להשהות יישום נוהל הרחקת מבקשי המקלט

יש חשש כי נפלו פגמים משפטיים בולטים בנוהל ההרחקה, ויש סיכוי ממשי כי חלקים שונים שלו יתמוטטו כמגדל קלפים - יפסלו או יוגבלו בערכאות משפטיות, או על-ידי דרגים מקצועיים ופוליטיים. ולכן, יש מקום לחשב מסלול מחדש: להשהות את יישום נוהל ההרחקה, לבדוק בדיקה רצינית וכנה ולקדם בדחיפות מרבית פיתוח ויישום תכנית לשילוב מבקשי המקלט ברחבי ישראל.

אחת הטענות הרווחות של התומכים בגירוש מבקשי המקלט, הנשמעת בשבועות האחרונים, היא כי "אפילו בית המשפט העליון" אישר את הגירוש. זו טענה חזקה, הן ברמה המשפטית והן ברמה הציבורית, משום שלבית המשפט העליון יצא שם של בית משפט רגיש לצורך בשמירה על זכויות אדם. הבעיה היא, שטיעון זה אינו מחזיק מים ברמה העובדתית והמשפטית. הוא שגוי משום שפרטים רבים בנוהל ההרחקה המעודכן, שנוסח ופורסם לאחר החלטת בית המשפט העליון בנושא הרחקה ל"מדינה שלישית" שניתנה בחודש אוגוסט האחרון, לא עמדו למבחן בית המשפט, ואנו סבורים שאינם חוקיים.

ראשית, בית המשפט העליון לא שלל, מבחינה עקרונית, הרחקה של אזרחי אריתריאה וסודאן ל"מדינה שלישית", על בסיס ערובות (סודיות) שהציגה לו המדינה כי קיים הסכם להרחקה מרצון לאותה המדינה וכי מדובר ב"מדינה בטוחה" שצפויה לתת למורחקים מעמד וזכויות מוגנות. אלא, שעדויות ונתונים שנחשפו לאחרונה, מראים שמורחקים שעזבו את ישראל מרצון (לכאורה) לרואנדה (שהיא לפי הפרסומים בתקשורת "המדינה השלישית" אליה מתייחס הנוהל), לא קיבלו כל מעמד והגנה שם ורובם המכריע עזב אותה בתוך תקופה קצרה. ההכחשה פומבית של ראשי השלטון ברואנדה כי קיים הסכם כלשהו, והתנגדותם הפומבית להרחקה כפויה אליהם של מבקשי מקלט, מעמידים בסימן שאלה גדול את ההבטחה של ממשלת ישראל כי מדובר במדינה "בטוחה" עבור המורחקים, וכי הם יוכלו להישאר בה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי חיזקה ספקות זו, כשהודתה כי "אין לישראל מנגנון פיקוח אפקטיבי על האופן בו המדיניות השלישיות שומרות על זכויות המורחקים", זאת בניגוד להתחייבות שנתנה המדינה.

שנית, גם ההיבטים הקשורים ל"צד הישראלי" של נוהל ההרחקה המעודכן מתבררים כבעייתיים יותר ויותר. למעשה, התפתחויות משפטיות מהשבועות האחרונים מטילות בספק את ישימותו של נוהל ההרחקה ומגבירות את ההסתברות להתערבות שיפוטית.
כך, הנוהל אמור לחול ביחס למבקשי מקלט שבקשתם נדחתה. עם זאת, בימים האחרונים התברר כי אלפי בקשות מקלט נדחו בעבר אך ורק משום שהוגשו בחלוף למעלה משנה ממועד הגעתו של מבקש המקלט לישראל. זהו נימוק שרירותי ובלתי סביר, בייחוד משום שבתקופה המדוברת ישראל נקטה במוצהר במדיניות של אי החזרה כפויה של מבקשי מקלט אריתריאים וסודאנים למדינות המוצא שלהם או ל"מדינות שלישיות", ולא יידעה את מבקשי המקלט כי יגורשו אם לא יגישו בקשות מקלט. בעקבות עתירה של המוקד לפליטים ומהגרים, הודיע משרד הפנים לפני מספר ימים כי יבחן מחדש כ-1600 בקשות למקלט שנדחו על הסף מטעמי שיהוי.

צל כבד מוטל גם על הקריטריונים של הוועדה הבוחנת את בקשות מבקשי המקלט, וזאת לאחר החלטת בית הדין לעררים בירושלים מיום 15 לפברואר, שקבעה שעריקה משירות צבאי מאריתריאה עשויה לבסס מעמד של פליט – פרשנות של אמנת הפליטים השונה באופן מהותי מהפרשנות שגורמים ממשלתיים נתנו לה עד כה. הסטייה הישראלית מהקריטריונים המקובלים בעולם ביחס ליישום אמנת הפליטים, אותה אשררה ישראל לפני כ- 65 שנים, מסייעת להסביר את העובדה, ששיעור ההכרה בפליטים בישראל נמוך באופן משמעותי משיעור ההכרה במדינות המערב, בפרט ביחס למבקשי מקלט מאריתריאה (פחות מ- 0.1% הכרה בישראל לעומת קרוב ל- 90% במדינות האיחוד האירופי). לדעתנו, כל עוד החלטת בית הדין עומדת על כנה, אין זה מתקבל על הדעת שהמדינה תפעל להרחקת אלפי אזרחים אריתראים שבקשתם טרם נבחנה על בסיס הקריטריונים החדשים.

זאת ועוד, החלת הנוהל על אזרחי אריתריאה וסודאן שטרם הגישו בקשת מקלט לא אושרה על-ידי בית המשפט העליון, וספק רב אם היא חוקית לאור הבלבול הרב סביב מדיניות הממשלה במרוצת השנים בנושא היחס בין אי-הרחקה למדינות המוצא לבין הצורך לבקש הכרה במעמד פליט. גם הקביעה בנוהל, כי התאריך הקובע ליישומו הוא ה-1.1.2018, וכי מי שהגיש את בקשתו למקלט לאחר מועד זה יורחק ובקשתו עשויה להתברר בעת שהוא שוהה ב"מדינה שלישית" הינה שרירותית ולא הוגנת ועלולה להביא לגירושם של פליטים רבים, בניגוד לאיסור הקבוע בסעיף 32 לאמנת הפליטים, עליה חתומה ישראל.

לבסוף, בולטת לעין העובדה כי הנוהל לא כולל חריגים הומניטריים הקשורים בנסיבותיו האישיות המיוחדות של מבקש המקלט כגון מצבו הבריאותי או הנפשי או סכנות האורבות לו ב"מדינה שלישית".

מסכת העובדות שהוצגו כאן, מצביעה על חשש כי נפלו פגמים משפטיים בולטים בנוהל ההרחקה, ויש סיכוי ממשי כי חלקים שונים שלו יתמוטטו כמגדל קלפים - יפסלו או יוגבלו בערכאות משפטיות, או על-ידי דרגים מקצועיים ופוליטיים. יש מקום לחשב מסלול מחדש: להשהות את יישום נוהל ההרחקה; לבדוק בדיקה רצינית וכנה, ועל פי פרשנות משפטית התואמת את הנורמות המקובלות במדינות אחרות המקיימות את אמנת הפליטים, את בקשות המקלט התלויות ועומדות; לבחון מחדש את הבקשות למקלט שסורבו מהטעמים שנדחו על-ידי בית הדין לעררים; ולקדם בדחיפות מרבית פיתוח ויישום תכנית לשילוב מבקשי המקלט במקומות עבודה שונים ברחבי ישראל.