נציב שירות המדינה או ניצב בשירות הממשלה?

בימים אלו מסתמן מאבק פוליטי קשה, גלוי וסמוי, על מינוי נציב שירות המדינה הבא. ברקע עומדות גם היוזמות לרפורמה בוועדות האיתור ולהוספת משרת אמון של משנה למנכ"ל, שתכליתן הגברת השפעתו של השר על המינויים לסגל הבכיר במשרדו, או במלים אחרות, סלילת הדרך למינויים פוליטיים. קידומה של הרפורמה הזו, בהעדר נציב מכהן, ועל רקע התנגדותו של הנציב היוצא לרפורמה זו, הוא בבחינת מחטף.

בימים אלו מסתמן מאבק פוליטי קשה, גלוי וסמוי, על מינוי נציב שירות המדינה הבא. ברקע עומדות גם היוזמות לרפורמה בוועדות האיתור ולהוספת משרת אמון של משנה למנכ"ל, שתכליתן הגברת השפעתו של השר על המינויים לסגל הבכיר במשרדו, או במלים אחרות, סלילת הדרך למינויים פוליטיים. קידומה של הרפורמה הזו, בהעדר נציב מכהן, ועל רקע התנגדותו של הנציב היוצא לרפורמה זו, הוא בבחינת מחטף.

לכאורה, נציב שירות המדינה הוא בראש ובראשונה איש מקצוע. הוא ממלא תפקיד של מנהל משאבי אנוש המרכזי של שירות המדינה, אשר אמור לפעול לאיכות המינהל הציבורי המקצועי לטובת הציבור, לכיבוד החוק כלשונו, ולשביעות רצונה של הממשלה הנבחרת.

אלא שהעיגון החוקי של מעמדו וסמכויותיו של הנציב לוקה בחסר. סעיף 6 ל"חוק שירות המדינה (מינויים), 1959" כולל קביעה לקונית לפיה "על מינויו לא תחול חובת המכרז לפי סעיף 19 וההודעה על המינוי תפורסם ברשומות". אין בנמצא חוק אחד המפרט באופן מרוכז את מאפייני התפקיד, הכישורים הנדרשים מבעל התפקיד ואת מכלול אחריותו כלפי הדרג הנבחר, כלפי עובדי שירות המדינה וכלפי הציבור. סמכויותיו נגזרות מתפזורת של אזכורים וסמכויות בחוקי שירות המדינה השונים.

בדמוקרטיות אחרות המחויבות העיקרית של נציב שירות המדינה היא לאיכות הניהול הציבורי, הטיפול והטיפוח של העובדים והמנהלים, שמירה על טוהר המידות, ניהול המינויים ללא תלות בדרג הפוליטי והגברת היעילות של הניהול הציבורי - והכל בראייה של טובת הציבור. בניו זילנד, לדוגמא, תפקידי נציב שירות המדינה הוגדרו במסגרת חוק שירות המדינה; בקנדה נציב שירות המדינה מוגדר כ"נשיא" הסוכנות ומדווח ישירות לפרלמנט; באוסטרליה הנציב ממונה על ידי "המושל הכללי" (ולא ראש הממשלה) ומוגדר כתפקיד "עצמאי".

ניהול משאבי אנוש הוא מקצוע לכל דבר, הנלמד במסגרות אקדמאיות או נרכש בעבודה בתחום ברמות שונות של ארגונים. ניהול המשאב האנושי בשירות המדינה שונה אמנם, במהותו, מניהול משאבי אנוש של מפעל בעיקר בגלל מורכבות הסביבה בה פועל השירות הציבורי והכוחות הרבים המעורבים בפעולתו, אך בבסיסו הכלים דומים. שילוב של ניסיון בשירות הציבורי (הרחב) בתפקידים בכירים, כישורי מנהיגות וניהול מתאימים, השכלה אקדמאית והכשרה מקצועית בתחום משאבי האנוש או בתחום מדיניות וניהול ציבורי הם המרכיבים העיקריים של הכישורים הנדרשים לתפקיד נציב שירות המדינה.

אין להתעלם מהעובדה כי המינהל הציבורי המקצועי פועל בתוך מסגרת פוליטית, אולם "שירות הציבור הוא נאמן הציבור ומשרתו", כפי שנכתב בהצעת חוקה בהסכמה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ומכאן שנציב שירות המדינה הוא ראש וראשון למשרתי הציבור.

המינהל הציבורי המקצועי אינו בסיס להרחבת הכוחות הפוליטיים במדינה, להעמקת ההפליה הסקטוריאלית, ומקום ל"סידור עבודה" למקורבים אידיאולוגיים ואישיים של קברניטי השלטון והמפלגות הפוליטיות.

לכן, מן הראוי שנציב שירות המדינה הבא (ואולי הגיע הזמן לנציבה) יהיה בעל יכולות, ידע וניסיון וניהול מערכות גדולות בדגש על המשאב האנושי, בעל השכלה רחבה וידע מקצועי מעמיק בתחום, גם בשיתוף ארגוני העובדים, ולצד זה בעל יכולת לתקשר עם המערכת הפוליטית ולדעת לפשר בין השירות הציבורי המקצועי והדרג הנבחר.

בטווח הארוך יותר נראה שהגיעה השעה לחוקק חוק מיוחד המגדיר את תפקידי וסמכויות הנציב ואף לשקול לשנות את דרך המינוי שלו. בין השאר, יש לשים על השולחן את האופציה שהמועמד או המועמדים לתפקיד יעמדו בפני "שימוע" בכנסת בפורום מאוזן שיקבע.

נציב שירות המדינה, ממלא תפקיד ממלכתי. אסור להפוך אותו לאומר "הן" לממשלה ולגחמותיה. על אף האפרוריות היחסית של תפקידו, הוא שומר סף חשוב מאין כמוהו של האינטרס הציבורי.

פורסם לראשונה בדה-מרקר.