פשיעה גזענית

מה המחיר של פציעת ערבי? מה שווה ערבי? לא צריך דמיון כדי להעריך כיצד מרגיש כול ערבי השומע כיצד מדינת החוק הישראלית מתייחסת להתקפה קבוצתית. תולדות הענישה בישראל כוללות מקרים לא מעטים בהם נגזרו על יהודים עונשים מגוחכים לקולא בגין פגיעות בערבים, לרבות גרימת מותם, שלא ניתן להבינם אלא כהפליה בוטה בין גוף לגוף, בין דם לדם

בחודש מרץ השנה, גזר בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת חנה מרים לומפ) עונש שעיקרו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400  שעות על דניאל כהן שור, שהורשע, לפי הודאתו בהסדר טיעון, בעבירה של פציעת אדם בנסבות מחמירות, שעונשה המרבי הוא שש שנות מאסר. בנוסף נגזרו עליו עונשי מאסר מותנים וצו מבחן למשך שנה; והוא חויב בתשלום פיצוי לקרבן בסך 7,500שקלים. הוא הורשע בעברה כמבצע בצוותא שלה ביחד עם חמישה אחרים, כלומר כמבצע עיקרי (לא כמסייע), שחלקו הספציפי בעברה לא הוכח. ההתנפלות על הקורבן נעשתה ללא כול התגרות או סיבה, פרט לנתון מכריע אחד היותו של קורבן התקיפה ערבי. היא החלה בהתנכלות לחמור עליו רכב הקורבן, נמשכה בידוי אבן לעבר חזהו. עקב כך התקשה לנשום, וירד מן החמור. אז התגודדה החבורה סביבו, וחלק מחבריה יידו שתי אבנים נוספות עליו שפגעו בצלע ובאוזן שלו. בעוד הקורבן שוכב על הקרקע, המשיכו חלק מחברי הקבוצה להכותו באגרופים בראשו וברגלו, כשהם מקללים אותו- "בן זונה ערבי" ואינם שועים לתחנוניו. מעבר לפגיעות הפיזיות בקרבן, עולה מתסקיר  נפגעי עבירה כי נגרם לו נזק קשה, בשל הפגיעה בתחושת הביטחון שלו ובאמון שלו בבני אדם. בנוסף הוחרפו אצלו תחושות של תלישות, ניכור וחוסר מוגנות שהיו קיימות אצלו עוד קודם לאירוע, בשל היותו בן למיעוט אתני וחסר מעמד של אזרח או תושב בישראל. הוא חווה סימפטומים פוסט טראומטיים, וסובל מביעותים בלילות ומהתקפי זעם בלתי נשלטים.

"..הגם שיש במקרה זה לתת משקל משמעותי לשיקולי גמול, הגנה על הציבור והרתעה הן של הנאשם והן של הרבים, מצאתי שלא למצות את מלוא חומרת הדין נוכח גילו הצעיר, (הוא היה בן 19 בזמן ביצוע העברה- מ.ק.) נסיבותיו האישות, לקיחת האחריות והפנמת הפסול שבמעשיו, וכן בהתחשב בהמלצת שירות המבחן", בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר אשר יכול שירוצו בעבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר. כן קבע כי לא מצא לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

והנה, כבמעשה קסם, החליט בית המשפט להתחשב בכך שדניאל שהה במעצר במשך למעלה מחודש ימים, ולכן מצא בסופו של חשבון שלא להטיל עליו מאסר ממשי כלל אלא רק שירות לתועלת הציבור. כך התאיינו להם הדיבורים  אודות שיקולי גמול, הגנה על הציבור והרתעה, מובסים על ידי השיקול השיקומי; ואפילו מתחם העונש הראוי לפי תפיסתו המקלה  של בית המשפט היה כלא היה

לא צריך דמיון מפותח כדי להעריך מה הרגיש הקורבן כאשר שמע את גזר הדין ועד כמה אין ערך של ממש לביטחונו, לשלמות גופו ולכבודו כאדם בבית המשפט של מדינת ישראל. יצוין כי כבודו כאדם שחולל לא הוזכר כלל בגזר הדין בין האינטרסים שלו שנפגעו. לא צריך דמיון כזה גם כדי להעריך כיצד מרגיש כול ערבי השומע כיצד מדינת החוק הישראלית מתייחסת להתקפה קבוצתית על ערבי בתור שכזה. לא צריך דמיון מפותח כדי להעריך את המסר העולה מגזר הדין לשונאי ערבים וגזענים אחרים. מדובר בציבור גדול ולא במתי מעט, שחלקו מאורגן ושמעשיו נעשים לא אחת בצורה מתוכננת, שגזר דין כזה משובב את נפשו ומעודד אותו לבריונות גזענית.

