"הפלה ומשול"

הסיבה העיקרית לפער בין השתתפותם של ערבים אזרחי ישראל בדירקטוריונים לבין השתתפותם בקרב עובדי החברות הממשלתיות הינה אחת – היעדר חובה חקיקתית לייצוג הולם שלהם בחברות הממשלתיות. במקום להסתכל על חצי הכוס הריקה, רצוי לראות בעובדה שיותר ויותר ערבים מעוניינים לקחת חלק בשירות המדינה, כניצנים חיוביים המעידים על רצון להשתלב ולהשפיע על החברה הישראלית מתוך המערכת וכחלק ממנה

Flash90

נתונים שנמסרו לאחרונה לח"כ יוסף ג'בארין בתשובה לשאילתה שהגיש עשויים לעורר פליאה עבור מי שאינו מצוי בנושא הייצוג ההולם לערבים אזרחי ישראל בחברות הממשלתיות ובכלל. על פי הנתונים, הערבים מהווים 12% מחברי הדירקטוריונים ב-47 חברות ממשלתיות – אמנם לא בהלימה עם שיעורם באוכלוסייה ובהתעלם משורה של חברות ממשלתיות בהם לא מצויים ערבים בדירקטוריונים כלל אך יותר מחלקם בשירות המדינה (11.3%) ובוודאי בהשוואה לשיעורם בסגל הבכיר (3%). מאידך, שיעורם מקרב העובדים בחברות הממשלתיות עומד על 2% בלבד - 1,187 עובדים לא-יהודים מתוך 52,491 בעלי משרה.

עיון קצר בחוק המסדיר את פעילות החברות הממשלתיות מגלה כי הסיבה העיקרית לפער בין השתתפותם של ערבים אזרחי ישראל בדירקטוריונים לבין השתתפותם בקרב עובדי החברות הממשלתיות הינה אחת – היעדר חובה חקיקתית לייצוג הולם שלהם בחברות הממשלתיות. בעוד חוק החברות הממשלתיות קובע כי "בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגה של האוכלוסייה הערבית" (ובכלל זה בני העדה הדרוזית), סעיף 50א שכותרתו "ייצוג הולם בקרב עובדי חברות ממשלתיות" קובע חובת ייצוג רק לגבי "מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה או שהוא בן העדה הדרוזית" ומוציא מן המחנה את כלל האוכלוסייה הערבית. בהתאם, שיעור הדרוזים בחברות הממשלתיות עמד בשנת 2016 על 1.1% (כאשר שיעורם באוכלוסייה הוא כ-1.6%), שיעור הערבים (למעט הדרוזים) עמד על 1.3%. לגבי יוצאי אתיופיה, החוק הביא לעלייה עלייה של 157% בשש השנים מאז תוקן – אל מעבר לשיעורם באוכלוסייה.

חשוב וראוי לדאוג לחובת הייצוג ההולם של יוצאי אתיופיה ושל בני העדה הדרוזית, אך תמוה ומטריד שהתיקון בנוגע לבני העדה הדרוזית עבר מבלי לכלול את חובת הייצוג בקרב עובדי החברות הממשלתיות לכלל הערבים אזרחי ישראל. תשובה אפשרית לכך ניתן למצוא בדבריו של השר יריב לוין, אחד מיוזמי החוק שאמר בדיון על הצעת החוק בינואר 2012 כי "מי שתורם למדינה, צריך לקבל ממנה". השר לוין לא הסתפק בהסבר זה ורמז באופן לא עדין במיוחד, שחובת הייצוג ההולם לכלל האוכלוסייה הערבית שננקטה בעבר ולא רק לבני העדה הדרוזית מסמלת גישה "שקידשה את השבעת רצונם של אלה שפועלים נגדנו על חשבון אלה שתורמים למדינה ועושים".

מדיניות "הפלה ומשול" שקידם השר לוין באה לידי ביטוי גם בהצעת החוק של ח"כ מוטי יוגב שנדונה לאחרונה בוועדת חוקה. על פי ההצעה, יש לתקן את חוק שירות המדינה ולהעניק עדיפות ובכורה למועמד מהעדה הדרוזית ששירת בצבא, על פני מועמד מהאוכלוסייה הערבית שלא עשה כן. הנימוק לכך, לפי יוגב, פשוט וזהה לזה של לוין: "בני המיעוטים שהתנגדו לשירות, שהסיתו או תמכו באי – ההשתלבות הם אלה הנהנים מיתרון בקבלה למשרות ציבוריות...".

עיקרון ההעדפה המתקנת, שהוכח כאפקטיבי בא לתקן ייצוג חסר של אוכלוסיות מודרות, ששילובן חשוב לכלכלה ולחברה הישראלית, ולא כפרס בגין שירות צבאי או עמידה במבחן נאמנות. יתרה מכך, מעניין היה לראות בדיוני הכנסת בנושא, את מאבקם של חברי הכנסת הערבים למען הכללת כלל אזרחי ישראל הערבים תחת הקבוצה הזכאית להעדפה מתקנת בקבלה לשירות המדינה. במקום להסתכל על חצי הכוס הריקה, רצוי לראות בעובדה שיותר ויותר ערבים מעוניינים לקחת חלק בשירות המדינה, כניצנים חיוביים המעידים על רצון להשתלב ולהשפיע על החברה הישראלית מתוך המערכת וכחלק ממנה.

פורסם לראשונה בדה מרקר.