זכות דתית?

קיצוניות בלתי מרוסנת מזמינה ומחזקת קיצוניות מקבילה מן הצד השני. אם לא די לנו בקושי העצום של תביעות לאומיות סותרות על אותו חבל ארץ, חוק יסוד הלאום, אם יתקבל, יחזק בקרב הערבים את התפיסה האיסלמיסטית בדבר זכותם הדתית על הארץ. האם בשם אהבת ישראל, שהמציעים מתיימרים לדבר בשמה, נכון לקדם כאן מלחמת דת

Flash90

אנשי הבית היהודי גילו כי שותפיהם הלאומנים לקואליציה ריקים מכול תוכן אן הבנה אידיאולוגיים, ולכן אין קושי "לעשות עליהם סיבוב", ולהפוך את חוק הלאום למניפסט של הבית היהודי, כדי לשמח את לב תומכיו. וגם, לחזור ולהוכיח שהם, ורק הם, היהודים האמתיים. המחשבה שחוק יסוד צריך לשקף הסכמה חברתית רחבה ועמוקה רחוקה לגמרי ממנהיגי הבית היהודי והליכוד, שהבנה חוקתית היא מהם והלאה.

זהו פשר הרעיון להוסיף לאפיוני הזכות המתממשת במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שנוסחו עד להסכמה החדשה היה "[הזכות] הטבעית, התרבותית וההיסטורית להגדרה עצמית", גם את "הדתית". בכך מבקשים המציעים גם "לשפר" את הנוסח הלקוי והבלתי מספיק , לשיטתם, של הכרזת העצמאות, שהסתפקה ".. ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית...". אפשר שהמציעים אינם מודעים לכך שלא כול ריבוי אכן מוסיף, ואף להיפך- ככול שמרבים לציין מקורות לזכות, יעיד חוק היסוד על חולשת הזכות וחוסר ביטחוננו בה.

מעניין גם לראות עם מה מתקשים המציעים- בהצעה המקורית לא הופיע הביטוי "טבעית" (הוא הוסף מאוחר יותר בשל ביקורת שהוטחה בהצעה) וגם בנוסח המוצע, חסר אזכור שקיים בהכרזת העצמאות "ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות". כלומר, האפיון המשפטי של הכרת המשפט הבינלאומי בזכות להגדרה עצמית והאפיון של הכרה בינלאומית חסרים בהצעה. וברור למה. משום שהמציעים מודעים לכך שלפי המקורות האוניברסליים האלה, העם היהודי אינו בן יחיד בארץ ישראל והזכות להגדרה עצמית בתחומי ארץ ישראל אינה נתונה רק לו. לא פחות חשוב ממה שההצעה מבקשת לייסד הוא מה שהיא מבקשת לשלול- לשלול אפשרות לחלוקת הארץ, לשלול את זכות ההגדרה העצמית של הפלשתינאים ואת אפשרות הקמתה של מדינה פלשתינית. אפיון הזכות כדתית מחזק את המשמעות הזו של חוק היסוד, שכן "הזכות הדתית" היא לארץ ישראל כולה. כדאי לשים לב: היא גם אינה נעצרת בנהר הירדן.

לכאורה פשיטא שלזכות דתית יכולה להיות משמעות רק בעיני אנשים דתיים, ולכן אין לאפיון הזה מקום בחוק יסוד המדבר בשם הכלל הישראלי, הכולל גם מי שאינם דתיים (הוא כולל גם מי שאינם יהודים, שההצעה מסלקת מן המרחב של המדינה). לכן, תישמע הטענה בעתיד שאזכור האופי הדתי של הזכות מלמד בהכרח על אופייה הדתי של המדינה. כך, בחטף, נצבעת ישראל בצבע של מדינת דת. האפיון הזה של המדינה יהיה בסיס לכול הישענות על הדת כדי להצדיק מהלכים מדירים ומדכאים, אפליה לרעה נגד ציבורים שונים, הדתה בחינוך ובמרחב הציבורי, ועם הזמן- גם בפרטי.

גם מלחמות ישראל ייהפכו למלחמות דת, ומורשת וינטר תנצח. יהודים דתיים אורתודכסים, שהם המימוש האופטימלי של זהות המדינה, ייחשבו ליהודים מן המעלה הראשונה וזכותם לפריבילגיות שונות, המוכרת כבר היום, תלך ותגבר. בקרב אומות העולם המתקדמות, ייראה הדבר זר ומוזר, ויגרע מהלגיטימיות של מדינת ישראל ומן האהדה כלפיה. אך מה לנו כי נלין על כך? הרי ככול שאנחנו מתרחקים מן הקדמה, אנחנו מיטיבים להשתלב בקרב המדינות הלאומניות, האנטי ליברליות.

בהזדמנות זו, מתבצע גם תיקון קטן של ההיסטוריה היהודית- הציונות מאבדת את טיבה כמהפכה נגד הדת, לטובת גרסה חילופית, לפיה היה די בתפילות המאמינים כדי להגשים, על כנפי חלום, את הקמת המדינה. המציעים לא מהססים לשפר גם את ההבטחה האלוהית לעם ישראל לרשת את הארץ. ההבטחה הייתה מותנית בכך שהעם יקיים את המצוות שציווה האל. העם ברובו אמנם לא עומד בתנאי, ככול שמדובר במצוות שבין האדם למקום, אבל מה מונע מכנסת ישראל להסיר את התנאי?

קיצוניות בלתי מרוסנת מזמינה ומחזקת קיצוניות מקבילה מן הצד השני. אם לא די לנו בקושי העצום של תביעות לאומיות סותרות על אותו חבל ארץ, חוק יסוד הלאום, אם יתקבל, יחזק בקרב הערבים את התפיסה האיסלמיסטית בדבר זכותם הדתית על הארץ. האם בשם, אהבת ישראל, שהמציעים מתיימרים לדבר בשמה, נכון לקדם כאן מלחמת דת?
האופוזיציה לממשלת נתניהו חוטאת באופן מחפיר לתפקידה. הצעת חוק הלאום מעניקה לה שעת חסד לכונן את עצמה מחדש. עליה להתרומם אל גובה האתגר, ולהבהיר כי אם יעבור החוק- תשבור האופוזיציה את כללי המשחק.

פורסם לראשונה בהארץ.