ישראל ויהדות ארה"ב כמו קואליציה ואופוזיציה

בשבוע אחד קרו ביחסי ישראל ויהדות ארה"ב והתפוצות שני ארועים לא קשורים לכאורה: בחירתו של בוז'י הרצוג ליו"ר הארגון מעל ראשו של ראש הממשלה, על ידי ועד הנאמנים של הסוכנות, ושתי שרות בכירות נמלטו מנטילת אחריות על הרחבת רחבת התפילה המשותפת לתועלת הקונסרבטיבים והרפורמים, מה הקשר?

Flash90

האירועים הללו הם שיא של תהליך שהופך את העם היהודי בישראל ובתפוצות מעם אחד, לסוג של קואליציה ואופוזיציה, צדדים נצים, שכל מפגש ביניהם הופך לעימות פוליטי על שורה של נושאים שלגביהם לעולם לא תהיינה הסכמות. ככל שהתהליך הזה מתקדם, הוא הופך להיות קשה ובנקודה מסוימת יש חשש שהוא יהיה לא הפיך. על שני הצדדים להתעשת ולנהל את היחסים המורכבים הללו בממלכתיות לטובת מדינת ישראל ולטובת העם היהודי.

קווי השבר בין ישראל העכשווית ליהדות ארצות הברית באים לידי ביטוי חריף בשלושה מישורים: במישור הערכי- ישראל הופכת פחות ליבראלית ויותר לאומנית, בעוד רוב יהודי ארה"ב ליברלים ופרוגרסיבים; במישור המדיני-פוליטי- סביב המשך הנוכחות הישראלית בגדה המערבית; ובמישור הדתי-ישראל הופכת מסורתית וחסרת סבלנות לפלורליזם הדתי הקיים בארה"ב. ההבדלים הללו לא נולדו היום. יחסי שני הקיבוצים היהודיים הגדולים בעולם מאופיינים בהתנהלות משברית ארוכת שנים. למרות זאת, במשך שנים ארוכות שני הצדדים השכילו להצניע את המחלוקות, או לפחות לעטוף אותם בדאגה הדדית כנה, ובפעולה למעט האינטרס של העם היהודי כולו.

לא עוד. בשנים האחרונות וביתר שאת התקופה האחרונה, הכפפות הוסרו. ממשלת ישראל כבר עושה פחות מאמץ להציג חזית אחידה עם יהדות ארה"ב. העומד בראשה, שריה, ובשבוע האחרון, שרותיה, נכונים להתעמת עם התנועות הלא אורתודוכסיות, המהוות את רוב מניינה של יהדות ארה"ב, ולפעול באופן שפוגע בערכים החשובים להן שוב ושוב. בסוגיות הגיור, הכותל, ההכרה ברבני חו"ל ואחרות, הפוליטיקאים הישראלים מעדיפים את 'הבייס' הפוליטי הדתי מסורתי שלהם וכמובן את המפלגות החרדיות, על פני שלמותו של עם ישראל ולא נכונים לשלם אפילו מחירים סמליים לשם כך.

גם מהצד השני של האוקיינוס ניכרת מגמה דומה ומדאיגה. מנהיגים יהודיים מובילים, כאלו שישראל יקרה להם ויש להם רקורד של עשיה למענה, אומרים בגלוי כי הם לא מזדהים ולא תומכים בממשלת ישראל. למעשה הם הפכו את עצמם לאופוזיציה מחוץ לממשלה ולפעולותיה והביקורת שהם מטיחים בה כבר לא עטופה אפילו בצלופן של מילים על אחדות ותמיכה בישראל. בחירתו של הרצוג (הראויה כשלעצמה) ליו"ר הסוכנות על אפו ועל חמתו של ראש הממשלה, מהווה שיא ממחיש של ההתנהלות הזו.

כמעט מיותר לציין עד כמה המצב הזה מסוכן לשלמותו של העם היהודי, לקשר בין קיבוציו הגדולים ולתמיכה המדינית של יהדות ארה"ב בישראל, במסדרונות הממשל שם. התנהלות של קואליציה ואופוזיציה בהקשר הזה, הופכת את היחסים למרים ומרוחקים יותר כאשר בניגוד לאופוזיציה בתוך ישראל, שאין לה ברירה אלא להאבק, ליהודי ארה"ב יש ברירה-פשוט להתנתק לגמרי מישראל. שני הצדדים חייבים לפעול כדי להחזיר את היחסים הללו למסלול ממלכתי, כזה שרואה את האינטרס המשותף ואת המאחד, כזה שפועל למען הטוב המשותף של שני הקיבוצים, מתוך הכרה בשוני ובשינויים בכל צד של האוקיינוס, אבל גם מתוך רצון להתעלות מעל פוליטיקה של קואליציה ואופזיציה.

פורסם לראשונה בהארץ.