אברהם דורש צדק חברתי
החתירה לצדק חברתי היא מאפיין יסודי של כל משטר דמוקרטי. האם לעם ישראל יש ייעוד מיוחד לקידום רעיון זה בתוך משפחת העמים? בדברים הבאים אנסה להציע תשובה לשאלה זו באמצעות עיון בסיפור הפיכתה של סדום שבפרשתנו.
"וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו". (בראשית יח, י"ט).
החתירה לצדק חברתי היא מאפיין יסודי של כל משטר דמוקרטי. האם לעם ישראל יש ייעוד מיוחד לקידום רעיון זה בתוך משפחת העמים? בדברים הבאים אנסה להציע תשובה לשאלה זו באמצעות עיון בסיפור הפיכתה של סדום שבפרשתנו.
העיר סדום הייתה עיר עשירה ומשגשגת, אך התבוססה בשפל מוסרי שאין נמוך ממנו. תיאור קולע למצבה של העיר מצוי בנבואת הנביא יחזקאל: "הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה" (יחזקאל טז, מ"ט). תיאור זה עולה בקנה אחד עם האמור במסכת אבות: "האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית. ויש אומרים, זו מדת סדום." (אבות ה, י'). סדום היא העיר שמתוך עושרה שכחה את הדלים שבה. חברה ללא חמלה וללא צדקה.
בפרשתנו, תופחת מציאות זו בפניו של לוט, דייר חדש בעיר, אשר אורחיו הופכים למושא זממם של אנשיה. לוט מנסה כל דרך להציל את האורחים שבביתו מפני אנשי סדום, אך נתקל בחומה בצורה. " הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט"? נשמעת תמיהתם. אנשי סדום מסרבים לחמול על הזרים שנכנסו לעירם, ושוללים מן היסוד את האפשרות של היחיד להתנגד למאוויי הרוב. העיר שאיבדה את מידת הצדקה, הופכת לעיר ללא משפט וחורצת את גורלה לכְּלָיָה.
סופה הטראגי של העיר סדום מקבל משמעות נוספת כאשר משווים את התנהגותם של אנשי סדום לזו של אברהם. כאשר באוהלו של אברהם מופיעים אורחים בלתי קרואים, זרים מוחלטים, הוא מקבלם בספר פנים יפות ובכבוד מלכים. אברהם דואג לכל צורכיהם של אורחיו ועם סיום ביקורם הוא אף מלווה אותם כברת דרך אל עבר סדום. מתיאור זה ניתן להתרשם מהיות אברהם איש של צדקה וחסד, מופת של הכנסת אורחים.
מיד לאחר שסיים את תפקידו כמארח, מקבל על עצמו אברהם תפקיד בלתי צפוי – סנגורה הראשי של העיר סדום. איש הצדקה מתגלה כאיש משפט. בניגוד לדרכם של אנשי סדום, אברהם לא נותר אדיש לגורל זולתו. על אף התיעוב והסלידה שחטאיהם של אנשי סדום כנראה עוררו באברהם, הוא מנהל משא ומתן עיקש להצלתם. אברהם מסרב להרפות עד אשר יובטח כי משפטה של סדום לא יתנהל רק על פי מידת הדין אלא גם לפי מידת הרחמים.
התנהגותו של אברהם בסיפור הפיכתה של סדום מלמדת אותנו אפוא שיעור חשוב בדבר התלות הקיימת בין צדקה למשפט. היכולת למזג בין משפט לצדקה היא אשר ייחדה את אברהם בדורו. עם זאת, הפיכת זרעו של אברהם לגוי גדול תלויה בעיקר בהעברת מורשת זו לדורות הבאים אחריו. צאצאיו של אברהם, בני ישראל, מצווים לשמור על מורשתו לא רק עבור טובתם שלהם, אלא עבור אומות העולם כולו.
ציווי זה רלוונטי היום כתמיד. אכן, התעוררותן של סוגיות חברתיות וכניסתן ללב השיח הפוליטי בשנים האחרונות, מעידה כי העם היושב בציון ער לתפקידו ההיסטורי ושואף להגשימו. אך אין די בשאיפה בלבד. סופה של סדום צריך לשמש כתמרור אזהרה מפני הסכנות העומדות בפני חברות שפע. כך, דווקא סיפור הצלחתה של מדינת ישראל, הוא אשר מציב בפניה את האתגר הגדול ביותר. מבחנה האמתי של ישראל הוא בכינון חברת מופת, חברה המגינה על היחיד מפני עריצות הרוב ושלא מעלימה עין ממצוקת הזולת. כמאמר הנביא: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (ישעיהו א', כ"ז).
פורסם לראשונה ב"שבתון"