צבא, עם ושלטון

ההשוואה שנעשתה על ידי גולן היא לא לשואה, אלא לתהליכים החברתיים שהתרחשו באירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה. אין איש רשאי להשתיק שומר ישראל מפני התרעה פומבית על סכנה חברתית לרוחו של הצבא.

יאיר גולן ראוי לכבוד ולהערכה. ראשית, על דברי האמת החשובים שאמר ושנית, על שהפגין יושרה ואומץ לב והשמיע את דברי חשבון הנפש הלאומי לפי תפיסתו ערב יום השואה. גולן לא השווה את המתרחש אצלנו לשואה עצמה אלא לתהליכים חברתיים שהתרחשו באירופה, ובגרמניה בפרט, בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה, שהביאו להתמוטטותם של משטרים דמוקרטיים ולעלייתם של משטרם אוטוריטריים ודיקטטוריים.

הסכנה שמשטרים כאלה יפגעו פגיעות שיטתיות וקשות בזכויות אדם ויעשו מעשי זוועה, שהשמדת עם היא שיא שלהם, הינה ידועה וברורה. ההגנה על הדמוקרטיה היא חומת מגן מפני מעשים ברבריים. לקחי השואה אינם רק הלקח הפרטיקולרי של ריבונות יהודית חמושה אלא גם החובה להקפיד על שוויון ערך האדם, על כבודו ככזה, ועל חירויותיו, ולהיאבק ללא פשרה בגזענות ובאלימות. כפי שנקבע בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם מ-1948: "הואיל והזלזול בזכויות האדם וביזוין הבשילו מעשים פראיים שפגעו במצפונה של האנושות, בניין עולם שבו ייהנו כל יצורי אנוש מחירות הדיבור והאמונה ומן החירות מפחד וממחסור, הוכרז כראש שאיפותיו של האדם". העובדה שלשואת היהודים יש ייחוד, אינה שוללת את אופיה כפשע של השמדת עם ואינה משחררת מדיון יסודי בגורמים הישירים ובגורמי הרקע שהביאו ואפשרו את התרחשותה. זהו חיזיון סוריאליסטי שדווקא במדינה היהודית, יש ניסיון להתנער מכלל לקחי השואה ולהתנכר להם.

מי שעיניו בראשו אינו יכול להתכחש לכך שקיימים אצלנו ניצנים של חוסר סובלנות, של אלימות, של הרס עצמי והדרדרות מוסרית, כדברי גולן. לכן, צדק לחלוטין סגן הרמטכ"ל בכך שעמד על כך ש"אין יותר קל ופשוט מלשנוא את הזר, אין יותר קל מלעורר חרדות ולהלך אימים, אין יותר קל ופשוט מהתבהמות, התקרנפות והתחסדות". אסור לנו לזלזל באיום הנשקף לחברה הישראלית, והמוחמר מכוח השתיקה וחוסר האונים שמגלה הרוב הדומם. איום זה הוחמר שבעתיים על ידי כוונת ראש הממשלה להדיח את שר הביטחון יעלון ולהחליפו בחבר הכנסת ליברמן. המסר הוא אימוץ הפופוליזם הליברמני, שהתייצב מאחורי החייל היורה ומאחורי התרת דמם של מחבלים גם כאשר אינם מהווים כול סיכון. המהלך הזה הוא התקפה חזיתית על אופייה של ישראל כמדינה יהודית ומוסרית, החברה במשפחת המדינות הדמוקרטיות הנאורות. הוא בגידה במסורת טוהר הנשק. בכך נחצה קו אדום בהתדרדרות ההדרגתית של המדינה. בכך הוכחה, למרבה הצער, כאלף עדים צדקת דבריו של סגן הרמטכ"ל.

בדבריו של גולן אין זילות של השואה, להפך. הם בגדר מאמץ למצות את כלל לקחיה. הם חוליה במסורת ההומניסטית, לפיה "הכרה בכבוד הטבעי לכל בני משפחת האדם וזכויותיהם השוות והבלתי נפקעות היא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם". דווקא אחדים מתוקפיו של גולן, המרבים לעשות שימוש פוליטי, מניפולטיבי ומופרך בזכר השואה, כאילו נמצאת ישראל על סיפה של שואה חדשה -חוטאים בזילות שלה.

