הבחירות בגרמניה: מרקל בדרך לניצחון רביעי

ב-24 בספטמבר 2017 יערכו בגרמניה הבחירות לבונדסטאג, הבית התחתון והחשוב מבין שני בתי הפרלמנט. בחירות אלה יכריעו את חלוקת המושבים בין המפלגות ובאופן עקיף גם את זהות הממשלה והעומד בראשה – הקאנצלר. על-פי כל ההערכות מבוססות הסקרים, הנוצרים-דמוקרטים בראשותה של אנגלה מרקל עומדים לזכות בניצחון רביעי ברציפות. עם זאת, מאזן הכוחות בבונדסטאג צפוי להשתנות עקב כניסתה הכמעט-ודאית של מפלגת הימין הקיצוני, אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) לבונדסטאג. במאמר זה נסקור את המפלגות העיקריות המתמודדות בבחירות ואת עמדותיהן.

המערכת הפוליטית בגרמניה

גרמניה, בדומה לישראל, היא דמוקרטיה בעלת שיטת ממשל פרלמנטרית, בה הממשלה והעומד בראשה תלויים באמון הפרלמנט. אולם בניגוד לישראל, בגרמניה נהוגה שיטת בחירות מעורבת עם אחוז חסימה של 5%, דבר היוצר מערכת שאין בה מספר רב של מפלגות. המפלגה העיקרית במרכז-שמאל של המפה הפוליטית היא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD). יריבתה המסורתית מימין היא המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, אשר מורכבת משתי מפלגות אחיות: האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) הוא הפלג הכלל גרמני; האיחוד הנוצרי-סוציאלי (CSU) הוא הפלג הבווארי. בזירה הפרלמנטרית נהוג לראות בשתי מפלגות אלה כגוף אחד בעל מטרות משותפות. במרכז המפה הפוליטית נמצאים הדמוקרטים החופשיים (FDP) בעלי הגוון הליברלי, שבבחירות האחרונות של 2013 לא עברו את אחוז החסימה, אך צפויים לחזור הפעם אל הפרלמנט. משמאל לסוציאל-דמוקרטים ממוקמים הירוקים ושמאלה עוד יותר - נמצאת "מפלגת "השמאל", מפלגה הנחשבת לרדיקלית. בימין הקיצוני פועלת מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) שלא עברה אל אחוז החסימה בבחירות 2013 אך צפוייה לעשות זאת בבחירות הנוכחיות.

מפת המפלגות בגרמניה על רצף ימין-שמאל:

 

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU-CSU) בראשותה של אנגלה מרקל היא המפלגה שהסקרים מנבאים שתרכיב את הממשלה הבאה. המפלגה נוסדה בגרמניה המערבית ב-1950 כמפלגה שמרנית נוצרית והובילה את הממשלה ב-47 מתוך 67 השנים שעברו מאז. היבטים שמרניים קיימים גם היום במפלגה כגון התנגדות לנישואים חד מיניים. עם זאת, מרקל מובילה בה גם צעדים ליברליים, כאשר המשמעותי בהם הוא פתיחת גבולות המדינה למהגרים. יש לציין, כי החלטה זו היא בעלת חשיבות כלכלית, שכן קצב הילודה בגרמניה הוא מהנמוכים בעולם, וקבלת מהגרים למדינה היא בעלת פוטנציאל להתגבר על כך. קהל הבוחרים של המפלגה מורכב בעיקר מאזרחים מבוגרים, שומרי מסורת דתית, הגרים באזורים כפריים. קהל בוחרים זה, מאופיין גם בבעלי השכלה נמוכה או בינונית ובעלי עסקים פרטיים. אם תחזית הסקרים תתממש ומפלגת ה-CDU אכן תרכיב את הממשלה, מרקל צפוייה להיות הקנצלרית של גרמניה בפעם הרביעית ברציפות, ובסוף כהונתה (2021) תשווה את שיא אורך הכהונה לשיאו של הלמוט קוהל, הקאנצלר הקודם ממפלגתה.

