למה חייבים לשלב ערבים במוקדי קבלת החלטות?

בשבועות האחרונים, החל קמפיין במדיה בערבית הקורא לאזרחי ישראל הערבים להתעניין בזכויותיהם הסוציאליות ולמנוע ניצול שלהם במקום העבודה. אלא שהפלא ופלא, העובדים שנראים על המסך אינם רק פועלי בניין או מנקים. על המסך מופיעים בעיקר אנשים צעירים- נשים וגברים, בחולצות מכופתרות במהלכה של עבודה משרדית. זהו קמפיין חריג בנוף ולא טריוואלי.

מה גרם ליוזמי הקמפיין, שברור שפונה בעיקר לעובדים חלשים שסביר יותר שאינם מודעים לזכויותיהם, להציג כך את העובדים הערבים? בשביל לרדת לשורש העניין, חשוב להזכיר, כי שיעור המועסקים בחברה הערבית עומד על 70% בקרב גברים ו-33% בלבד בקרב נשים ומבין הבלתי מועסקים 28% מהגברים ו-54% מהנשים היו מעוניינים לעבוד. על פי דו"ח "תכנית מערכתית לשילוב כלכלי של החברה הערבית" שפרסמו משרד ראש הממשלה, משרד האוצר והמשרד לשוויון חברתי ביולי 2016 הפער בין העובדים הערבים ליהודים בא לידי ביטוי ברמת הכנסה נמוכה יותר לשכירים משכילים מהחברה הערבית. לראייה, השכר השעתי הממוצע של ערבי בעל 16 שנות לימוד הוא 54 ש"ח לשעה, לעומת 82 ש"ח לשעת עבודה ממוצעת של יהודי בעל השכלה זהה. בהתאם לכך, ההכנסה הממוצעת ברוטו לחודש מעבודה של שכירים באוכלוסייה הערבית עמדה על 6,571 ש"ח, כשני שליש מההכנסה הממוצעת בקרב השכירים היהודים.

בדיקה קצרה מגלה, וככל הנראה לא במקרה, כי מי שיזמו את הקמפיין הם שני גופים: נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה והרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים במשרד לשוויון חברתי. בראש שני גופים אלו עומדים שניים מבני המיעוט הערבי הבכירים בשירות המדינה. המסר הבלתי ישיר של הקמפיין הזה הוא כפול. הוא פונה לצעירים הערבים שיוצאים יותר ויותר לרכוש השכלה אקדמית ובעיקר לנשים הערביות הצעירות, ששיעור בעלות ההשכלה האקדמית בקרבן זינק משנת 2000 ועד לשנת 2014 פי שלוש מ-10% ל-30% (שיעור הנשים בגילאי 25-34 שלהן 16 שנות לימוד). בנוסף, הוא מאותת גם לאוכלוסיה הלא משכילה ומסמן לה כי מדברים אליה בגובה העיניים מבלי שפרסום שכזה יראה כמו תעמולה ממשלתית שעושה "ג'סטה" לחלשים. כך כמובן, הקמפיין יכול להשפיע גם בהיבט המקורי שלו- להעלות את המודעות לזכויות העובדים. מפועלי הבניין ועד לרופאים.

אך זוהי כמובן רק דוגמא למהלך בכיוון הנכון. מה שצריך ללמוד מהקמפיין הזה הוא שהמדינה וההנהגה הערבית, לא רק הפוליטית, חייבות לפעול במשותף בכדי להביא כמה שיותר אזרחים ערבים למוקדי קבלת ההחלטות. זה כמובן לא יפתור את המחלוקות האידיאולוגיות לגבי עתיד השטחים הכבושים, אבל יצור תשתית לחברה שוויונית וסובלנית יותר, יקדם את הכלכלה בישראל ויאפשר לקיים מדיניות של צמצום פערים ושוויון הזדמנויות. מעבר לקידום הכלכלה ייצוג ערבים במוקדי קבלת החלטות בפקידות הציבורית, כפי שמשתקף בהחלטה הלא מובנת מאליה שהתקבלה בקמפיין האחרון, מהווה חלק חיוני מקידום השוויון המהותי בישראל. זאת, הן בשל הערך החשוב הקיים בפני עצמו במתן קול אפקטיבי למיעוט, והן בשל פוטנציאל השיתוף להשפעה על עיצוב המדיניות בפועל. דו"ח נציב שירות המדינה הצביע לאחרונה על ייצוג חסר למיעוט הערבי בתוך המגזר הציבורי. בכדי להגדיל את השוויון יש לעשות את מירב המאמצים לשנות זאת משום שהייצוג משפיע לא רק בהיבט של אפליה מתקנת אלא בעיקר על השירות והמוכוונות של השירות הציבורי לאוכלוסיית המיעוט ועל תשומת הלב וההכרה של המדינה בצרכיו בתוך מכלול הפעילות הממשלתית.

פורסם לראשונה בדה-מרקר.