ההמצאה הישראלית שאין מה להתגאות בה

חקיקה מורכבת ומסורבלת גרמה לכך שהמועצות הדתיות נשלטות תמיד על ידי הגורם הפוליטי השולט במשרד לשירותי דת

בפרוס חגיגות ה-70 למדינת ישראל עסקה התקשורת הישראלית בהמצאות המגוונות שפותחו בישראל: החל מהטפטפת והוייז ועד לשקדי המרק ועגבניות השרי. המצאה נוספת שפיתחה ישראל בתחום המדיניות הציבורית נעדרת דרך קבע מפרסומים אלו: המועצה הדתית – הרשות המקומית לענייני שירותי דת.
בניגוד למקובל לחשוב בישראל, מדינות רבות בעולם מעניקות תמיכה לארגונים ומוסדות בתחום שירותי הדת, אך רק בישראל הומצא לצורך כך גוף ציבורי נפרד – המועצה הדתית. בעת הקמת המועצות הדתיות המטרה, לפחות מבחינה רשמית, הייתה ליצור גופים שמשקפים ומייצגים את מגוון הקבוצות הדתיות בכל עיר. לפיכך, נקבע כי ימונה הרכב של חברי מועצה דתית באופן שישקף את יחסי הכוחות המפלגתיים ברשות המקומית, וחברי ההרכב ימנו את ראש המועצה הדתית.

בפועל, כפי שנחשף בדוח מבקר המדינה, חקיקה מורכבת ומסורבלת גרמה לכך שהמועצות הדתיות נשלטות באופן תמידי על ידי הגורם הפוליטי השולט במשרד לשירותי דת. התקנות בנושא הקנו לשר לשירותי דת את היכולת להיות מעורב במינוי ההרכבים או לחלופין למנות ראשי מועצות דתיות בעצמו במקרה שהרשות המקומית, המשרד לשירותי דת ורבני העיר - האמונים על מינוי ההרכבים - לא מגיעים להסכמה בנושא. כך, השר התורן ממנה גורמים מטעמו לעמוד בראש המועצה הדתית, ובמקרים רבים, כפי שהראה המבקר, מדובר גם באנשים המקורבים אליו פוליטית.

ההשלכות השליליות של מציאות זו על איכות שירותי הדת הוצגו לאחרונה במחקר שערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה. המחקר מצא שורה נרחבת של ליקויים ובהם: היעדרות של משגיחי הכשרות מבתי העסק, שירות גרוע במחלקות הנישואין, ליקויי תברואה במקוואות, תקצוב תמיכות ותרבות תורנית שלא על פי כללי המינהל התקין, רמת שקיפות והנגשת מידע נמוכה ועוד. הליקויים בלטו במיוחד בשירותים שאותם ניתן היה להשוות לתחומי שירות אחרים: כך למשל, המחקר מצא כי מבין 131 מועצות דתיות רק ל־20.5% מהמועצות הדתיות יש אתר אינטרנט עצמאי ול־29% מהמועצות אין אפילו דף מידע באתר הרשות המקומית. לשם השוואה, לא נמצאה רשות מקומית יהודית אחת ללא אתר אינטרנט פעיל. בנוסף, נמצא כי 75% ממקוואות הנשים פועלים ללא רישיון עסק הנדרש לצורך הבטחת תנאי תברואה נאותים, בשעה שאחוז העסקים הכולל לא רישיון באזורים אלו עמד על 29%. בלבד.

ביטוי שורשי יותר לבעיות אלו ניתן למצוא במצבת העובדים במועצות הדתיות. על מנת למנוע העסקת עובדים שלא לצורך דורש המשרד לשירותי דת לאשר כל תקן במועצות הדתיות. על פי ממצאי המחקר, המשרד לשירותי דת אישר 2,176 תקנים בכלל המועצות הדתיות, אך בפועל המועצות חורגות מהתקן המאושר, ועל פי נתוני האמת שמציג משרד האוצר מועסקים בהן 3,417 עובדים, מספר הגבוה ב-57% מהתקן המאושר. תופעה זה משקפת את העובדה שהמועצות הדתיות מעסיקות עובדים רבים שלא לצורך והיא תוארה היטב על ידי מבקר המדינה בעבר, כאשר ציטט דברי תגובה של ראש רשות מקומית שטען כי ברשות שלו פועלת מועצה דתית "שבמקום לתת שירותי דת לתושבים היא נותנת שירותי שכר לעובדיה

הפיתרון הפשוט לבעיות אלו הוא לבטל את המועצות הדתיות ולהקים במקומן מחלקת דת בכל רשות מקומית כחלק בלתי נפרד מפעילות הרשות באופן הדומה למודל של מחלקות הרווחה והחינוך בשלטון המקומי: מחלקות כפופות לעירייה אך נתונות לרגולציה וזכאיות לתקצוב מהמשרד לשירותי דת. הניסיון מלמד כי הרשויות המקומיות קשובות יותר מכל גוף ציבורי אחר במדינה לצרכים העולים מן השטח, בכלל זה תחום שירותי הדת. מודל זה יחזק את הייצוגיות באספקת שירותי הדת, יאפשר להחיל עליהם קריטריונים של מקצועיות, יחזק את מנגנוני הבקרה ויאפשר לשירותי הדת ליהנות מהיתרון לגודל שיספקו הרשויות המקומיות.

פורסם לראשונה בדה מרקר.