המפלגה הסוציאל דמוקרטית (SPD) היא המפלגה השניה בגודלה, והייתה חלק מהממשלה ב-34 שנים מתוך ה-67 האחרונות, כאשר היא הובילה אותה ב-20 מתוכן. בראש המפלגה עומד כיום מרטין שולץ, לשעבר נשיא הפרלמנט האירופי. קהל המצביעים של המפלגה מורכב בעיקרו ממעמד הפועלים ואיגודי עובדים, בעיקר באיזורים מתועשים, אך גם מקהילות מהגרים ואליטות ליברליות. מצע המפלגה עוסק בעיקר בהיבטים חברתיים-כלכליים כגון רפרומה במנגנון חלוקת דמי אבטלה, צדק חברתי וחלוקת מיסים מחודשת. בפועל בין ה-SPD ל-CDU לא פעורה תהום אידיאולוגית עמוקה ולא מן הנמנע ששתי המפלגות ישתפו פעולה בקואליציה במעין ממשלת אחדות , כפי שעשו בשמונה מתוך 12 השנים האחרונות.

המפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP), הידועה יותר כמפלגה הליברלית דוגלת בשוק חופשי, הסרת הגבלות ממשלתיות על הכלכלה, וחיזוק זכויות הפרט וזכויות אזרחיות. על אף שלא עברו את אחוז החסימה בבחירות האחרונות, המפלגה היא בין הוותיקות בגרמניה ולקחה חלק כשותפה זוטרה בממשלות רבות. קהל הבוחרים של המפלגה מורכב בעיקר מבעלי עסקים והמעמד הגבוה.

בימין הקיצוני פועלת, מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD). המפלגה החלה כתנועת מחאה כנגד המטבע האירופי בדגש על החלטתה של מרקל לחלץ את יוון מהמשבר הכלכלי ב-2010. לפני בחירות 2013, הפכה התנועה למפלגה פוליטית וזכתה ב-4.7% מהקולות, מעט מתחת לאחוז החסימה. כשנתיים לאחר מכן, לאחר חילופי הנהגה, חל שינוי באופי הרעיוני של המפלגה והיא ביצעה פנייה חדה ימינה תוך הדגשת היבטים לאומניים ומדיניות אנטי-הגירה. עיקר המצע המפלגתי עוסק בעצירה ובמניעה של גלי ההגירה, בשמירה על מסורת תרבותית גרמנית ובדחיית האיסלאם כדת שאינה תואמת את הערכים הגרמניים. על אף שהמפלגה לא זכתה לייצוג בבונדסטאג בבחירות הקודמות, היא נכנסה מאז לכמעט כל הפרלמנטים המקומיים (גרמניה מחולקת ל-16 "מדינות") ואף זכתה לייצוג בפרלמנט האירופי. הסקרים מנבאים שהמפלגה תעבור את אחוז החסימה בבחירות הנוכחיות, ובכך לראשונה מאז מלחמת העולם השניה, תיכנס מפלגת ימין קיצונית לפרלמנט הגרמני.

מפלגת הירוקים הנמצאת בשמאל המפה הפוליטית, פועלת בעיקר לקידום מדיניות סביבתית וחברתית, בדגש על מיסוי. המפלגה החלה את דרכה כתנועת מחאה כנגד התחמשות גרעינית ובעד נתינת זכויות לקהילה הגאה. מאגר המצביעים שלה מורכב ממשכילים ואוכלוסייה אורבנית. בשנים האחרונות המפלגה התמרכזה על מנת לפנות לקהל מצביעים רחב יותר. משמאל למפלגת הירוקים ממוקמת מפלגת "השמאל" (די לינקה), שהיא כיום המפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה. המפלגה נחשבת כממשיכה של המפלגה הקומוניסטית וככזו זוכה למירב התמיכה שלה באזורים שהיו בעבר תחת שליטת מזרח גרמניה. כמפלגה רדיקלית, היא לא נחשבת לשותפה "כשרה" לקואליציה על-ידי מפלגות השמאל המתון. מצע המפלגה מקדם היבטים חברתיים כגון הגברת רגולציה, העלאת שכר המינימום והגדלת ההשקעה ברווחה.

