כיצד מדינות צריכות להתנהל בסכסוכים אסימטריים עם חשיפה תקשורתית גבוהה
במציאות שבה המישור התדמיתי משחק תפקיד מהותי בניהול הקונפליקט המודרני, נוצרות זירות לחימה חדשות שמשנות את כללי המשחק
אף שטבעם הבסיסי של המלחמה או העימות המזוין לא השתנה, אינו משתנה ואינו צפוי להשתנות מאפייני הקונפליקט השתנו לאט ובהדרגתיות. בעולם כולו, מדינות מתמודדות עם ארגונים לא מדינתיים (כגון: אל-קעאידה, חמאס וחיזבאללה) וכמעט בכל המקרים, המדינה מפסידה. בקונפליקטים א-סימטריים, השחקנים המדינתיים אינם משיגים את מטרותיהם הפוליטיות, על אף יכולותיהם הצבאיות המשמעותיות. עימותים כבר אינם מסתיימים עם תוצאות חותכות כמו ניצחון או הסכם שלום, אלא הלחימה פשוט נגמרת – ותוצאותיה מעורפלות.
במאמרם מציעים אילון, פופוביץ' וירחי טיפולוגיה תאורטית שונה לבחינת הקונפליקט המודרני, אשר מתמקדת בשני גורמים אשר השתנו והתפתחו באופן משמעותי במהלך העשורים האחרונים, ואשר היו להם השלכות משמעותיות על הקונפליקט המודרני: מידת הא-סימטריה הגוברת בין שחקנים בקונפליקט (עם התרבות מספר העימותים שבין מדינות לשחקנים לא מדינתיים – בעיקר מול ארגוני טרור), והתעצמות הסיקור התקשורתי הבינלאומי של הקונפליקט (השינויים הטכנולוגיים כגון: לוויינים, התפתחות האינטרנט, והטלפונים החכמים, הגבירו משמעותית את יכולת העברת החדשות מכל מקום בעולם באופן מיידי).
שינויים אלו הובילו לכך שמלחמות כיום מתנהלות בארבע זירות לחימה מקבילות: הצבאית, הדיפלומטית, התקשורתית והמשפטית. התפתחות המדיה מאפשרת איזון חדש למאבק בן הצדדים, אשר לרוב מטיב עם השחקנים הלא-מדינתיים, ולמעשה יוצרת א-סימטריה הפוכה (בה השחקן החלש הוא מועצם בשל הצורך של הציבור לסייע למי שנתפס כקורבן).
'מלחמת התדמית' במסגרתה מנסה כל אחד המצדדים בסכסוך להציג את רעיונותיו, ערכיו ופעולותיו כמוצדקות, מהווה חזית מהותית בקונפליקטים המודרניים, אשר מתנהלים במרחב המידע. אם כן, הזירה התקשורתית היא בעלת חשיבות רבה בעימותים כיום, והיא משפיעה רבות על יתר הזירות (הצבאית, הדיפלומטיה והמשפטית).
השפעת ההתפתחויות הטכנולוגיות הובילו לשינוי בגבולות הסכסוך; אם עד לא מזמן הלחימה התקיימה בשטח בו התקיים העימות הצבאי, כיום גבולות העימות אינם מוגדרים. למעשה, העימות במשמעותו התדמיתית, מתקיים בכל מקום שאנשים נחשפים אליו דרך אמצעי התקשורת, לומדים על המתרחש ומעצבים את דעתם בנוגע אליו (זאת מתוך הבנה שדעת קהל היא אחד הגורמים המשפיעים על עיצוב מדיניות במדינות דמוקרטיות).
השינויים הללו בעימותים המודרניים מחייבים לטענת המחברים עריכת שינויים במדיניות ובאסטרטגיה בה נוקטות מדינות במאבקים מסוג זה. האסטרטגיה הנהוגה Warfare, אסטרטגיה אשר שמה במרכז את השיקולים הצבאיים, אינה מתאימה לקונפליקטים אלו. בשל התפקיד המהותי של תדמית בסכסוכים כיום, יש לעצב אסטרטגיה אשר תציג שיקולים תדמיתיים/תקשורתיים במקום מרכזי.
המחברים מציעים אסטרטגיה כזו - "Imagefare" – השימוש בתדמית כעקרון מנחה ואף כתחליף לאמצעים צבאיים מסורתיים על מנת להשיג מטרות פוליטיות. שחקנים פוליטיים המעורבים בקונפליקט מנסים לקדם את המסרים שלהם באמצעות התקשורת, זאת בניסיון לעצב את דעת הקהל הבינלאומית בכדי להשפיע על עיצוב המדיניות כלפי השחקנים המעורבים בקונפליקט. המטרה היא אינה למנוע מהלכים צבאיים ואחרים במסגרת ההתמודדות בעימות, אלא לקיחת השיקולים התדמיתיים בחשבון, בצורה בולטות יותר, וכקו מנחה, במציאות בה תדמית משחקת תפקיד מהותי במאבקים מודרניים.