סינרגיה בין חברות אשראי

אם מתבוננים קצת יותר לעומק אפשר לשאול מה יהיה עומק ורוחב המידע שהחברה המאוחדת הזאת תוכל לצבור בידיה? עם מי דיברתי בטלפון? מהיכן ומתי? מהי היסטוריית הגלישה שלי באינטרנט? לאן בדיוק נכנסתי ולכמה זמן? מה קניתי באמצעות הארנק החכם?

Flash90

קבוצת פרטנר דיווחה לאחרונה כי היא נמצאת בתהליך של בדיקה לקראת כניסה לתחומים חדשים, בהם רכישת חברת כרטיסי אשראי. מדובר ככל הנראה בחברת לאומי קארד, אשר נמצאת יחד עם חברת כרטיסי האשראי ישראכרט על המדף וזאת עקב יישום הרפורמה במערכת הבנקאות המחייבת את הבנקים לאומי והפועלים להיפרד מחברות האשראי שבבעלותם.

ברמה הפשוטה מדובר בהערכה עתידית כי סינרגיה בין פעילות אשראי ושירותי תקשורת תימצא בתחום התשלומים המקוונים ובאפליקציות בשירות ארנקים אלקטרוניים. יש גם להניח שמי שחשש מפני ריכוזיות בתחום הבנקאות ושוק כרטיסי האשראי שבע רצון עכשיו.

אבל, אם מתבוננים קצת יותר לעומק אפשר לשאול מה יהיה עומק ורוחב המידע שהחברה המאוחדת הזאת תוכל לצבור בידיה. עם מי דיברתי בטלפון, מהיכן ומתי? יש. מהי היסטוריית הגלישה שלי באינטרנט, לאן בדיוק נכנסתי ולכמה זמן? יש. במה צפיתי בטלוויזיה החכמה? יש. מה קניתי באמצעות הארנק החכם? יש. וכמובן – כל היסטוריית הקניות באשראי, לא רק במרחב הדיגיטלי אלא בעולם הלגמרי אמיתי. הכל, לפרטי פרטים ותוך יצירת ערימה אדירה של מידע אודות אספקטים סופר רחבים של חיינו.

בשבועות האחרונים נחגגה כניסתה לתוקף של דירקטיבת הגנת המידע האירופית החדשה (GDPR) ונכתב רבות על הכלים שהיא מעניקה למשתמשים לשלוט בצורה טובה יותר על המידע האישי שלהם שנמצא בידי חברות מסחריות. אבל, חשוב להבין שהסיפור אינו מתמצה רק בשליטה של כל אחד במידע הפרטי. הרי ממילא רובנו לא קוראים את תנאי השימוש אלא חותמים עליהם כלאחר יד והסיכוי שמי מאתנו יממש את הזכויות החדשות שמעניקה לו הדירקטיבה אינו גבוה גם כן.

הסיפור הוא המודלים העסקיים של איגום מידע ושימוש בניתוח שלו כדי להשפיע על תהליכי קבלת החלטות ויכולות שכנוע שאין להן תקדים בהיסטוריה האנושית, משום שהן מבוססות על יצירת פרופילים התנהגותיים ופסיכולוגיים חודרניים של משתמשים, תוך שימוש במידע גדול ורחב היקף וניתוח שלו על ידי מכונות. החל בהחלטות צרכניות כמו מערכות ההמלצה של אמזון ונטפליקס, עובר בהחלטות בנוגע לניהול זמן כמו באפליקציית ווייז ועוזרים אישיים מבוססי למידת מכונה ודמויי אנוש שיקבלו עבורנו החלטות שטובות לנו בטווח הארוך גם אם הן פחות טובות בטווח הקצר, וכלה בהשפעה על תודעה, רעיונות ובחירת מועמדים בתהליכי בחירות פוליטיים באמצעות המידע שנאגם ברשתות החברתיות.

שוק המידע הפרטי הוא השוק האטרקטיבי ביותר הקיים היום בעולם, ויצירת שליטה ריכוזית בו יכולה לגרום לנזקים עתידיים גדולים, לא פחותים מאלה שבגללם נאלצים עכשיו הבנקים להיפרד מחברות האשראי. התבוננות הגבלית קלאסית על שווקים של מוצרים ספציפיים, כמו בנקאות או כרטיסי אשראי, סלולרי או טלוויזיה, ותפיסת כל אחד מהם כשוק נפרד, תחמיץ את הסיפור האמיתי – שהוא היכולת לאגום מידע פרטי בכדי ליצור פרופילים צרכניים, שיווקיים ופסיכולוגיים – שיאפשרו בהמשך לכוון מסרים מדוייקים בחזרה אל הצרכנים. זאת באופן היוצר "מלכודות אוטונומיה", כלומר באופן שיגרום לשינויי התנהגות וישפיע על בחירות צרכניות ודמוקרטיות. העניין איננו רק במגוון השירותים הקריטיים שחברה אחת תספק או בנתח השוק הכספי שלה, אלא בכמות המידע האישי שהיא תאגום, ברוחב, בעומק ובריכוזיות שלו.

בהקשר הזה דווקא דיני התחרות והריכוזיות צריכים להיות במוקד תשומת הלב ולא רק דיני השליטה האישית של כל אחד במידע אודותיו. כשחברת סלולר תרכוש חברת כרטיס אשראי אולי הרגולטורים הקלאסיים ירגישו שביצעו את מלאכתם ואין ריכוזיות בעולם הבנקאות. השאלה היא האם מישהו בודק אם בתוך חמש עד עשר שנים לא תתברר גודל הטעות. את חוק הגנת הפרטיות המיושן שלנו צריך לתקן עוד היום. אבל חובה להיערך, במקביל, גם לאימוץ תפיסות מתאימות בדיני התחרות.

 פורסם לראשונה בגלובס.