המפלגות המרכזיות בבחירות 2017:

מפלגה	ראש המפלגה	הישגים בבחירות 2013	עיקרי המצע
נוצרים דמוקרטים CDU-CSU	אנגלה מרקל	41.5% (311/630)	אינטגרציה של המהגרים בחברה הגרמנית בצורה מבוקרת, חיזוק הקשרים עם האיחוד האירופי וארה"ב.
סוציאל דמוקרטים SPD	מרטין שולץ	25.7% (193/630)	קידום שוויון וצדק חברתי באמצעות מספר רפורמות, בין היתר בניית מערכת מיסוי מחודשת.
די לינקה Die Linke	קטיה קיפינג ברנד רישינגר	8.60 (64/630)	הגברת רגולציה על הכלכלה וההשקעה ברווחה, העלאת שכר המינימום והתנגדות לפעילויות צבאיות בחו"ל
ירוקים Grüne	צ'ם אוזדמיר סימון פטר	8.4% (63/630)	קידום רפורמות סביבתיות-חברתיות בנוגע למיסים, זכויות הקהילה הגאה ומניעת התחממות גלובלית
ליברלים FDP	כריסטיאן לינדנר	4.8% (0/630)	קידום שוק חופשי, צמצום התערבות ממשלתית בכלכלה ודגש על זכויות הפרט
אלטרנטיבה לגרמניה AfD	פראוקה פטרי	4.7% (0/630)	סגירת גבולות האיחוד האירופי וגרמניה בפני מהגרים וקידום מסורת תרבותית גרמנית, תוך דחיית האיסלאם כחלק מהחברה הגרמנית

אחרי הבחירות – תרחישי קואליציות

פעם אחת ויחידה בהיסטוריה (1957) זכתה מפלגה ברוב מוחלט של מושבים בפרלמנט, ולכן – בדומה לישראל, הממשלות בגרמניה מתבססות על קואליציה. בשונה מישראל – כל הקואליציות הורכבו עד היום משתי מפלגות בלבד. שתי המפלגות שיכולות לעמוד בראש קואליציה הן המפלגה הנוצרית דמוקרטית (בראשות מרקל) והמפלגה הסוציאל דמוקרטית (בראשות שולץ). כל המפלגות הצהירו כי לא ירכיבו ממשלה עם מפלגת ה-AfD הקיצונית. למרות שפורמאלית רק המפלגה הנוצרית הדמוקרטית וה-FDP הצהירו שלא ישתפו פעולה גם מפלגת "השמאל", ככל הנראה גם שתי מפלגות השמאל המתון יימנעו מלעשות כן.

אחת ההערכות הבולטות היא ששיתוף הפעולה בין הנוצרים דמוקרטים לבין ה-FDP יחזור והן יקימו קואליציה ביניהן. אלא שכלל לא ברור אם לשתי המפלגות יהיה יחדיו רוב של מושבים. במקרה שרוב כזה לא יושג, ייתכן שלא יהיה מנוס מהמשכה של ממשלת האחדות הקיימת בין שתי המפלגות הגדולות (הנוצרים-דמוקרטים והסוציאל-דמוקרטים). שתי אפשרויות נוספות הן קואליציה של הנוצרים-דמוקרטים והירוקים או קואליציה משולשת בין הנוצרים-דמוקרטים, הליברלים והירוקים. בכל האפשרויות הללו תמשיך מרקל לכהן כקאנצלרית.

תרחיש לפיו הסוציאל-דמוקרטים יעמדו בראשות קואליציה אינו נראה סביר, אלא אם תיפול הפתעה מרעישה. גם אם תרחיש זה יקרה, לסוציאל-דמוקרטים ולירוקים לא יהיה רוב של מושבים ביחד, וכאמור – שיתוף פעולה קואליציוני עם מפלגת "השמאל" אינו נחשב כלגיטימי.

קואליציות אפשריות

מפלגת השלטון	שותפות בקואליציה	סבירות
נוצרים-דמוקרטים (מרקל)	סוציאל-דמוקרטים	בינונית-גבוהה
נוצרים-דמוקרטים (מרקל)	ירוקים, FDP	בינונית
נוצרים-דמוקרטים  (מרקל)	ירוקים	בינונית
נוצרים-דמוקרטים (מרקל)	FDP	בינונית-נמוכה
סוציאל-דמוקרטים (שולץ)	ירוקים	נמוכה
סוציאל-דמוקרטים (שולץ)	ירוקים, FDP	נמוכה
סוציאל-דמוקרטים (שולץ)	ירוקים, "השמאל"	אפסית