על השוואת תפוחים לתפוזים

תומכי הצעת "חוק ההשעייה", המציע להשעות ח"כ ללא הגבלת זמן ברוב של 90 חברי כנסת, מתבססים בתמיכתם על מדינות אחרות בהן קיים הסדר של הדחה בידי חברי פרלמנט, אך שיטת המשטר בהן היא שונה. אסור לנו לאמץ אל שיטתנו ממציאות פוליטית אחרת לחלוטין הסדר שעלול להביא לתוצאות הרסניות.

הכריש הוא מיצירות הטבע המושלמות ביותר: לא במקרה ישנם מיני כרישים שלא השתנו כבר עשרות מיליוני שנים, עוד מתקופת הדינוזאורים. כך גם טיגריס הוא יצירת פאר של הטבע. עם זאת, לא הייתי ממליץ לשתול את זנבו החזק והיעיל של הכריש במקום זנבו של הטיגריס.

השימוש במחקר משווה ולמידת פתרונות ממדינות דמוקרטיות אחרות הוא מעשה חיובי ונכון. אלא, שכאשר שוקלים לאמץ פתרון ממדינה אחרת, חייבים לבחון איך פתרון זה משתלב בשיטת הממשל והמשפט שלה ובמבנה הפוליטי שלה, לעומת אלה שלנו.

בימים אלה מקודמת בכנסת בנוהל מזורז הצעה לתיקון חוק יסוד: הכנסת, אותה יזם ראש הממשלה. הנוסח המעודכן של ההצעה, שעברה כבר מספר גלגולים, נועד לאפשר לרוב של 90 חברי כנסת להשעות ח"כ ללא הגבלת זמן. לכן, למעשה מדובר באפשרות לסילוק מן הכנסת, תוך החלפת חבר הכנסת בבא אחריו ברשימתו. לכנסת תהיה הסמכות לעשות זאת, ככל שהיא "קבעה שהתקיימה בו, לאחר היבחרה של אותה כנסת" – אחת מעילות סעיף 7א לחוק היסוד, שהן העילות לפסילת רשימות או מועמדים לקראת בחירות לכנסת: התנגדות לקיום המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזויין של מדינה או ארגון טרור נגד מדינת ישראל. יש לשים לב, שעילות אלה כוללות למעשה שתי סיטואציות המקיימות עבירה פלילית: הסתה לגזענות ותמיכה בטרור. העילה השלישית (התנגדות למדינה יהודית ודמוקרטית) היא עילה עמומה ולא היא היתה ה"טריגר" להצעת החוק. בישראל, על עבירות אלה אין חסינות פרלמנטרית, והרשעה בפסק דין סופי שיש עמה קלון (וכך יהיה במקרים אלה) תביא מיידית לסיום כהונת חבר הכנסת.

תומכי הצעת החוק מבקשים ללמוד ממספר מדינות דמוקרטיות בהן קיים הסדר של הדחה בידי חברי פרלמנט. כך למשל בארה"ב, רוב של שני שלישים בבית המחוקקים או בסנאט יכול להדיח חבר בשל "התנהגות בלתי הולמת" (misconduct). אלא שקיימים מספר הבדלים קרדינליים: השיטה בארה"ב היא אזורית ולא ארצית-יחסית כמו בישראל, ולכן נוצר בה מצב פוליטי דו-מפלגתי, ולא פרלמנט המורכב מקשת גדולה של מפלגות כמו בישראל. על כן, הדחה של חבר פרלמנט ברוב שכזה מחייבת שמפלגתו שלו תתגייס להדחתו – ולא תהיה אפשרות, כמו זו המוצעת בישראל, של נסיון של הרוב להדיח חבר או חברי כנסת ממפלגת מיעוט. כמו כן, בניגוד לישראל לארה"ב יש חוקה ובחוקה זו יש הגנה מוחלטת על חופש הביטוי. מכאן, שלא ניתן יהיה להפעיל את ההדחה בתגובה להתבטאויות בלבד – שזה המוצע בתיקון הישראלי. מובן אם כן שהאפשרות בחוקה האמריקאית נועדה להתמודדות עם מעשים קשים ומביכים במהותם – והסעיף מופעל בעיקר במצבים בהם הוגש כתב אישום או שהורשע חבר פרלמנט – משום שבניגוד לישראל אין בחוקה האמריקאית הדחה אוטומטית לאחר ההרשעה. כך גם במספר מדינות אחרות, אין עוד דוגמה למצב המוצע כאן, בו הוגדרו תנאים ספציפיים, שחלקם יסודות של עבירות פליליות מובהקות ומהוות עבירות ביטוי, בהם אמור הפרלמנט להכריע, משל היה חוקר, בית משפט, וגוזר הדין. עוד נקודה היא, שהדחה של חבר סנאט או בית מחוקקים תחזיר את המנדט למחוז או המדינה ממנה הגיע לבחירת נציג חדש על ידי הבוחרים, בעוד שבהצעה בישראל ייכנס במקומו הבא בתור באותה רשימה, שהוא נתון ידוע מראש. במצב כזה עלולים להשקל (ואין ספק שגם יישקלו) שיקולים פרסונליים שישפיעו על עצם ייזום ההליך ועל תוצאתו: הרוב המדיח את חבר הכנסת, לפי ההצעה, ממנה למעשה לחבר כנסת את מי שבא אחריו.

הצעת החוק היא מיותרת ומזיקה. הכנסת היא גוף פוליטי ואין לה מומחיות משפטית לקבוע עובדות ולהסיק מסקנות משפטיות, אין לה משאבים ואמצעים לחקור עבירות ולשמוע ראיות. לשם כך יש משטרה יש יועץ משפטי לממשלה ויש בית משפט. הכנסת בהכרח תשקול שיקולים פופוליסטיים פוליטיים ואלקטורליים בהחלטותיה אלה. אל לנו לאמץ משיטת משטר שונה בתכלית, שבה קיימת מציאות פוליטית אחרת לחלוטין, אל שיטתנו, הסדר שעלול להביא לתוצאות הרסניות.

ראו חוות דעת שנכתבה ע"י חוקרי המכון בנושא "חוק ההשעייה"

המאמר פורסם ב"הארץ"
התמונה באדיבות Shutterstock