מרקל בפעם השלישית: בחירות 2013 בגרמניה

ב-22 בספטמבר הלכו אזרחי גרמניה לבחירות. התחזיות ולפיהן אנגלה מרקל תשמור על תפקידה כקנצלרית, ובכך תבצר את מעמדה כאחת המנהיגות הגדולות באירופה מאז ומעולם, התאמתו.

התמונות באדיבות Shtutterstock

ב-22 בספטמבר יערכו בגרמניה הבחירות לבית התחתון – החשוב מבין שני בתי הפרלמנט. בחירות אלה יכריעו הן את חלוקת המושבים בין המפלגות והן את זהות הממשלה והעומד בראשה – הקנצלר. אם לא תתחולל הפתעה מרעישה, תשמור אנגלה מרקל, מי שדורגה על ידי המגזין "פורבס" כאישה החזקה ביותר בעולם בשבע מתוך שמונה השנים האחרונות, על מעמדה כקנצלרית של גרמניה. מרקל הצליחה בשמונה שנות שלטונה לרכוש את אמונם ואת אהדתם של מרבית תושבי גרמניה. היא נתפסת כמנהיגה שקולה, אחראית וזהירה, המנווטת את הספינה הגרמנית בצורה מוצלחת בתוך המים הסוערים של משבר גוש האירו והאקלים הכלכלי הרעוע ביבשת.

הישגה הצפוי של מרקל בולט במיוחד על רקע העובדה שמאז פרוץ משבר גוש האירו בסוף העשור הקודם, כמעט כל מפלגות השלטון באירופה "הוענשו" על ידי האזרחים והודחו מהשלטון. בבריטניה החליפו השמרנים את הלייבור (2010), בספרד החליפו השמרנים את הסוציאליסטים (2011), ובצרפת החליפו הסוציאליסטים את השמרנים (2012). מהפכים שלטוניים התרחשו בשלוש השנים האחרונות גם בפורטוגל, בדנמרק, בנורווגיה, באיטליה, ביוון, באירלנד ובפינלנד. הישגה ראוי לציון גם על רקע העובדה שמפלגתה, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU/CSU), אינה זוכה לרמת תמיכה דומה.המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU) והמפלגה הנוצרית-סוציאלית (CSU) הפועלת בבוואריה נחשבות מפלגות אחיות ומשתייכות לאותה סיעה פרלמנטרית.  לראיה, בחמש מתוך שש מערכות בחירות מקומיות שנערכו לאחרונה הפסידה המפלגה את השלטון לטובת קואליציית  מפלגות שמאל. עובדה זו רומזת על "אפקט מרקל" – מנהיגה אמינה ופופולרית המעניקה רוח גבית למפלגתה. מחוץ לגרמניה מרקל נחשבת דמות שנואה בשל עמדותיה הנוקשות ובשל דרישותיה לצעדי צנע מחמירים כתנאי לחבילות סיוע למדינות במשבר, אך בתוך גרמניה היא זוכה להערכה רבה, גם מצד אזרחים שאינם נמנים עם תומכי מפלגתה.

על מה הקמפיין?

סקירת הנושאים שעמדו במוקד קמפיין הבחירות (או ליתר דיוק היעדרותם של הנושאים) מדגישה עוד יותר את מרכזיותה של מרקל בפוליטיקה הגרמנית. רבים רואים בבחירות הקרובות מעין משאל עַם על תפקודהּ, יותר מאשר ויכוח בין המפלגות השונות על מדיניות או על מתווה פעולה עתידי.

אכן, נדמה שאסטרטגיית הבחירות של מרקל הייתה הפעם לא לדבר יותר מדי על משבר גוש האירו, על סוגיות פנים או על מדיניות חוץ, אלא להתמקד באמון במנהיגותה. המסר שלה לאורך כל הקמפיין היה שהגה השלטון נמצא בידיים בטוחות: הכלכלה משגשגת, האבטלה ברמת שפל של עשרים שנים, וגרמניה התבססה כמנהיגה הבלתי מעורערת של גוש האירו. לאור כל אלה, מדגישה מרקל, אין זה הזמן לשינוי.  אדרבה, הנוצרים-דמוקרטים הזהירו את הבוחרים שעליית השמאל תוביל להעלאת מסים ותסכן את יציבות המשק הגרמני. היריבה הראשית של מרקל, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD), ניסתה להמעיט מחשיבות הישגי הכלכלה הגרמנית וגרסה שהיא מסתירה פערים מתרחבים בין העשירים לעניים. רק קנצלר מהשמאל, טוענים הסוציאל-דמוקרטים, יוכל לדאוג לצדק חברתי.

