלכתי...ושל גורם חיצוני הפועל באופן יזום לנקיטת הליכים משפטיים מחוץ לישראל נגד חיילי צבא ההגנה לישראל..." וברגע האחרון התווסף גם העניין, שהחוק יחול גם על מי שפועל בחו"ל לסייע למוסדות שמקדמים תהליכים נגד מדינת ישראל. התיקון הזה זכה בשם הקוד "חוק שוברים שתיקה". התיקון השני מוסיף כיעד חינוכי את החינוך ל"שירות משמעותי בצבא ההגנה לישראל או שרות לאומי".

מהי אם כן מטרת החינוך הממלכתי כפי שמפרט החוק. בסעיף המטרות נערכו במהלך השנים מספר תיקונים וכיום הוא מונה 12 סעיפים. על פי סעיף 2 (2) לחוק, מטרת החינוך הממלכתי היא: "להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים". יתר הסעיפים כוללים מילים ומונחים כגון: אהבת אדם, אהבת הארץ, שוויון, פיתוח אישיות, לימוד תורת ישראל, טיפוח מעורבות בחיי החברה הישראלית, אחריות לסביבה ועוד. לפי סעיף 2(11) מטרת החינוך הממלכתי היא גם, "להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסיה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל". סעיף שקשה להתעלם ממנו בשבוע בו מאשרים את חוק הלאום.

מעניין לראות, שהסעיף המקורי של החוק משנת 1953, שעסק במטרות החינוך הממלכתי אומר: "מטרת החינוך הממלכתי היא להשתית את החינוך היסודי במדינה על ערכי תרבות ישראל והישגי המדע על אהבת המולדת ונאמנות למדינה ולעם ישראל, על אימון בעבודה חקלאית ובמלאכה, על הכשרה חלוצית, ועל שאיפה לחברה בנויה על חירות, שויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות". איפה ישנם עוד מנסחים כמו המנסחים ההם.

ועכשיו, נוסף לחוק תיקון חדש שכולו פחד וחרדה. פחד מהיכולת להכיל ביקורת, חרדה מחינוך לביקורתיות. מערכת החינוך מיישרת קו עם כל מה שהעידן הנוכחי מבקש לעשות לאזרחי ואזרחיות המדינה, הכל שטוח. אין מורכבות, אין ערך למילים. יש טובים ורעים. צודקים וטועים. התיקון הזה מזלזל בתלמידים, במחנכים ובמנהלים של מערכת החינוך. הוא ממשיך ומצר את מרחב הפעולה שלהם כדי שחלילה לא ישמעו את הספקות שארגוני חברה אזרחית מבקשים להטיל על המציאות הקיימת. היא פוגעת בזכותם של התלמידים למידע, שיישען מעכשיו יותר על מקורות "מעמיקים" כמו פייסבוק וטוויטר.

התיקון הזה מצטרף לגל של חקיקה אנטי דמוקרטית שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות. חקיקה שמבקשת לצמצם ואף לבטל את המרחב הליברלי בו אזרחי המדינה הם פרטים עצמאיים, חושבים וביקורתיים. חקיקה שמבקשת לטרגט אויב ולהשמיד אותו. פעם זו החברה הערבית, פעם זה בית המשפט, ומחר אלו עלולים להיות המתנחלים או החרדים. היום זו שוב החברה האזרחית, שמציבה מראה לשלטון, והדרך בה הוא בוחר להתמודד עם הבבואה הלא נעימה הנשקפת היא לנפץ אותה.

ועכשיו ספוילר, זה לא יעזור. יש עוד הרבה מראות ולילדים שלנו יש את הזכות המלאה להביט בהן ולקבוע אם מה שהם רואים בה הוא מכוער או יפה. האחריות של משרד החינוך היא לא להיות הצנזור אלא המתווך- להעניק למערכת החינוך ודרכה את הכלים לנהל דיון ביקורתי ובונה. זו האחריות הלאומית של חברה דמוקרטית. כל ניסיון להעלים את המציאות המורכבת מהכיתות הוא עוול ויהיה בכיה לדורות.

פורסם לראשונה בהארץ.