חינוך תחילה

מחצית ממשקי הבית הערבים מכניסים פחות מ-8,000 שקל בחודש לעומת רבע מהיהודים; למעלה ממחצית מהערבים מרוויחים כ-2,000 שקל לעומת 12% מהיהודים; ולמעלה ממחצית מהערבים מדווחים שהם לא מצליחים לכסות את הוצאותיהם החודשיות לעומת פחות משליש מהיהודים. 15% מהערבים מדווחים כי ויתרו על ארוחה חמה לפחות פעם ביומיים. אם רוצים לחתור לשוויון ולשפר גם את הכלכלה הישראלית וגם את יחסי היהודים והערבים בישראל, חייבים להתחיל מהבסיס ולאפשר לערבים "לנהור לשוק העבודה".

באיחור קל, הצטרפו התלמידים הערבים אל היהודים והתיישבו על ספסל הלימודים. מעבר לבעיות המשותפות לשתי החברות כמו אורך החופשות, נתונים חדשים שנחשפו בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מצביעים על האתגרים הייחודיים עימם יתמודדו התלמידים הערבים.

בעוד שבקרב היהודים, כ-80% סיימו 12 שנות לימוד, אצל הערבים רק כ-60% הגיעו ל"הישג" זה. בהתאם, 22% מהערבים רכשו השכלה גבוהה לעומת 42% מהיהודים. לאתגרי החינוך בחברה הערבית יש כמובן השלכות על מצבה הכלכלי. לפי הביטוח הלאומי, בשנת 2015 תחולת העוני בקרב המשפחות הערביות הייתה במגמת עליה ועמדה על למעלה מ-53%.

הבעיות שונות גם בהתאם למגדר - בעוד שרוב הגברים עובדים בעבודות שירותים, תעשיה וחקלאות, רק 14% מועסקים בעבודות הדורשות הכשרה אקדמית. בקרב הנשים, האתגר המשמעותי הוא השתלבות בשוק התעסוקה. רק כרבע מהן משתתפות בכוח העבודה לעומת 71% מהגברים ושני שליש מהנשים היהודיות.

התוצאות העגומות של השיבוש שמתחיל במערכת החינוך בחברה הערבית, הופכות לפצצה חברתית מתקתקת. מחצית ממשקי הבית הערבים מכניסים פחות מ-8,000 שקל בחודש לעומת רבע מהיהודים; למעלה ממחצית מהערבים מרוויחים כ-2,000 שקל לעומת 12% מהיהודים; ולמעלה ממחצית מהערבים מדווחים שהם לא מצליחים לכסות את הוצאותיהם החודשיות לעומת פחות משליש מהיהודים. הנתון הכואב ביותר, הוא ככל הנראה הדיווח של 15% מהערבים, כי ויתרו על ארוחה חמה לפחות פעם ביומיים.
האם זוהי גזירת גורל? הסקר החברתי מלמד שבקרב הערבים, ישנו רצון בסיסי לעבוד: 83% דיווחו, שהיו עובדים גם אם מצבם הכלכלי היה מאפשר להם שלא לעשות זאת.

אם רוצים לחתור לשוויון ולשפר גם את הכלכלה הישראלית וגם את יחסי היהודים והערבים בישראל, חייבים להתחיל מהבסיס ולאפשר לערבים "לנהור לשוק העבודה".

ראשית, יש לטייב את איכות כוח האדם וההכשרות הניתנות למורים, וכן לשדרג משמעותית את איכות חומרי הלימוד בזרם החינוך הערבי, הסובלים מרמה פדגוגית נמוכה. בהקשר זה, גם הרשויות המקומיות בחברה הערבית צריכות לקחת על עצמן, מעורבות גבוהה יותר בעיצוב דמותו של התלמיד והקשר שלו לקהילה ולחברה. בנוסף, יש להגדיל את היקף השילוב של הערבים במשרד החינוך בכדי שיוכלו להשפיע על מדיניותו בתחום זה. כיום רק 8% מהעובדים במשרד הם ערבים, ואף אחד מהם (נכון לשנת 2016) לא נמצא בדרג הבכיר.

בהמשך לכך, יש להקים שולחן עגול של נציגי הממשלה הרלוונטים במשרדי החינוך, הכלכלה, הרווחה והמשרד לשוויון חברתי שיhתן פתרונות מערכתיים. צריך גם לטפל באיכות לימודי השפות, הערבית והעברית, הלוקה בחסר ומקשה על הצלחה על השתלבות באקדמיה ובשוק העבודה. בהקשר זה, הסקר החברתי מצביע על כך, שמחצית מהערבים מדווחים על רמה בינונית או נמוכה של קריאה ודיבור בעברית. לבסוף, ולא פחות חשוב, יש להשקיע בקידום החינוך הבלתי פורמאלי בחברה הערבית שסבל במשך עשרות שנים מהיעדר תשתיות ומחוסר תקצוב.

העדפה מתקנת או תכניות השמה איכותיות ככל שיהיו, לא יצליחו מבלי שהאוכלוסייה הערבית הבוגרת תהיה משכילה יותר ובעלת מיומנויות מתאימות לשוק העבודה. לא נוכל להביא מנהלים ערבים איכותיים לשירות הציבורי מבלי שיהיו מספיק ערבים בפקולטות לתארים מתקדמים ולא נוכל לתמרץ העסקת ערבים בהיי-טק מבלי שיותר ערבים ילמדו מקצועות ריאליים. את אתגרי התעסוקה והעוני בחברה הערבית חייבים להתחיל לסגור מגיל 0 ולהכיר בכך שאת התוצאות ברמת המאקרו נראה רק בעוד 20 שנה. זהו כמובן אתגר גדול לממשלות בישראל, שלרוב אינן מחזיקות אפילו 4 שנים. אך עם כל הקשיים, מי שעתיד החברה והכלכלה בישראל לנגד עיניו, חייב להיענות לאתגר.

פורסם במקור ב"דה מרקר"