קמפיין הבחירות תואר כמנומנם למדי, דבר שגם השתקף בעימות הטלוויזיוני היחיד בין המועמדים הראשיים לתפקיד הקנצלר. העימות, שהפגיש את מרקל עם פר שטיינברוק (מועמד הסוציאל-דמוקרטים, אשר כיהן כשר האוצר בממשלה הראשונה של מרקל), תואר בעיתונות המקומית והבינלאומית כבנאלי וכמשעמם.

היום שאחרי

הנחת העבודה בקרב כל הפרשנים הפוליטיים היא שמרקל תשמור על מקומה ותצליח ללא בעיות מיוחדות להיבחר לתקופת כהונה שלישית. מה שמעניין אפוא הוא לא מי יהיה הקנצלר אלא איזו קואליציה תקום לאחר הבחירות. הפעם האחרונה שבה הצליחה מפלגה בגרמניה לזכות ברוב מוחלט ולא נאלצה לכונן קואליציה עם מפלגה נוספת הייתה ב-1957. מאז התבססו כל הממשלות על שיתוף פעולה בין שתי מפלגות.

כך, מאז איחוד גרמניה ב-1990, שלטו בגרמניה שלושה הרכבים של קואליציות. קואליציית ימין–מרכז של הנוצרים-דמוקרטים (CDU/CSU) והליברלים (FDP); קואליציית מרכז–שמאל של הסוציאל-דמוקרטים (SPD) והירוקים; וקואליציה גדולה (ממשלת אחדות) של CDU/CSU ו-SPD (ראו לוח 1). המפלגה היחידה הנחשבת בלתי כשרה להשתתפות במשחק הקואליציוני היא מפלגת השמאל (Die Linke), מפלגה בעלת שורשים קומוניסטיים הזוכה לתמיכה גבוהה בחלקים המשגשגים פחות של מזרח גרמניה לשעבר.

לוח 1: קואליציות בגרמניה מאז האיחוד

שנת בחירות	קואליציה	קנצלר
2013	?	?
2009	נוצרים-דמוקרטים + ליברלים	אנגלה מרקל
2005	נוצרים-דמוקרטים + סוציאל-דמוקרטים	אנגלה מרקל
2002	סוציאל-דמוקרטים + ירוקים	גרהארד שרדר
1998	סוציאל-דמוקרטים + ירוקים	גרהארד שרדר
1994	נוצרים-דמוקרטים + ליברלים	הלמוט קוהל
1990	נוצרים-דמוקרטים + ליברלים	הלמוט קוהל

 

הממשלה הראשונה של מרקל (לאחר בחירות 2005) הייתה ממשלת אחדות מאולצת, שבמסגרתה נאלצה מפלגת השלטון הנוצרית-דמוקרטית לחלוק כוח עם יריבתה העיקרית המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. לאחר בחירות 2009 הצליחה מרקל להיחלץ משיתוף הפעולה הלא נוח הזה ולהקים קואליציה עם הליברלים (FDP). אילו היה זה תלוי בה, מרקל הייתה מבכרת להמשיך בשיתוף הפעולה הנוח הזה עם מפלגה בינונית בגודלה, הקרובה יותר אליה מהבחינה האידאולוגית. ואולם הפעם כלל לא בטוח שהליברלים יצליחו לעבור את אחוז החסימה. כישלון כזה לא רק שיזעזע את מפת המפלגות הגרמנית בכך שישלח אל מחוץ לפרלמנט מפלגה ותיקה ששיתפה פעולה עם שתי הגדולות, אלא הוא גם יעורר אי-ודאות גדולה באשר לדינמיקה שתיווצר לאחר הבחירות. ההערכות הן שבמקרה שהליברלים אכן ייוותרו מחוץ לפרלמנט (כפי שקרה בבחירות המקומיות בבוואריה שנערכו ב-15 בספטמבר), רוב הסיכויים שתקום פעם נוספת ממשלת אחדות בין הנוצרים-דמוקרטים לבין הסוציאל-דמוקרטים. אפשרות סבירה פחות היא שהסוציאל-דמוקרטים ישנו את הבטחת הבחירות שלהם וישתפו בכל זאת פעולה עם מפלגת השמאל. במקרה כזה יכולה לקום קואליציית שמאל בת שלוש מפלגות ולהדיח את מרקל מהשלטון. כאמור, הסבירות לכך נמוכה ביותר.

