חילופי בהנהגה החרדית – שינויים בפתח?
הרב שטיינמן, מנהיג היהדות החרדית הליטאית, הלך לעולמו בגיל 104. בתקופת הנהגתו הקצרה, כשש שנים בלבד, עבר המגזר הליטאי תהליך מכאיב של פיצול ובו נטש הפלג המכונה "הירושלמי" את המחנה והקים עיתון ומוסדות משלו בראשות הרב אוירבך. עתה נשאלת השאלה - לאן מועדות פניו של הציבור הליטאי?
הרב שטיינמן, מנהיג היהדות החרדית הליטאית, הלך לעולמו בגיל 104. בתקופת הנהגתו הקצרה, כשש שנים בלבד, עבר המגזר הליטאי תהליך מכאיב של פיצול ובו נטש הפלג המכונה "הירושלמי" את המחנה והקים עיתון ומוסדות משלו בראשות הרב אוירבך. את תוצאות הפיצול חווה עד היום כלל הציבור בהפגנות כנגד הגיוס שעורך הפלג הירושלמי המעוררות התנגדות חרדית רחבה. הביקורת העזה ביותר להפגנות באה דווקא מן הקבוצה הליטאית הגדולה שהייתה תחת הנהגתו של הרב שטיינמן ושנציגה הבכיר בכנסת הוא היו"ר המיתולוגי של ועדת הכספים, ח"כ משה גפני.
לציבור הכללי, לא היה הרב שטיינמן מוכר, אך השלכות הכרעותיו ואופי הנהגתו השפיעו רבות על חיינו. האם היה הרב שטיינמן רב מתון שהיה נכון לפשרות עם הרוב החילוני בישראל, שהכיר בצרכים המשתנים של החברה החרדית בהשכלה כללית ובתעסוקה? התשובה לכך היא לאו מוחלט. עם זאת, אופי ההנהגה בה נקט היה של הגעה להסכמות והימנעות ממחלוקת ולפיכך גם יוזמות שיצרו בפועל שינויים במגזר החרדי לא זכו להתנגדות נחרצת שלו. הנהגתו התבלטה בשיתוף הפעולה עם ועדת טל בנושא גיוס חרדים בסוף שנות התשעים, בתמיכה השקטה שלו בנח"ל החרדי ובהוראתו לתלמידיו להמשיך להתייצב בלשכות הגיוס גם לאחר אישורו של חוק הגיוס בשנת 2013 אליו הוא התנגד בתוקף.
אולם דוגמאות אלו עשויות להטעות את המתבונן. הרב שטיינמן ראה בלימוד תורה ארוך שנים בישיבות ובכוללים ובבידול מוחלט מן החברה החילונית כמודל מתאים לכלל הציבור החרדי. האופן בו מימש עקרונות אלו באורחות חייו הצנועים ובהתנהגותו המופתית כאיש חינוך ומוסר זיכו אותו בהערכה ציבורית ואף בהערצה במגזר החרדי. אך גם אם היה סלחן מאחרים כלפי תופעות של יציאה לעבודה של גברים חרדים, המחלוקת בינו לבין גורמים קיצוניים יותר, דוגמת הרב אוירבך, נגעה בעיקר לדרך בה יש לבצר את הבידול החרדי. הרב שטיינמן האמין ב"רק תורה" ובבידול לא פחות מאחרים אך סבר שיש לקדם אותם באמצעות שתדלנות ודיבור רך ונמנע ממחלוקת במידת האפשר. בשל כך, גורמים חרדים מודרנים וישראלים שציפו ממנו לבשורה וליחס חדש ללימוד מקצועות חול, לשירות בצבא, להשכלה גבוהה או לתעסוקה התאכזבו שוב ושוב מעמדותיו השליליות הנחרצות בתחומים אלו.
לכתו של הרב שטיינמן מעלה תהייה לאן מועדות עתה פניה של ההנהגה החרדית בכלל והליטאית בפרט? נדמה שהמודל שהתבסס מאז פטירת הרב שך לפיו מנהיג המגזר הליטאי הינו זקן מופלג שגילו עולה על 90, כפי שהיו הרב אלישיב והרב שטיינמן בעת שהפכו ל"גדולי הדור", יימשך גם עתה. הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז', שכבר החל להנהיג את הזרם הליטאי, יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-95. מכנה משותף נוסף לגדול הדור החדש, הרב אדלשטיין, ולאלו שקדמו לו, הרב אלישיב והרב שטיינמן הינו העובדה שהם לא היו מנהיגים טבעיים ונסיבות שונות הביאו אותם לתפקיד החשוב. כל זאת בניגוד לרב שך שקדם להם, שנולד להנהגה והצליח לאחוז בה ביד רמה.
התוצאה של התפתחויות אלו היא הנהגה ליטאית חלשה יותר, שלא מצליחה להשליט את מרותה על מאות אלפי בני הציבור הליטאי. הנהגה זו, מאבדת את ההגמוניה האידיאולוגית שהייתה לה בעבר כלפי הציבור החרדי בכללותו. עם היחלשות זו, אנו עדים במקביל לעליית כוחם של העסקנים המקיפים את גדולי הדור ובצידם צאצאיהם וצאצאי צאצאיהם. מצב זה גם מחזק את כוחם של חברי הכנסת ואת יכולת הבחישה וההשפעה של גורמים רבניים שונים בתהליכי קבלת ההחלטות בציבור הליטאי. עדות להשפעות אלו ראינו בביטול ההסכמה למתווה הכותל שהובלה מעסקנים ומהתקשורת החרדית ובלחץ שנוצר עקב עבודות הרכבת בשבת. אין לצפות שהנהגה השמרנית הנוכחית תוביל מהלכים של שינוי בחברה החרדית לכיוון של השתלבות בצבא, באקדמיה ובתעסוקה, בוודאי שלא בהסכמה רשמית. אולם דווקא חולשתה של ההנהגה עשויה לגרום לתהליכים אלו להתרחש בקצב מהיר אף יותר מבעבר.
פורסם לראשונה בהארץ.