רבין - הלוחם למען השוויון

דווקא רבין, הגנרל, זה שקרא "לשבור את הידיים והרגליים" באינתיפאדה הראשונה, הכיר ועשה למען חיים משותפים ויצירת בסיס שוויוני בין אזרחי ישראל הערבים לבין היהודים. כאזרחית ערביה איני יכולה להזדהות עם הערכים הציוניים אותם ייצג. ולמרות זאת, נראה כי רבין האדם סלל את השביל, שבו אנו עומדים היום ומחפשים את דרכנו בתוך מדינת ישראל. על כך, עלינו אזרחי ישראל הערבים להצדיע לרבין

כשרבין נרצח הייתי בת 13, בדיוק באותו גיל שבו נמצאת היום הבת הבכורה שלי. 22 השנים שחלפו מאז, גורמות לי לתהות האם זו אני שהפכתי לפסימית' או או שמה זו המציאות הפוליטית שלנו שהפכה לכזו?

דווקא רבין, הגנרל, זה שקרא "לשבור את הידיים והרגליים" באינתיפאדה הראשונה, הכיר ועשה למען חיים משותפים ויצירת בסיס שוויוני בין אזרחי ישראל הערבים לבין היהודים. לאחרונה קראתי על הסכם שהוביל משה שחל ב-1990 שסלל את תמיכתה של חד"ש מבחוץ בממשלת העבודה ועל התבטאותו של רבין בכנס בחירות בנצרת ב-1992: "אנו בשלטון 29 שנים ואנחנו אשמים באפליה. אני מבקש סליחה ואני מתכוון לפעול למיגור האפליה". הגם שהממשלה הנוכחית פועלת במישורים רבים לצמצום הפערים, הצהרות כאלו, בטח מפיו של ראש הממשלה, נשמעות כיום כמו חלומות באספמיה על רקע אמירות כמו "הערבים נוהרים לקלפיות".

נוהגים לדבר על מעשיו של רבין בתחום המדיני, אך בל נשכח שרבין היה זה שהזרים מאות מליוני שקלים לרשויות המקומיות הערביות לשיפור מערכת החינוך. הוא מינה לראשונה ערבי ליו"ר חברה ממשלתית, דבר שכלל לא היה מובן מאליו, והוא היה מוכן להישען על רוב ערבי בלי למצמץ, בכדי להעביר את הסכם אוסלו ובכך שלח מסר חשוב - החברה הערבית בישראל היא חלק מתהליכי קבלת ההחלטות.  

רבין עשה שינוי אמיתי בסדרי העדיפויות ובצעד אמיץ העביר יותר לפריפריה החברתית והגאוגרפית על חשבון החזקים. הוא דאג  לגידול ריאלי של 70% בתקציב החינוך, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, השקעה בתשתיות בפריפריה, הקמת מכללות ציבוריות בפריפריה ואקדמיזציה של מכללות קיימות, העלאת שכר במגזר הציבורי והשקעות חוץ.

רבין, כמו בשיר שהוקדש לו, נהג כרב חובל וידע לנווט את דעת הקהל ולפעול לפי צו מצפונו, ולא רק לפי הפופולריות הציבורית של מעשיו. בשנים האחרונות של חייו, תכונה זו סייעה לשילוב ולתחושת תקווה בקרב אזרחי ישראל הערבים. המהפך של רבין, או יש שיגידו המשך דרכו כלוחם, נותן תקווה כי גם אלו שרואים באזרחי ישראל הערבים אויב היום, יוכלו לשנות את עמדותיהם. כי יש חשיבות למעורבות הפוליטית שלנו ולשותפות שלנו עם החברה היהודית, ביצירת תשתית לחיים משותפים.

מאז רצח רבין קרו תהליכים רבים בחברה הישראלית, הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים. גם אם ברמת ההשקעה בתשתיות הלכנו כברת דרך, תמיד נדמה שעם רוח מפקד שונה, הדרך יכולה הייתה להיות קלה ומהירה יותר. יכולנו להגיע בשיתוף פעולה מערכתי כולל לשוויון בייצוג במוקדי קבלת החלטות, להסדרת הקרקעות והשירותים ביישובים הערבים ולחקיקה המעגנת את זכות השוויון.

כיום, גם אם בגופים הממשלתיים ישנה הכרה בצורך לפעול עם החברה הערבית ולקדמה, אנו נתקלים במהלכים וחקיקה שכל תכליתם לפגוע בדו הקיום השברירי ממילא - חוק הלאום, חוק המואזין, חוק הנכבה - ומה לא? כל יוזמה שכזו קורעת את החברה הערבית מבפנים ומצעידה אותנו שלושה צעדים אחורה.

כאזרחית ערביה אינני חסידה של רבין, ואינני יכולה להזדהות עם הערכים הציוניים אותם ייצג. ולמרות זאת, נראה כי רבין האדם, על סך ערכיו, סלל את השביל, שבו אנו עומדים היום ומחפשים את דרכנו בתוך מדינת ישראל. על כך, עלינו אזרחי ישראל הערבים להצדיע לרבין שקידש את האדם יותר מאשר את האדמה ואת הממלכתיות ולא  את הממלכה. רבין לעולמי עד יישאר בתודעה של רבים מאיתנו כמי שהביא את ערך השוויון לקדמת הבמה הציבורית.