מה באמת קרה באום אלחיראן?

החלטת פרקליט המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית, בעקבות הבדיקה שערכה מח"ש, באשר לירי השוטרים שהביא למותו של תושב אום אל חיראן, יעקוב אבו אל קיעאן, באירוע בו נגרם מותו של השוטר ארז שאול לוי ונפצע שוטר נוסף - אינה נותנת מנוח. כדי לבחון את יחסנו הראוי להחלטת פרקליט המדינה מתבקש לערוך כאן תרגיל מחשבתי

החלטת פרקליט המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית , בעקבות הבדיקה שערכה מח"ש, באשר לירי השוטרים שהביא למותו של תושב אום אל חיראן, יעקוב אבו אל קיעאן, באירוע בו נגרם מותו של השוטר ארז שאול לוי ונפצע שוטר נוסף- אינה נותנת מנוח.

דברי פרקליט המדינה, לפיהם אין רלבנטיות מבחינה משפטית לשאלה מה באמת התרחש באום אל חיראן, אינם נכונים.. יוצא לפיהם כי השאלה: האם היה שם ניסיון פיגוע טרוריסטי של מי שנע ברכבו לשם דריסת שוטרים או הרג בלתי מוצדק של אדם שלא הייתה לו כוונה כזו ולא פעל למימושה - אינה משמעותית מבחינת המשפט. הבסיס לכך הוא קביעתו, כי גם אם איבד אל קיען את השליטה על רכבו "עדיין אין חשד סביר לעבירה פלילית מצד מי מהשוטרים, אשר פעלו בתנאים מבצעיים לפי תפיסתם את המציאות באותו רגע". וזאת, לא אחרי חקירה פלילית אלא כסיבה להימנע מפתיחתה.

לא ברור כיצד ניתן להגיע למסקנה נחרצת כזו ללא חקירה פלילית, שבמסגרתה נודעת חשיבות מהותית לשאלה מה באמת התרחש באום אל חיראן באותו הלילה. לשאלה הזו יש חשיבות - גם מבחינה משפטית צרה וגם מבחינה משפטית רחבה.

מבחינה משפטית צרה- כאשר נטענת טענה של טעות, יש לבחון את כנות הטענה. לא ניתן לבחון לעומק את כנות הטענה מבלי לדעת מה התרחש בפועל. עניין הכנות אינו מובן מאליו. הא ראיה שפרקליט המדינה הנחה את המשטרה לבדוק "שינויים מסוימים וחוסר עקביות בגרסאות השוטרים המעורבים". אם אמינות גרסת השוטרים לא הובהרה עד הסוף, ונראה שאכן כך, כיצד ניתן לאמץ את גרסתם מבלי לדעת מה באמת התרחש ומבלי שהתקיימה חקירה פלילית?

גם כאשר יש בסיס עובדתי לטענה של טעות עובדתית, יש לבחון אם התגובה הייתה סבירה או מופרזת . הבחינה הזו נעשית לפי מצב התודעה של מי שפעלו בשטח, אבל המציאות עצמה היא אבן בוחן חשובה להערכת מצב התודעה הסובייקטיבי.

גם כאשר הפעולה נעשתה בתום לב, יש עדיין לבחון אם לא הייתה כאן טעות בלתי סבירה לגבי המצב העובדתי. טעות כזו עשויה להיות בסיס לאחריות בגין גרימת מוות ברשלנות. לצורך בחינת סבירותה של הטעות, המצב העובדתי הוא נתון שיש לו חשיבות מרכזית, שכן השאלה איננה מה חשב האדם בעת שפעל אלא מה היה צריך לחשוב. גם פרקליט המדינה לא התפעל כנראה מפעולת הכוחות, שכן הורה לבדוק "האם הכוח הוכן כהלכה למשימה המורכבת ואם נפלו ליקויים מקצועיים בהתנהלות השוטרים היורים". אבל משום- מה סבר שאין לכך משמעות מבחינת האחריות הפלילית.

אין לדעת מהודעת הפרקליטות מה היה מצבו של המנוח אחרי שנורה, אבל אם ניתן היה להצילו מתעוררת שאלת האחריות לטיפול הרפואי שנמנע ממנו, שעשויה להגיע כדי אחריות פלילית להריגה או לגרימת מוות ברשלנות. גם כאן הנחה פרקליט המדינה לבחון "אם נפל פגם בטיפול הרפואי במנוח".

