התמודדות עם הצעדה הצפויה בגבול עזה

צעדת האזרחים ההמונית שמתכנן החמאס לקיים לעבר הגדר בין עזה לישראל מעוררת את השאלה כיצד יש להיערך אליה ובכלל זה, כיצד ייגזרו הכללים לשימוש בכוח – האם מדיני הלחימה או מהכללים לאכיפת חוק במצבי שגרה?

המציאות המודרנית מתאפיינת בטשטוש גבולות בין מלחמה ושלום. הסכסוך המזוין בין ישראל לחמאס בעזה הוא דוגמה אופיינית לכך: הוא מתנהל בין מדינה לבין ארגון חמוש לא מדינתי, השולט בשטח שהריבונות בו אינה ברורה ומשתמש במסגרת העימות בקשת הנעה בין אמצעים צבאיים מובהקים, כגון שיגור רקטות לעבר יישובים ישראלים, לבין פעולות מחאה על ידי אזרחים.

צעדת האזרחים ההמונית שמתכנן החמאס לקיים לעבר הגדר בין עזה לישראל מעוררת את השאלה כיצד יש להיערך אליה ובכלל זה, כיצד ייגזרו הכללים לשימוש בכוח – האם מדיני הלחימה או מהכללים לאכיפת חוק במצבי שגרה? במצבים של אכיפת חוק, שימוש בכוח קטלני יכול להיעשות על מנת להסיר סכנת חיים או לפזר התפרעות ואולם רק כמוצא אחרון, לאחר מיצוי אמצעים קטלניים פחות ובמידה המינימלית הנדרשת להסרת הסכנה. לפי דיני הלחימה, לעומת זאת, ניתן לתקוף לוחמים, גם ללא סיכון קונקרטי או מיצוי אמצעים פחות קטלניים ואילו אזרחים מוגנים מפני תקיפה ישירה, אלא אם הם משתתפים השתתפות ישירה בלחימה.

בשנת 2012 כינס הצלב האדום הבינלאומי מפגש מומחים בו השתתפתי, שהתמקד בניתוח תסריטים של מצבים מורכבים ובהם, תסריט של הפגנת אזרחים שבחסותה לוחמים חמושים פותחים באש כלפי כוחות הממשלה. רוב המומחים הסכימו כי במצב זה תהיה תחולה מקבילה – כללי אכיפת חוק יחולו כלפי האזרחים המפגינים, שאינם משתתפים בלחימה ואילו דיני הלחימה יחולו כלפי הלוחמים היורים מתוכה. רובם סברו כי לא ניתן לראות באזרחים המתפרעים כמשתתפים השתתפות ישירה בלחימה, אם כי הובעה גם דעה שבמצבי קיצון, למשל, כאשר התפרעות מובלת על ידי האויב על מנת להרוס ציוד צבאי או ליצור פעולת הסחה על מנת לתקוף בגזרה אחרת, ניתן לראות את האזרחים כמשתתפים השתתפות ישירה בלחימה ולהשתמש נגדם בכוח קטלני בזמן הפעולה. תשומת לב הוקדשה במפגש גם לצורך להיערך מראש למצבים מורכבים אלה, על ידי אימון מתאים של הכוחות וציודם באמצעים המתאימים, כל זאת מבלי להתעלם מן הקשיים המעשיים הכרוכים בכך.

לכן, ככל שהאזרחים שיתאספו בעזה בסמוך לגדר יסתפקו בפעולות מחאה ולא ינסו לפגוע בחיילים, להרוס את הגדר או לחדור לישראל, מוטב שכוחות הביטחון ינהגו באיפוק. על פעולות אלימות אופייניות להפרות סדר, כגון יידוי אבנים, נכון יהיה להגיב באמצעים לא קטלניים לפיזור התפרעויות כבשגרה.

אך גם במקרה הקיצוני, שבו ההמון ינסה למוטט את גדר הגבול ולחדור לישראל ויקום חשש שבחסות ההתפרעות יוטמנו מטעני חבלה או יותקפו יישובים ישראלים, אין, לא לפי דיני הלחימה ולא לפי דיני אכיפת החוק, לירות ירי חסר הבחנה כנגד המון שרובו לא חמוש. אמנם ייתכן שתקום הצדקה לעשות שימוש ממוקד בכוח קטלני כלפי מי שיסתמנו כמובילי ההמון אם אכן תיווצר סכנה ממשית ומיידית.

אבל הדבר החשוב ביותר כעת הוא לנצל את העובדה, שבשונה מן ההפתעה עמה נאלצו כוחות הביטחון להתמודד במהלך אירועים דומים בסמוך לגבול עם לבנון ב"יום הנכבה" במאי 2011, הפעם ניתן וצריך להיערך מראש – בכוחות ובאמצעים מתאימים. יש לרכז כוחות גדולים, שיוכלו להתמודד עם המון ולשלב כוחות צבא ומשטרה בעלי התמחויות שונות בהפעלת אמצעים, מאמצעים לפיזור הפגנות ועד צלפים ואמצעי תצפית. יש לתת את הדעת גם על תוואי השטח ולתכנן ניצולו לטובתנו. היערכות כזו תאפשר למפקדים בשטח מנעד רחב של תגובות למצבים שונים.

רק היערכות מיטבית של כוחות הביטחון לכל תרחיש, תאפשר לנו לנצח פעמיים- גם בהגנה על אזרחי ישראל ועל ריבונותה של המדינה, וגם במערכה על הלגיטימציה מול אויב שמבקש לעשות שימוש מתוחכם באזרחים לצרכיו.