חוסר הוודאות לגבי הקואליציה העתידית נובע גם מהתחזקותן בסקרים של שתי מפלגות נוספות שאינן מיוצגות כיום בפרלמנט. הראשונה היא מפלגת הפיראטים, המגדירה את עצמה כַּמפלגה, בה"א הידיעה, של חברת המידע המודרנית (information society). המפלגה מקדמת ערכים דוגמת שקיפות, ממשל פתוח וקוד פתוח אגב הקפדה על פרטיותם של האזרחים בעידן המקוון. המפלגה קיבלה 2% מהקולות בבחירות הקודמות, תמיכה שלא הספיקה לה כדי להיכנס לפרלמנט, אך מאז שנת 2011 הצליחה להכניס נציגים מטעמה לפרלמנטים המקומיים בארבע מדינות (לאנדרים). המפלגה השנייה היא אלטרנטיבה לגרמניה (AfD), מפלגה חדשה שנוסדה בראשית 2013. המפלגה השמרנית הזו מקדמת עמדות אירו-סקפטיות. היא מדגישה שהיא אינה נגד האיחוד האירופי, אלא נגד המטבע המשותף, שלטעמה נכשל כישלון חרוץ ובכך מסכן את יציבות האיחוד. שתי המפלגות זוכות בסקרי דעת הקהל, שנערכו בשבועיים האחרונים לתמיכה בת  3%–4%. אין די בכך כדי להכניסן לפרלמנט, אך מספיק שאחת מהן תפתיע ותצליח, כך  שכל הקלפים ייטרפו, והרכבת הקואליציה תהפוך מורכבת עוד יותר.

תוצאות הבחירות

תוצאות הבחירות אימתו את התמיכה הרבה שזוכה לה מרקל. היא סחפה את מפלגתה להישג הטוב ביותר שלה מאז 1990, עם תמיכה של למעלה מ-41 מקולות הבוחרים. למעשה, רק 5 מושבים הפרידו בין הנוצרים-דמוקרטים לבין רוב מוחלט בבונדסטאג. בהיעדר רוב כזה, תיאלץ מרקל לחפש שותפה קואליציונית, ותוצאות הבחירות ממחישות כי אין לה חלופות רבות.

הליברלים (FDP), מפלגה ותיקה שהיוותה חלק מהנוף הפוליטי בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה, והייתה שותפה לממשלות רבות, כשלה לעבור את אחוז החסימה (קיבלה רק 4.8% מהקולות) ולא תהיה מיוצגת בפרלמנט הקרוב. גם אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) הייתה קרובה להיכנס (4.7%) אך תישאר בחוץ. המשמעות היא שבבית הנבחרים יהיו מיוצגות רק 4 מפלגות, ושהמפלגה הקרובה ביותר מבחינה אידיאולוגית לנוצרים-דמוקרטים, היא היריבה המושבעת שלהם הסוציאל-דמוקרטים.

ההערכות הן, אפוא, שלמרקל לא תהיה ברירה רבה אלא לייסד מחדש את שיתוף הפעולה עם הסוציאל-דמוקרטים, שעמד בבסיס ממשלתה הראשונה בין 2005 ל-2009. ראוי לציין שבאופן מתימטי, יש לגוש השמאל רוב זעיר של מושבים: ל-3 מפלגות השמאל יש ביחד 319 מושבים לעומת 311 המושבים לנוצרים-דמוקרטים. אלא שקואליציה של 3 מפלגות שמאל אינה דבר סביר, הן בשל עמדותיה הקיצוניות של מפלגת השמאל (Die Linke) והן בשל הבעת האמון הגורפת שנתנו האזרחים הגרמנים להנהגתה של אנגלה מרקל.

באופן נדיר לגרמניה, יותר מ-14% מהמצביעים יוותרו הפעם חסרי ייצוג בפרלמנט. במילים אחרות, יותר מחמישה מיליון גרמנים שהלכו להצביע "ביזבזו" את הקול שלהם. הדבר נובע מהכישלון של שתי מפלגות לעבור את אחוז החסימה על אף שהיו קרובות מאוד לכך. שיעור ההצבעה עמד על 71.5%, שיפור זעום ביחס לבחירות הקודמות, שבהן נרשם אחוז ההשתתפות הנמוך ביותר בהיסטוריה של גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

לוח 2: תוצאות הבחירות, 22.9.2013

	אחוז הקולות	שינוי (בהשוואה לבחירות 2009)	מספר המושבים
נוצרים-דמוקרטים (CDU-CSU)	41.5	7.8+	311
סוציאל-דמוקרטים (SPD)	25.7	2.7+	192
השמאל (Die Linke)	8.6	3.3-	64
הירוקים (Grunen)	8.4	2.3-	63
ליברלים (FDP)	4.8	9.8-	0
אלטרנטיבה לגרמניה (AfD)	4.7	לא התמודדו ב-2009	0
הפיראטים (Piraten)	2.2	0.2+	0
סך הכול			630
אחוז הצבעה	71.5%

 

מקורות

"Descent into Banality", The Economist, 7.9.2013.

Meiritz, Annett and Severin Weiland, "Anti-Euro Party Surges Before Elections", Der Spiegel (International), 6.9.2013.

Traynor, Ian, "German Elections 2013: 'Do As We Do' will Remain the Message for Europe", The Guardian, 10.9.2013.