מבחינה משפטית רחבה- אחרי שהמנוח "הורשע" כמחבל בחיפזון בלתי אחראי ובלתי נסבל על ידי המדינה שיוצגה על ידי השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה, אין זה סביר כלל ועיקר שפרקליטות המדינה תקבע כי השאלה מי היה המנוח, מבחינת התנהגותו סמוך לירי שנורה עליו והביא למותו, היא נטולת חשיבות. שמו הטוב של אדם הוא ערך, גם אחרי שנפטר ואפילו אם הוא ערבי. בהעדר קביעה בעניין זה, יוכל השר לביטחון פנים להמשיך להאשים את המנוח, על סמך תחושותיו ועל סמך מה שהשב"כ לא בדק.

מן הצד השני, גם השוטרים שפעלו זכאים לדעת האם הפעולה בה נקטו הייתה מוצדקת משום שהדפו ניסיון רצח חבלני, כלומר הגנו על חייהם ומילאו כהלכה את תפקידם או שפעולתם הייתה בלתי מוצדקת, אך הם אינם נושאים באשמה בגינה בשל טעות שטעו. אין זה היינו הך. גם המשטרה צריכה לדעת זאת, כדי להפיק לקחים נכונים מן האירוע. זהו עניין קריטי משום שגדול החשש שהחלטת הפרקליטות תזמין דווקא הבנה מוטעית ומשובשת של תפקיד המשטרה במצבים מורכבים, ובמיוחד כאשר החשוד הוא ערבי.

גם הציבור, במדינה דמוקרטית (וכול עוד היא כזאת) זכאי לדעת זאת; ולשם כך יש לפרסם את האינדיקציות לכאן (למשל, שמהירות הנסיעה של המנוח הייתה 10 קמ"ש כאשר החל הירי) ולכאן (למשל, שהמנוח לא נענה לקריאות השוטרים לעצור) כדי שנוכל לגבש לעצמנו דעה. הטענה העולה במשתמע מן הדברים, לפיה אין הבדל בין שני המצבים הללו אינה נכונה, והיא עלולה להתפרש כזלזול בחיי אדם.

הרושם העולה מקריאת ההודעה הוא שפרקליט המדינה החליט לוותר על בחינת האחריות הפלילית, לרבות בגין גרימת מוות ברשלנות, תוך שהוא מעביר את מה שיכול היה לבסס אחריות כזו לתחום האחריות המנהלי-משמעתי, שאינו פלילי. על פני הדברים, זו החלטה שאין לקבלה. בייחוד תמוהה העובדה שהבדיקה מועברת לידי המשטרה. אנחנו מתבקשים להאמין שהמשטרה תבדוק את עצמה באופן חסר פניות. לא קל להאמין בכך. לא ניתן כלל להאמין בכך אחרי שהמפכ"ל כבר הרשיע את המנוח והוא דבק כל העת בעמדה זו. פרקליט המדינה יודע כבר עתה, בטרם החלה הבדיקה, שלא יהיה בכוחם של ממצאיה להשפיע על המצב הראייתי בתיק. נבואה? או משהו גרוע מזה שאינני מעז להעלות עלי כתב? ומה הטעם בבדיקה כזו שנערכת עכשיו, זמן כה רב אחרי האירוע? בנסבות העניין, הבדיקה הזו נראית כעלה תאנה לכיסוי ההימנעות הבלתי מוצדקת מחקירה פלילית אלא שאין היא מכסה את הערווה, היא מבליטה אותה.

כדי לבחון את יחסנו הראוי להחלטת פרקליט המדינה מתבקש לערוך כאן תרגיל מחשבתי - הנהג אינו בדואי אלא יהודי במאחז בלתי חוקי השותף למאבק נגד ההחלטה להורסו ונראה נוסע לעבר שוטרים שבאו לגבות את ההריסה, בנסבות דומות לאלה שהתקיימו במקרה זה. כיצד היו מתגלגלים הדברים במקרה כזה? ובשלב הנוכחי- האם היינו מקבלים החלטה דומה של פרקליט המדינה? האם הארץ לא הייתה סוערת?

פורסם לראשונה בהארץ.