אמת ניתנת להיאמר, אין חידוש גדול בגזר הדין הזה. תולדות הענישה בישראל כוללות מקרים לא מעטים בהם נגזרו על יהודים עונשים מגוחכים לקולא בגין פגיעות בערבים, לרבות גרימת מותם, שלא ניתן להבינם אלא כהפליה בוטה בין גוף לגוף, בין דם לדם. תופעה זו שהחלה להנץ עוד קודם לכן, התגברה מאז שליטתה של ישראל בשטחים שכבשה. קשה כנראה להימלט מההשלכות המשחיתות של כיבוש, שאחת מהן היא ראיית הנכבש כנחות וכאויב.

לא ניתן לראות בעובדה זו בשום פנים הסבר או תרוץ להמשיך בדרך זו. גישה כזו היא בבחינת התיישרות לפי העקום. דווקא משום שהתפתח זרם כזה בפסיקה המעיד על גישה רחבה של הפלייה, יש לעשות הכול כדי שהרחב לא יהפוך לכללי ומערכת המשפט לא תוכתם בכללותה כשיטה המעוותת את הדין במקום לעשות משפט צדק. החובה בעניין זה חלה על כול שופט ושופטת- לטהר את השיטה, שכבר דבק בה פגם, שאין להשלים עימו.

בעברות על רקע גזעני, ואולי גם בעברות אחרות, בהן העבריין הוא יהודי והקורבן ערבי, על השופט, ועל מי שמעריך את שפיטתו לערוך את התרגיל הכפול הבא: לעצום את העיניים ולהחליף את השיוך האתני של הקורבן והעבריין- לדמיין מצב הפוך שבו הקורבן הינו יהודי והפוגע ערבי. מה שהיה נחשב לעונש הולם בנסבות אלה, הוא העונש ההולם בנסבות האמתיות. ואם רוצים לוודא שאין מגיעים לעיוות בלתי נסבל- לדמיין מקרה כזה המתרחש מחוץ לישראל בקורבן יהודי ובעבריינים שאינם יהודים. כל טווח הענישה שהיה מביא אותנו לזעוק "בית המשפט אנטישמי", הוא טווח ענישה פסול מבחינת השופטת הישראלית.

בית המשפט חייב במקרים אלה לתפוס צד- בין הגזענים האלימים לבין הקרבנות שחטאם היחיד הוא מוצאם. כאשר נגזר עונש מגוחך, אין מנוס מלקבוע שבית המשפט אכן תפס צד, את הצד הלא נכון.

ועוד הערה על פשיעה גזענית כלפי ערבים – ברור שמבצעיה חייבים לשאת בענישה שתשקף את מלוא החומרה של מעשיהם, מסיבות גמוליות, מניעתיות, חינוכיות והרתעתיות. אין די בכך. מנהיגי ציבור המתבטאים באופן גזעני או מתייחסים לדם ערבי כאילו היה מים, מכשירים את הקרקע לאלימות גזענית ונושאים באחריות ציבורית למעשים כאלה. גם מעצבי הנרטיבים בדבר היותם של הערבים מסיגי גבול בארץ ישראל ובדבר היותם של הפלשתינאים בכללם אויבי נצח של מדינת ישראל יוצרים אוירה המעודדת אלימות גזענית כלפי ערבים. הוא הדין גם במי שמתכחשים, והם הולכים ומתרבים, הולכים ומתחזקים, להשחתה שבכיבוש. גם מי שמקלים ראש בעבריינות של יהודים כלפי ערבים, באשר הם כאלה, כאילו מדובר בתופעה שולית שהציבור היהודי בכללו מאוחד בגינוי והוקעה שלה, טועים ומטעים, וגישתם מעודדת עבריינות כזו. גם מערכת החינוך- שלא שמה את המאבק המושכל בגזענות בראש דאגותיה- אינה חפה מאחריות.