שבת ממלכתית

שמירת השבת במוסדות המדינה היא אחת השאלות ההלכתיות החשובות מאז הקמת המדינה. משבר עבודות הרכבת בשבת והתפטרותו של שר הבריאות, השמה את שלמות הקואליציה בסכנה, יעידו על כך. כשמדובר במוסדות כמו צה"ל והשב"כ, קל להתיר פעילות בנימוק הקלאסי של 'פיקוח נפש'. אבל מוסדות המדינה אחראים גם, למשל, לשירות חוץ בכל ימות השבוע ולשירותי תיירות עבור תיירים שאינם יהודים.

אחת השאלות ההלכתיות המשמעותיות שנוצרו בעקבות הקמת המדינה עוסקת בשמירת השבת במוסדות המדינה. על חשיבותה של השאלה יעידו אירועי השבועיים האחרונים, כאשר משבר עבודות הרכבת בשבת הביא להתפטרותו של שר הבריאות, יעקב ליצמן, ולסכנה לשלמות הקואליציה כולה. אכן, במדינה ריבונית אחראים היהודים לא רק לחייהם שלהם ולא רק לאינטרסים המידיים שלהם, אלא גם לאינטרס ציבורי ארוך טווח. כשמדובר במוסדות כמו צה"ל והשב"כ, קל להתיר כל פעילות מצילת חיים בנימוק ההלכתי הקלאסי של 'פיקוח נפש'. אבל מוסדות המדינה אחראים גם, למשל, לשירות חוץ שיפעל בכל ימות השבוע, או לשירותי תיירות שיפעלו עבור תיירים שאפילו אינם יהודים.

השאלה - האם ניתן להחיל את הקריטריונים ההלכתיים המקובלים גם על המציאות הישראלית החדשה, או שיש צורך לפתח כלים חדשים - יצרה פולמוס מרתק בראשית שנות המדינה בין שניים מחשובי ההוגים של הציונות הדתית: פרופ' ישעיהו ליבוביץ מצד אחד, והרב משה-צבי נריה מצד שני. ליבוביץ טען שהמציאות הריבונית היא כל-כך מהפכנית וחדשה עד שכל ניסיון להחיל עליה את הכללים ההלכתיים הישנים יהיה מגוחך ורק יבזה את עולם ההלכה. לשיטתו, המאמינים בערכה של מדינה יהודית צריכים להתיר בשבת את כל הפעולות המתחייבות מקיומם של צרכי מדינה. הרב נריה כמובן דחה עמדה זו מכל וכל כרפורמיות מסוכנת וגרס שבשיטות ההלכתיות הקיימות ניתן לפתור גם את כל הבעיות והשאלות החדשות. הוויכוח הזה רלוונטי כמובן עד ימינו, הימים שבהם השיח הציבורי שוב סוער בסוגיית עבודות הרכבת בשבת.

הפולמוס הזה העסיק את הרב ישראל רוזן ז"ל, במאמר שכתב לספר 'הלכה ציונית', שיוצא לאור בימים אלה בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה. הספר הוא ניסיון רב-היקף למפות בכרך אחד, בן כ-900 עמודים, את מכלול השאלות ההלכתיות החדשות שהתעוררו בעקבות הקמת המדינה. כן מכיל הספר את תפישות הפוסקים הבולטים ביותר שעסקו בהלכות מדינה – מהרב קוק ועד הרב ישראלי. אגב, הרב רוזן נזקק במאמרו לתפישת הרב ישראלי, שגרס הרחבה של המושג 'פיקוח נפש' באופן שיחול גם על מצבים רחוקים והיפותטיים שעלולים להיגרם אם פעילות מסוימת לא תיעשה בזמן, אפילו בשבת. הרב ישראלי קרא לזה 'מכשירי פיקוח נפש'.

מכון 'צומת', מייסודו ובהנהגתו של הרב רוזן, התמחה במשך השנים בפתרונות הלכתיים המנצלים "פרצות" בהלכה הקיימת, אבל אינם מתיימרים לפרוץ אותה - כשיטת פרופ' ליבוביץ. יש הרואים בפתרונות האלה משום 'הערמה' הלכתית, בלשון גנאי: כביכול, ניצול הפרצות הפורמליות בלשון ההלכה כדי לשנות את מהותה ואת רוחה. הרב רוזן, בגישה אמונית, ראה בכך ניצול פרצות שהקב"ה "שתל" בעצמו כדי לאפשר לנו להשתמש בהן בבוא העת.

יש ערך מסוים בשיטת ההערמה: היא מחנכת לכבד את ההלכה ואת רוחה גם כשהפרטים המקוריים לא נשמרים, משום שהם לא נשמרים 'במסגרת השיטה'. מצד שני, זו שיטה שערכה הפסיכולוגי נראה מוגבל למספר מקרים מצומצם. אם יותר מדי שאלות הלכתיות נפתרות בשיטות של הערמה, נדמה שמבחינה נפשית מתפתח בכל זאת אפקט מצטבר של חשדנות כלפי אמינות ורצינות השיטה. האמנם הפרצות אכן מכוונות לדעת תורה, או לצרכים שלנו, ומדוע אנחנו משתמשים בהן לצרכים מסוימים (כמו דיני שבת) ונמנעים מלהשתמש בהן במקרים אחרים - למשל, שינוי היחס ההלכתי לנשים.

אבל השאלה העיקרית עוד יותר עקרונית: האמנם ראוי להתייחס למצב הריבונות כמו לקהילה בגולה ולפתור את שאלותיה באותן שיטות, או שראוי להבין שיש כאן מצב חדש לחלוטין, הזוקק במהותו פתרונות חדשים. בדיוק כמו שהבין רבן יוחנן בן זכאי אחרי חורבן בית שני, כאשר ניסח תפישות הלכתיות חדשות במהותן, תוך הסתמכות מפורשת על שינוי המציאות ולא על דקדוקי אותיות ומלים, במטרה להתמודד עם המציאות החדשה של חורבן הבית.

פורסם לראשונה בשבתון.