מעשה לא חינוכי

לפני כשבועיים הורה שר החינוך לאנשי משרדו שלא להשתתף בכנס שארגנה האגודה לזכויות האזרח, כיוון שהיא "פועלת באופן עקבי להגן על מחבלים שרצחו ישראלים". שירתי עשרים וחמש שנים בשירות הביטחון הכללי, בין השאר כיועץ המשפטי של השב"כ. מבין ארגוני זכויות האדם, האגודה לזכויות האזרח בולטת בגישתה העניינית, הרצינית והמנומקת ולכן טיעוניה זכו תמיד לקשב רב בכל מערכות השלטון.

לפני כשבועיים הורה שר החינוך, נפתלי בנט, לאנשי משרד החינוך שלא להשתתף בכנס בנושא זכויות עובדים שארגנה האגודה לזכויות האזרח. מהפרסום בתקשורת עולה כי הבסיס להחלטת השר בנט הוא כי האגודה "..פועלת באופן עקבי להגן על מחבלים שרצחו ישראלים".

קשה למצוא ביטוי מזוקק יותר לליקוי המאורות בו אנו חיים, כאשר שר החינוך רומס ברגל גסה ערכים בסיסיים הנמצאים ביסוד השיח החיוני לקיומה של דמוקרטיה בישראל. דומה כי התיאור המעוות לפעילות האגודה לזכויות האזרח כפי שמשתקף בהודעת השר היא הבסיס להחלטה השערורייתית הזו.

שירתי עשרים וחמש שנים בשירות הביטחון הכללי, בין השאר כיועץ המשפטי של השב"כ. במסגרת תפקידיי הכרתי מקרוב את פעילות האגודה לזכויות האזרח, שכן בעימותים משפטיים רבים בהם הייתי מעורב לאורך השנים עמדו שיקולי הביטחון למבחן משפטי כאשר מהעבר השני התייצבה האגודה. כך בעתירות רבות שנדונו בבית המשפט העליון ובערכאות אחרות וכך בהליכי חקיקה. לעתים קרובות לא הסכמתי עם העמדה אותה הציגה האגודה, לעתים הוכנסו תיקונים ושינויים מסוימים בעמדה הביטחונית לאור השיקולים עליהם הצביעה האגודה. במיעוטם של המקרים סברנו, חבריי ואני, כי יש צדק בעמדת האגודה ושינינו מעמדתנו הראשונית, למשל בשאלה מהי "חתרנות".

ברור, כי המתח בין שיקולי הביטחון לבין זכויות אדם ואזרח, בישראל או בשטחים, מהווה עניין קבוע בו השקפות שונות מתעמתות זו בזו, באשר נקודת האיזון בין השיקולים אינה עניין מתמטי אלא נושא ערכי ממדרגה ראשונה. לעניין זה השפעה ישירה על יעילות ואפקטיביות ארגוני הביטחון מחד, ומנגד על זכויות וחירויות החיוניות לקיומו של משטר דמוקרטי, למעשה ולא רק להלכה. עניינים כמו אפקטיביות החקירה מול זכויות עצורים ונחקרים, השמירה על סודיות וחסיון אל מול הצורך בבקרה ובשקיפות, שאלות של חופש ביטוי והפגנה אל מול הסתה והמרדה הם חלק מהנושאים עליהם נסובו הוויכוחים והעימותים המשפטיים והערכיים, המהווים בבואה לתפיסות השונות הקיימות בחברה הישראלית, ולא רק בה.    

תפקידם של ארגוני זכויות האדם הוא להציב תפיסה אלטרנטיבית לעמדה המבוססת על שיקולי הביטחון ולהציג תפיסה הנשענת על זכויות אדם ואזרח. לא רק שאין בכך פגיעה בביטחון המדינה, אלא להפך. תמונת מראה זו מאפשרת גם לגופי הביטחון לחדד את צרכם, לבחון את האמצעים בהם הם משתמשים והאפקטיביות שלהם ולא פחות חשוב - בעצם הליבון יש בו כדי לשמור על הערכים הבסיסיים החשובים לכולנו.  

מבין ארגוני זכויות האדם, האגודה לזכויות האזרח בולטת בגישתה העניינית, הרצינית והמנומקת ולכן טיעוניה זכו תמיד לקשב רב בכל מערכות השלטון. במהלך כל שנותיי בשב"כ מעולם לא שמעתי טענה לגבי עצם קיום הוויכוח והעימות הערכי והמשפטי, שכן תהא ההשקפה אשר תהא, שררה הבנה כי קיומו של דיון זה הוא חלק מההליך הדמוקרטי עצמו. יתר על כן, התרשמתי תמיד כי כפי ששיקולים של זכויות אדם ואזרח אינם זרים לארגוני הביטחון כך שיקולים של ביטחון, בוודאי במובנו הרחב, אינם זרים לאגודה לזכויות האזרח, באשר האגודה היא ארגון הנטוע כל כולו בהוויה הישראלית ושואפת לתיקונה, בוודאי על פי תפיסתה.

לכן, החלטת שר החינוך היא מעשה אנטי חינוכי ואנטי דמוקרטי ממדרגה ראשונה המבוסס על תפיסה שגויה מיסודה של תפקידם של ארגוני זכויות אדם במשטר הדמוקרטי שלנו. שהרי מה הטעם בקיום ביטחון לאזרחי ישראל אם בדרך להשגתו תירמס הרוח החופשית של השיח הציבורי ותיפגע עצם האפשרות לקיים את הדיון הערכי והחברתי המתמשך. דיון שהוא חיוני מאין כמוהו, בוודאי בחברה עתירת מחלוקות כמו החברה הישראלית. ההחלטה של השר בנט היא החלטה אנטי חינוכית ושיעור גרוע באזרחות למאות אלפי מורים ותלמידים בישראל.

פורסם לראשונה ב"מעריב".