החרדים והמשפט

לפני למעלה מעשרים שנה נשיא בית המשפט העליון דאז, פרופ' אהרן ברק, הציע לדיין החרדי שלמה דיכובסקי להתמנות לבית המשפט העליון. ברק שאף לחבר את החרדים למערכת המשפט באמצעות מחווה סמלית מרשימה. פניו הושבו ריקם: גדול הדור, הרב אלישיב, הטיל ווטו. והנה השבוע, בדלת האחורית, נפל דבר בישראל: מונה השופט החרדי הראשון. לא מדובר בהצנחה סמלית מלמעלה אלא במינוי "רגיל" של חרדי מוכשר כשופט בערכאה נמוכה. לכאורה, עוד מינוי שגרתי; בפועל, הנפת דגל נוסף במהפכה הדרמטית העוברת על הציבור החרדי בישראל.

המהפכה בעיצומה: רק לאחרונה התבשרנו כי שיעור התעסוקה של גברים חרדים עבר את ה- 50% ושיעור הנשים העובדות מתקרב לנורמה הישראלית. ד"ר גלעד מלאך קבע כי הסיווג הרווח של החרדים כ"חברת לומדים" מפסיק להיות מדויק; זוהי "חברת לומדים ועובדים". שיעור החרדים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה גדל בטור הנדסי ועומד כיום על כ – 13,000, זאת אף שמנהיגים חרדיים קובעים כי זו "שואה רוחנית", לא פחות. ההתגייסות לצבא ולשירות הלאומי נמצאת במגמת שיפור מתמשכת, גם אם רחוקה מלהיות משביעת רצון. והחתרני מכול: חרדים רבים מחזיקים בטלפון חכם, "השטן הגדול", ושיעור החרדים המשתמשים באינטרנט גואה. חומות הבדלנות החרדית מתערערות והולכות.

ומה באשר ליחסם למדינה? החרדים משתפים פעולה עם רשויות השלטון, ואף לעיתים משמשים כמנהיגים כלל ישראלים, הן בכנסת והן בממשלה. המעוז האחרון של התנגדות עיקשת למוסדות המדינה בא לידי ביטוי ביחס השיטתי המנוכר למערכת המשפט. זכורה לרע "הפגנת חצי המיליון", נוכח בית המשפט העליון בשנת 1999, כמו גם העימות החריף סביב הפסיקה בעניין ההפרדה העדתית בבתי הספר בעמנואל בשנת 2009. סקרים עדכניים מלמדים שרמת אי האמון של החרדים בבית המשפט הישראלי עולה על 83% (בהשוואה לכ-30% מכלל הציבור בישראל).

הלך הרוח השולל כלפי המשפט הישראלי קשור כמובן למחלוקת עומק ערכית בין השקפות עולם ליברליות וחילוניות מכאן, ושמרניות וחרדיות משם. יתר על כן, כמעט כל פוסקי ההלכה בדורנו סוברים שאין להתדיין בפני בתי המשפט הממלכתיים. הללו מסווגים כ"ערכאות של גויים" ולכן מי שנזקק לשירותיהם "אין לו חלק בעולם הבא". הרב עובדיה יוסף קבע כי "כל מי שפונה לערכאות, לבתי משפט חילוניים ... מרים ידו בתורת משה רבנו".

ואף על פי כן, בניגוד להלך הרוח ברחוב החרדי ולפסיקה ההלכתית, החרדים פונים אל בתי המשפט כעניין שבשגרה. כאשר אין הסכמה לגבי ראשות ישיבה חרדית או מתנהל מאבק כוח בין פלגים חרדיים הם פונים לבתי המשפט על מנת שיכריעו. יותר מאלף חרדים הוסמכו בשנים האחרונות כעורכי דין בישראל. המינוי הנוכחי של השופט החרדי הראשון משתלב היטב במגמה זו ולוקח אותה צעד אחד קדימה.

המתדיינים לפני שופט רואים בו סמל של ממלכתיות ומימוש מעשי של "מוראה של מלכות". לפיכך חרדי הממלא תפקיד שיפוטי מנפץ סטיגמות דו-כיווניות ובונה גשר של שותפות-מעשה ברמה סמלית גבוהה.

זאת ועוד, כל שופט מפרש את החוק, בין היתר, מתוך קוטב זהותי אישי, במגבלות המותרות לשופט מקצועי בחברה דמוקרטית. זהו אתגר ששופטים ליבראליים, שופטים ערבים ושופטים דתיים מתמודדים עמו יום יום. שופטים בעלי זהות אישית חרדית יוכלו להעשיר את האופי המרובד של הפסיקה הישראלית ולהכניס לה ממד פלורלי נוסף, בבחינת "עושר שמור לבעליו לטובתו".

המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות"