איך מקבלים החלטות ביטחוניות בישראל?

מי יכול להחליט על פתיחת מלחמה בישראל? זוהי רק אחת מכמה שאלות מהותיות הנוגעות לקבלת החלטות ביטחוניות בישראל, שהתשובה לה שנויה במחלוקת. הממשלה תפעל בחודשים הקרובים לקדם תיקון ל"חוק יסוד: הממשלה", שיסדיר את מעמד הקבינט כגוף המוסמך לקבל את ההחלטה על פתיחה במלחמה. אם אכן הקבינט יתפתח בכיוון זה, ראוי לקבוע בחוק את סמכותו לקבל החלטות באשר לכל פעולה צבאית משמעותית ולגבי נושאים בטחוניים עקרוניים בכלל.

מי יכול להחליט על פתיחת מלחמה בישראל? זוהי רק אחת מכמה שאלות מהותיות הנוגעות לקבלת החלטות ביטחוניות בישראל, שהתשובה לה שנויה במחלוקת. פרשן ערוץ 2 עמית סגל פירסם כי הממשלה תפעל בחודשים הקרובים לקדם תיקון ל"חוק יסוד: הממשלה", שיסדיר את מעמד הקבינט כגוף המוסמך לקבל את ההחלטה על פתיחה במלחמה. מטרתו המרכזית של התיקון היא ליצור תאימות בין לשונו של החוק, הקובע כי הממשלה תקבל החלטה כזו, לבין הפרקטיקה על פיה החלטות בטחוניות בישראל מתקבלות על ידי ועדת השרים לבטחון לאומי ("הקבינט"). השאלה היא האם תיקון זה הינו ראוי?

שני עקרונות יסוד מנחים את קבלת ההחלטות בנושאי הבטחון בישראל. הראשון הוא עליונות הדרג המדיני על הדרג הצבאי. השני הוא כי ההחלטות החשובות בנושאי ביטחון צריכות להתקבל בגוף קולקטיבי, ולא על ידי אדם בודד. האם הגוף המתאים לקבל החלטה גורלית כזו הוא הקבינט, או אולי הממשלה במליאתה?

מחד, הממשלה היא גוף רחב, בעל לגיטימיות ציבורית. לכאורה, החלטה קריטית כהחלטה על יציאה למלחמה עדיף שתתקבל בגוף הרחב ביותר.

אולם מאידך טמונות כמה חולשות מובנות בקבלת החלטה כזו על ידי מליאת הממשלה: בממשלה מספר רב של שרים, עד שלושים, חלקם הגדול חסרי ידע בענייני בטחון ואינם עוסקים בנושא באופן שוטף. הממשלה היא גם גוף שידוע בחוסר היכולת של חבריו לשמור סוד. חולשות אלו הביאו לכך שבשנים האחרונות עברה בפועל סמכות קבלת ההחלטות בנושאים בטחוניים חשובים אל הקבינט. אלא שהתברר, במבצע צוק איתן למשל, שגם החברים בגוף זה לא תמיד קיבלו מידע מספיק על מנת שיוכלו לקבל החלטה מושכלת ומעמיקה בנושאים שהועמדו להחלטתם.

הוועדה לבחינת עבודת הקבינט המדיני-בטחוני (ועדת עמידרור) הגישה בדצמבר 2016 שורת המלצות שאומצו על ידי הממשלה, וביניהן חיזוק ההכשרה לחברי הקבינט, עדכון חברי הקבינט, תכיפות הישיבות, חיזוק מעמד המטה לביטחון לאומי ועוד. אם ייושמו הרי שאכן הקבינט יכול להתפתח לגוף קבלת החלטות אזרחי, בעל ידע ויכולת לבקר את המלצות הצבא והחלטות ראש הממשלה. אם אכן יתפתח גוף כזה, נראה כי יהיה זה גוף ראוי להפקיד בידיו את קבלת ההחלטות בנוגע ליציאה למלחמה.
למעשה, אם אכן הקבינט יתפתח בכיוון זה, ראוי לקבוע בחוק את סמכותו לקבל החלטות באשר לכל פעולה צבאית משמעותית ולגבי נושאים בטחוניים עקרוניים בכלל. ניתן כמובן להחריג מכלל זה פעולות צבאיות הדורשות אישור מיידי, אך גם כאן ראוי לקבוע מי הוא הדרג שיכול לתת אישור כזה ולכמה זמן. יש לאמץ גם תיקון מקביל "בחוק יסוד: הצבא" הקובע כי הממשלה רשאית לפעול באמצעות הקבינט בהפעלת המרות על הצבא. בהעדר תיקון מקביל כזה, עלול להיווצר פער בין הסמכויות הקבועות בשני חוקי היסוד.

האמת היא שלטווח הארוך חוקת הבטחון הלאומי של ישראל דורשת התבוננות רחבה ומעמיקה יותר. יש להגדיר את תפקידו של ראש הממשלה ואת תחומי אחריותו; יש להבהיר את מעמד שר הביטחון; ובעיקר יש ליצוק תוכן לפיקוח הכנסת על ההחלטות בנושאי בטחון לאומי כדי למנוע החלטות שדורשות פיקוח ועוברות כלאחר יד. ראוי כי החלטות עקרוניות וחשובות, כמו למשל קניית הצוללות, יתקבלו על ידי גוף מודע ומעודכן, היכול לבקר ולפקח על קבלת ההחלטות כראוי. במדינה שנמצאת כל העת תחת איומים קיומיים ובה הנושא הביטחוני מרכזי כל כך, ראוי כי תהליכי קבלת החלטות יתנהלו בצורה סדורה ראויה וביקורתית, מתוך ראיה ארוכת טווח.

פורסם לראשונה ב-NRG.