קול העם למען צבא העם

במסגרת הקמפיין נגד פקודת השירות המשותף ירו רבנים ידועים בציונות הדתית כמעט לכל כיוון. מה לא שמענו? שמתרחשת פגיעה במבצעיות הצבא, שנשים לא יוכלו ללדת, שחיילים דתיים נאלצים לפעול בניגוד לאמונתם ונפשם נפגעת. הגיע הזמן שהרוב הדתי השפוי ישמיע את קולו, הגיע הזמן שנשמע גם מהרבנים המתונים ומאנשי הרוח הרבים בחברה הדתית ובחברה הישראלית. אחרי הכל, זה צבא העם ולא צבא הקיצונים

מי שתהה האם עדכון פקודת השירות המשותף, לשביעות רצונם המוצהרת של הרבנים השותפים לתהליך העדכון, ישקיט את הסערה הציבורית - קיבל אתמול תשובה די ברורה עם הדלפת התבטאות הרמטכ״ל באשר לשילוב עתידי של נשים בחוד המסתער של צה״ל. לדבריו, כל עוד הוא בתפקיד, לא ישולבו לוחמות בגולני, בצנחנים, בגבעתי ובחי"ר בכיר באופן כללי. תהיינה המלים המדויקות בהן השתמש הרמטכ״ל אשר תהיינה, דבר אחד בטוח: מישהו חש צורך להרגיע את נציגי הציונות הדתית.

אפשר היה לחשוב ששליחת מסר מרגיע אינו רעיון גרוע כל כך, בוודאי אם יוביל להרגעת הרוחות ויניח לצה״ל להמשיך לשלב נשים ולהפסיק להתעסק בסערות ציבוריות. אין ספק כי זו הייתה כוונת הרמטכ"ל. אבל מבט מהיר בתהליכים שקדמו לעדכון הפקודה מעלה חשש שאנו רחוקים מאקורד הסיום של הסימפוניה הבלתי גמורה הזו.

במסגרת הקמפיין נגד פקודת השירות המשותף ירו רבנים ידועים בציונות הדתית כמעט לכל כיוון. מה לא שמענו? שמתרחשת פגיעה במבצעיות הצבא, שנשים לא יוכלו ללדת, שחיילים דתיים נאלצים לפעול בניגוד לאמונתם ונפשם נפגעת. והדובדבן שבקצפת - הטענה שצה"ל נכנע לארגונים פמיניסטיים המבקשים להשליט אג׳נדת מגדר קיצונית על מחנותיו הקדושים. כראיה לכך, שבו והצביעו נציגי המגזר על המעבר מ״נשים" ל"מגדר״ שמאמץ צה״ל ועל סמל יחידת היוהל״ם. כך למשל כתב הרב לוינשטיין בחוברת שהוציא כנגד שירות נשים בצבא: "התפיסות הללו – לגבי סולמות הערכים, האופי הגברי והנשי, קריירה ובית ועוד – אינן רק דעות תיאורטיות או רעיונות מופשטים בעלמא; הן מחלחלות לעומק ואט אט משנות ומעצבות מחדש את כל האטמוספירה בה אנו חיים״.

בעולם מתוקן, התגובה המתבקשת לטענה כאילו הפמיניזם השתלט על צה"ל (מה שמעיד בעיקר על כך שחלק מהטוענים לא היו לאחרונה במילואים) היא נפנופה כטענה שלא ראוי לדון בה. כשם שצה״ל לא מצא לנכון להשיב לטענות על הנשים המאבדות מרכותן עם עלייתן לאוטובוס בבקו״ם, כך ראוי היה שיעשה ביחס לטענה זו. עצם ההתייחסות אליה על ידי הצבא מעלה חשש באשר ליכולת לזרוע בערוגות הצבא כל טענה, מופרכת ככל שתהא. ניתן להניח במידה רבה של סבירות שהרמטכ״ל, באמירתו, לא התכוון ליחס גנאי לפמיניזם אלא להבהיר שהוא עצמו אינו מונע מאג׳נדות קיצוניות. מה שצריך לשאול הוא איך טענה כל כך הזויה מצאה דרכה למקום שבו נדרש הרמטכ״ל להכחישה?

את התשובה יש לחפש במקום שבו מצויה השאלה. על אף שבצה״ל הבהירו כי עדכון הפקודה המסדירה את שירות הנשים עם שירות הגברים הדתיים הוא סופי, המתנגדים לשילוב זה לא חדלו מלהשמיע את התנגדותם. הקריאות לפטר את הרמטכ״ל על מינוי מפקדת טייסת ראשונה, והקריאות החוזרות של הרב אבינר לסירוב לשירות משולב, הן רק דוגמאות בודדות. בעולם שבו מנפנפים טענות מגוחכות, הכי טוב פשוט להתעלם. אחרי הכל, לא לכל ציוץ של חבר כנסת או רב צריך להתייחס, ופרסום חינם הוא מתנה יקרת ערך. ובכלל – הנשים מצביעות ברגליים וצועדות בשמאל-ימין לבקו"ם. הבעיה היא, שנראה שבסופו של יום מלחמת ההתשה של הרבנים - בפראפרזה על דברי לוינשטייין - מחלחלת לעומק ואט אט משנה ומעצבת מחדש את האטמוספירה שבה צה״ל מעדכן את פקודותיו. לכן, התעלמות מהם היא פריווילגיה שמי שצביון צה״ל יקר ללבו אינו יכול להרשות לעצמו.

נראה שהגיע הזמן לריאקציה ציבורית רחבה כנגד קבוצת הלחץ הסקטוריאלית שהשפעתה על הצבא חורגת מכל פרופורציה. אל מול שורת רבנים שעולה לרגל אל משרדי הרמטכ״ל כשמקהלת רבנים קיצונים מנגנת ברקע, יש להשמיע את המנגינה האחרת. דווקא משום שצה"ל הוא צבא העם, הגיע הזמן שהרוב הדתי השפוי ישמיע את קולו. הגיע הזמן שנשמע גם מהרבנים המתונים ומאנשי הרוח הרבים בחברה הדתית ובחברה הישראלית. הגיע הזמן שבצבא העם ישמעו לא רק את קולה של קבוצה קיצונית, אלא בעיקר את קול העם.

פורסם לראשונה  ב"הארץ".