כדי לאתר את התופעות עליהן עמד גולן אין צורך בשום מומחיות דיסציפלינרית מיוחדת. הטענה ההפוכה היא יומרה חסרת יסוד של הנוקטים בה להשיג לעצמם מונופול על השיח הציבורי ולסתום פיות לאחרים. זו התנהגות אנטי דמוקרטית בעליל.

גם הטענה שהיה על גולן להחריש בשל היותו לובש מדים אינה מחזיקה מים. ערכי צה"ל אינם צומחים מתוך צה"ל אלא נגזרים מליבת ערכיה של החברה הישראלית. ללא הליבה הזו, אין להם קיום. בחברה שבה מתפשטות הגזענות והאלימות, שבה קיימים גילויים נרחבים של פגיעה בערך האדם ובכבוד האדם, לא ניתן יהיה לקיים בצה"ל, שהוא צבא העם, שתרם ותורם תרומה חשובה לבניינו, מערכת ערכים אחרת. מי שחייב נאמנות לרוח צה"ל, חייב נאמנות לערכיה ההומניסטיים של ישראל. מכאן זכותו, יותר מכך חובתו, להתריע מפני פגיעה בערכים אלה. חברה שאינה מכירה במערכת ערכים יסודית, א-פוליטית ועל פוליטית, לא תוכל להתקיים כחברה שהיא חלק ממשפחת האדם. מבחן הנאמנות לערכי יסוד הוא הנכונות לשלם עבור שמירה עליהם מחיר אישי ומוסדי. אחרת, הכול מלים, ומלים בלבד. גולן עמד במבחן הזה. 

ההתקפה על גולן ניזונה גם מבית המדרש המבקש כביכול להגן על מעמדה של ישראל בעולם. התפיסה לפיה יש למנוע ביקורת מבית על תופעות חברתיות או שלטוניות כדי שלא ניתן יהיה לעשות בהן שימוש לרעה נגד ישראל מחוצה לה היא מופרכת פעמיים- ראשית, משום שמשמעותה היא מניעת ביקורת, ולמעשה חיסול הדמוקרטיה, שהביקורת היא נשמת אפה. שנית, מה שמחזק את מעמדה של ישראל בעולם הוא דווקא נאום מסוג הנאום של יאיר גולן. מה שפוגע במעמדה הן התגובות הבאות להשתיק. מי שממנה את ליברמן לתפקיד שר הביטחון של ישראל ופוגע קשות במעמדה הבינלאומי אינו רשאי לדבר בשם ההגנה על מעמדנו. ההתכחשות לבעיות אמת של החברה הישראלית הינה מסוכנת. הניסיונות שהתחזקו לאחרונה לשבור את המראה ממנה נשקפת בעיה ו"להרוג" את מי שמצביע על בעיה מסכנים את הדמוקרטיה הישראלית. ברור גם שהלכה למעשה דברים של מפקד בכיר שהיה משמיע ניתוח חברתי הערב לאוזנו של הימין הישראלי לא היה מותקף ודבריו היו מתקבלים בברכה. הגוערים בגולן, בין אם זו כוונתם ובין אם לאו, מכשירים בפועל התבטאויות מסוג מסוים, כאלה שהשלטון שמח לשמוע. . אין קל ופשוט למפקדי הצבא מאשר להשמיע דברים כאלה. האם תצא החברה נשכרת מהמרצת מפקדי הצבא להתבהם, להתחנף או לשתוק?

בני אדם אינם ניתנים לחלוקות דיכוטומיות. מי שמצפה מהפיקוד הבכיר של הצבא לראש גדול וחכם, לאומץ הלב הדרוש לגבש את חוות דעתו המקצועית ולהשמיעה ללא כחל וסרק בפני הדרג המדיני גם כשאינה לרוחו של האחרון, אינו רשאי להשתיק את שומר ישראל מפני התרעה פומבית על סכנה חברתית לרוחו של הצבא. לכן, עלינו לקוות שירבו בצבא ובמערכות השלטון בכלל, הומנסטים, אנשי אמת, שאינם נרתעים מהשמעתה. יאיר גולן העמיד בעניין זה מופת. תוקפיו ומבקריו עשו ההפך. שר הביטחון יעלון בקריאתו למפקדי הצבא לדבר אמת ללא מורא עשה את המתבקש והראוי במציאות הקשה בה אנו מצויים. הדחתו על ידי ראש הממשלה היא ההפך הגמור. היא מזמינה צבא מתקרנף ויוצרת בכך סיכון חמור לביטחון ישראל. אך מהו ביטחון ישראל לעומת שיפור השליטה בקואליציה?