דת ומדינה - פילוח ענייני ונושאי - המועצה הציבורית

נייר רקע לכינוס הרביעי של המועצה הציבורית.

מבוא

1. הניסיון האנושי המצטבר בנושאים של דת ומדינה איננו מצביע על דגם בולט המתאים ליישום בכל חברה וחברה. ההתחבטות המרובה במדינות שונות מבהירה כי קשה לקבל את הסיסמה של "הפרדת דת ומדינה" כמי שיש לה תכנים פנימיים מובנים מאליהם.
2. המסורת היהודית נעדרת ניסיון משמעותי של ארגון מוסדי סביב נושאי דת בהקשר מדיני. נגזר מכך שהסיסמה "מדינת הלכה" איננה מעוגנת בניסיון פוליטי ממשי כלשהו.
3. לפיכך, המשימה של התווית הסדר בין דת ומדינה עבור מדינת ישראל היא שאלה פתוחה, שקשה להיזקק לפתרונה מהסדרים "דמוקרטיים" או מהסדרים "יהודיים" זמינים ומובנים לאליהם.
4. בעבר נהג בישראל סטטוס-קוו שביר בענייני דת ומדינה. מקורו בהסכמה חברתית-פוליטית שלא עוגנה במלואה בהסדרים נורמטיביים. בנוסף, נהגה בישראל מערכת הסדרים בין-דתיים המעוגנת בהכרה של האוטונומיה של כל אחת מהדתות המסורתיות (יהדות, נצרות, איסלאם לגווניו). בעוד הסטטוס-קוו מסדיר את היחסים בין יהודים, המערכת הבין-דתית הסדירה את היחסים בין דתות שונות.
5. אף שמטרתנו היא טיפול מקיף בכל יחסי דת ומדינה, ראוי להדגיש את האופי המשברי של ההסדר הפנים יהודי. השינויים שעוברים על החברה הישראלית יחד עם פרימת ההסכמות הקונסנסואליות המאפיינות אותנו, יוצרים פער גובר והולך בין הציפיות של חילוניים ושל דתיים מהמציאות לבין המציאות תולדת הסטטוס-קוו ודרכי יישומו. התחושות הסובייקטיביות הכנות של חברי כל אחת משתי הקבוצות מייחסות לאחרת פגיעה באיזון המתבקש מהסטטוס-קוו. בין כך ובין כך הסטטוס-קוו חדל לשמש כנקודת שיווי משקל מקובלת על צבורים נרחבים.
6. כמסגרת מוסכמת לדיון יש להגדיר שורה של הנחות יסוד הנוגעות לאופייה של המדינה ולאופיה של הדת היהודית. מוצע כי ה"מדינה" הנידונה כאן היא מדינה דמוקרטית שהיא מדינת לאום. כמו כן מוצע שה"דת היהודית" תיגדר כמי שכוללת לא רק הגות אלא גם מרכיב נורמטיבי (הלכה), שמקיף מסגרות חיים מגוונות, פרטיות וציבוריות ומעצב אותן. ברור כי כהנחת מוצא מתבקשת הסכמה כי המסורת היהודית כוללת בתוכה מרכיבים - הגותיים ונורמטיביים - היוצרים אפשרות לקיומו של מבנה משותף בינה לבין המסורת הדמוקרטית.

השאלות העקרוניות

1. חופש לדת : מהו תוכנו ומהן מגבלותיו. למשל - פלורליזם דתי : דתות אחרות, זרמים שונים בתוך היהדות. המגבלות וההגנות שיש להשית על פרקטיקה דתית הסותרת הכרעת רוב. שיטת משפט דתית כאופציה להסדרת סכסוכים, בין צדדים מעוניינים בתמיכת המדינה.
2. חופש מדת : מהו תוכנו ומהן מגבלותיו. למשל - האם נגזרות מגבלות על החופש מדת בהינתן אופייה היהודי של המדינה? (היחס לעיצוב הפרהסיה, שימוש במוצרים ציבוריים, שמירה על אחדות העם).
3. מהו תפקידה של המדינה באשר לאספקת שירותי דת? משרד דתות, רבנות ראשית, מועצות דתיות, בד"ר, חינוך, ישיבות, רבנות צבאית וכו'. האם ראוי לשקול העברת האחריות למתן השירות לרשויות מקומיות או, במקרים מתאימים, כאשר אין לצפות לכשל שוק מובנה, לשקול הפרטה של חלק מהמוסדות והשירותים הללו? מהי המבנה הרציונלי למתן שירותים שיש להשאירם ציבוריים?
4. דרכי עיגונן של הנורמות בנושאים של דת ומדינה : חוקה, חוק, חקיקה עירונית ומקומית. אמנה חברתית, הסכמים קואליציוניים וכו'.
5. הקצאת סמכויות והגדרת מוסדות ליישום סכסוכים בנושאי דת ומדינה. בית משפט עליון (לא ייצוגי) בית משפט לחוקה (ייצוגי / מקצועי) מוסדות אלטרנטיביים (מועצת יח"ד, ועדות ציבוריות).
6. ראוי להבחין בין הסדרת היחס בין דת למדינה בספירה הציבורית לבין הסדרת היחס בספירה הפרטית. כמובן, שתי הספירות אינן מנותקות זו מזו. כך, למשל, לעיתים ההסדרים הנוגעים לפרט משפיעים על הספירה הציבורית (נישואין וגירושין). בכל אחת משתי הספירות הללו מתעוררות השאלות בהקשרים נורמטיביים (חוקה ,חוק, חוזה) ובהקשרים חברתיים (סמלים, אמנות, מועצות).

רשימת נושאים לדיון

• אישות (נישואין, גירושין וייחוס - דגש על פסולי חיתון, עגונות, מעמד האשה).
• גיור (עולים מחבר העמים, אתיופים, גיור לא אורתודוכסי).
• חינוך (מקומה של המדינה בחינוך ההצדקה לקיומן של מערכות חינוך לא ממלכתיות והאחריות של המדינה לגביהן ההצדקה והמגבלות להתערבות בתכנים ובפיקוח על השונות, כגון חינוך לאזרחות ולהומניזם במערכות הדתיות וחינוך ליהדות בחינוך הכללי חינוך יהודי בגולה)
• שבת ומועדים (תנועה, עבודה, מסחר)
• שיפוט (סמכויות בד"ר, סמכויות בתי דין הלכתיים לדין בהסכמה)
• צבא (גיוס חובה/שירות לאומי, רבנות צבאית, בנות בצבא)
• לימוד תורה (אחריות המדינה לישיבות וסמכות המדינה כלפיהן)
• רשות הרבים (פרסומי תועבה, תקשורת, ארכיאולוגיה)
• טקסים וסמלים דתיים במדינה (דגל, המנון, לוח עברי, ירושלים, השבעות, קבורות ממלכתיות, אתרים מקודשים)
  
  • היחס בין דת למדינה עשוי לבוא לידי ביטוי בשתי ספירות : ציבורית ופרטית. כמובן, שתי הספירות אינן מנותקות זו מזו. כך, למשל, לעיתים ההסדרים הנוגעים לפרט משפיעים על הספירה הציבורית (נישואין וגירושין).
  • בכל אחת משתי הספירות הללו מתעוררות השאלות בהקשרים נורמטיביים (חוקה, חוק, חוזה) ובהקשרים חברתיים (סמלים, אמנות, מועצות).