למחוק את המאגר הביומטרי כל עוד אפשר

מבקר המדינה כבר התריע על שורת ליקויים באבטחת המאגר הביומטרי המתעתד להצטרף לחיינו. ספק אם המדינה והאזרחים, התומכים כמו גם המתנגדים, ירדו לחקר הסכנות הטמונות בכל היבטיו של מאגר ביומטרי שיכיל כמות מידע שלא תסולא בפז לאינספור גורמים שונים. צריך לעצור את יזומת המאגר הביומטרי - לפני שיהיה מאוחר מדי.

היום ידון בית המשפט העליון בעתירת התנועה לזכויות דיגיטליות נגד המאגר הביומטרי. הוויכוח אינו האם יונפקו תעודות זהות חכמות עם מידע על גבי שבב פלסטיק הדומה לכרטיס אשראי, אלא האם יש צורך לאגור את הנתונים הכל כך פרטיים האלה – במאגר מרכזי המנוהל בידי משרד הפנים.

ישנן מספר בעיות קשות בקיומו של המאגר הביומטרי. ראשית, המאגר הזה ייפרץ. כמו מסד הנתונים של מרשם האוכלוסין שנפרץ בשנת 2011 שהנתונים שהיו כלולים בו נגנבו ונמכרו; כמו מאגר התמונות  של רשות הרישוי שדלף ב- 2015. מבקר המדינה כבר התריע על ליקויים בתכנון האבטחה של המאגר ועל החששות מפני מיקור חוץ שלו. לכן, במקרה הטוב זה ייגמר בחברות מסחריות שישתמשו בנתונים לצורך עשיית רווח, ובמקרה הרע, זה ייגמר בחוקרים פרטיים או באנשי העולם התחתון שישתמשו במאגר כדי לאתר בעלים בוגדים או עבריינים יריבים, או לשתילת אליבי במקום לא נכון. ולא הזכרתי את דעא"ש.  

בעיה נוספת היא עיוות שיווי המשקל ביחסים שבין השלטון לבין האזרח. כהנחת יסוד, אנחנו לא רוצים שלמדינה יהיה יותר מדי מידע פרטי עלינו, על אחת כמה וכמה מידע שאינו בר שינוי. היום, היכולת לתרגם טביעות אצבע לפענוח זהות, קיימת רק בידי זרועות האכיפה ורק לגבי מי שנעצר ונלקחו ממנו טביעות אצבעות. בעולם ביומטרי היא תהפוך להיות נגישה בקלות רבה יותר לכלל רשויות הביטחון. הנה, למשל, בית המשפט המחוזי בחיפה נענה בשבוע שעבר לבקשת המשטרה והורה למסור לה מידע השמור במאגר הביומטרי, אף שהבקשה הייתה לפי סעיף שלא נכנס בכלל לתוקף מפני שטרם אושרו תקנות המאפשרות זאת.

אם נוסיף לכך את היכולת המשתכללת של המשטרה לקשר בין תמונה לבין זהותו של אדם באמצעות מערכות לזיהוי פנים, את מאגרי המידע הבריאותיים הנמצאים ברשות מערכות הבריאות ואת מערכות המעקב על הפעילות ברשתות החברתיות של לפחות ארבעה משרדי ממשלה – נבין שמדובר כאן במעגל רחב ומפחיד של מידע ביומטרי, רפואי והתנהגותי שניתן לאגור אודותינו. לצערנו, ראינו בעבר שרשויות אכיפת החוק לא רק אוכפות חוק אלא אינן בוחלות באמצעים כדי לדכא מחאה, למשל. עכשיו תארו לעצמכם שאתם ניתנים לזיהוי בכל עת, ובעצם – נתונים תחת מעקב שיטתי. זאת, מבלי להזכיר את הפיתוי של אנשי רשויות שונות (מהמשטרה ועד פקידי משרד הפנים) לעשות במאגרים שימוש ולהסתיר זאת.

יתרה מזאת, בזמן הדיונים על המאגר הביומטרי הן התומכים הן המתנגדים לא הבינו עד הסוף מה שאנו יודעים היום. למשל, שצבירת ידע רב אודותינו יכולה להוביל ליצירת "מלכודות אוטונומיה" שמשמען יכולת להשפיע עלינו ועל הבחירות שאנחנו מבצעים – מקניות ועד בחירות לכנסת - בדרכים חודרניות שלא היו בעבר. או למשל  מהם כל השימושים שאפשר לעשות במידע שנאסף, ומה יוכלו מערכות לומדות המנתחות סוגי מידע שבמבט ראשון אין ביניהם שום קשר – ללמוד ולגלות אודותינו.

מה שבטוח הוא, שמידע ביולוגי–ביומטרי שמרוכז בידי הרשויות עלול לדלוף, עלול לפגוע בפרטיות שלנו ועלול לתת כוח בלתי מוגבל למדינה. אפשר לומר היום שאם יש משהו שלמדנו בעשור מאז תחילת הדיון על המאגר הביומטרי הוא שכמה שפחות מאגרים ריכוזיים כן ייטב. מוכרחים לעצור את תסמונת סטוקהולם של הטכנולוגיה והמידע – כלומר את ההתמכרות לאגירת DATA. במוקדם או במאוחר נגלה שבלא פרטיות – אין משמעות לחייו של הפרט. לכן, את המאגר הביומטרי צריך למחוק לפני שיהיה מאוחר מדי.

פורסם לראשונה ב"הארץ".