70 לסטטוס קוו-לידתו ומותו

המפלגות החרדיות והדתיות מטילות וטו על כל שינוי בסטטוס-קוו, ומוכנות להפיל ממשלות בגלל זה. ולמפלגות האחרות פשוט לא אכפת

מחר ימלאו 70 שנה למכתב "הסטטוס-קוו" ששלח בן גוריון לראשי אגודת ישראל בכדי להסיר את האיום כי לא יתמכו בהקמת מדינת ישראל. במכתב מתחייב בן גוריון שהשבת תהיה יום המנוחה ליהודים במדינת ישראל; שבמטבחים רשמיים יהיה גם אוכל כשר; שנושאי נישואין וגירושין יוסדרו על פי הדין הדתי; ושתובטח אוטונומיה חינוכית לזרמים השונים, תוך קביעה של בסיס לימודי ליבה משותף.

מכתב הסטטוס-קוו הוא יותר סימבולי מאשר מהותי ומשמעותי. גם בנושאים שבהם הוא עוסק הוא מציע רק עקרונות כלליים מאוד, ויש שלל נושאים בהם הוא כלל לא עוסק. למעשה, הסטטוס-קוו שנוצר עם הקמת המדינה הוא פקעת של הסדרים בנושאי דת ומדינה שגובשו טלאי על טלאי, . בין השאר נכללו בסטטוס-קוו הסדרים מפורטים יותר, ארציים ומקומיים, באשר למנוחת השבת; לזכות לשבות ולמיהו יהודי; לאופן בו יפעלו בתי הדין הרבניים והסמכויות שיינתנו להם; לשירותי הדת השונים הניתנים כיום על ידי המועצות הדתיות בהם רבנות, כשרות, קבורה ועוד.

מאז הפך הסטטוס-קוו למטבע לשון פוליטי וציבורי עובר לסוחר. יותר משהוא מבטא איזון מסוים בין הדת והמדינה, הוא משמש פיקציה שימושית, שמאפשר לשותפים קואליציוניים, ברמה הארצית והמקומית, לחיות בשלום מתוך הסכמה 'לא לשנות את הסטטוס-קוו' תוך עצימת עין לכך שהוא הולך ומשתנה ונשחק.

וכך, בשבעים השנים שחלפו חלו שינויים מרחיקי לכת בכל אחד מהנושאים שהוסדרו בסטטוס-קוו המקורי. בתהליך מתמשך נפרצו ההסדרים השונים והסטטוס-קוו המקורי נשחק עד ללא הכר. הגורמים המרכזיים שהביאו לשחיקת הסטטוס-קוו היו פסיקות של בית המשפט העליון ובשלושת העשורים האחרונים, גם 'שינויים מלמטה' קרי נכונות פוחתת של אזרחים לציית לחוקים הנוגעים ליהדותם ולהסדרת הדת במרחב הציבורי, ופעילות ארגוני חברה אזרחית להקמת אלטרנטיבות פלורליסטיות לשירותי הדת שמספקת המדינה.

התוצאה הרעה של תהליכים אלו, היא מצב כאוטי הסורר כמעט בכל הנושאים הקשורים ליחסי דת ומדינה. במקום הסדרה מוסכמת ונאכפת, המבטאת את האיזון הפוליטי העכשווי ואת הזרמים והתפיסות השונות באשר לביטוי יהדותה של המדינה, שורר ג'ונגל משפטי, אכיפתי ופרקטי.

ניקח את מנוחת השבת למשל. גם ברמה הארצית, וגם ברמה המקומית יש חוקים האוסרים פעילות מסחרית בשבת, בוודאי כזו המופעלת על ידי יהודית. למרות זאת, ברחבי ישראל מתקיימת היום פעילות מסחרית ענפה. חלקה מנצלת פרצות בחוק ופסקי דין שנגסו באיסורים החוקיים, וחלקה הגדול פשוט לא חוקית. אבל למרות זאת, הגורמים המוסמכים לאכוף את האיסור, מעדיפים לעצום עין ולא לאפשר הסדר ריאלי הנותן חופש פעולה רחב יותר לקהילה. מהמצב הזה כולם נפגעים. העובדים הרבים ובעלי העסקים שנאלצים לעבוד בשבת, עובדים דתיים, חילונים שמעוניינים להגיע בתחבורה ציבורית לים והשבת, כנכס תרבותי-דתי ישראלי. וכך הדבר גם בנושאים האחרים. בכל שולט כאוס הסדרתי ופרקטי.

למרות שמהמצב הזה כולם מפסידים, המדינה נמצאת כבר שנים במבוי סתום. המפלגות החרדיות והדתיות מטילות וטו על כל שינוי בסטטוס-קוו, ומוכנות להפיל ממשלות בגלל זה. ולמפלגות האחרות פשוט לא אכפת. הן מוכנות להפקיר את דמותה היהודית של המדינה ואת זכויותיהם של אזרחים רבים מאוד שנפגעות מהמצב הזה, ובלבד שלא ישלמו על כך את המחיר הפוליטי מול החרדים.

זוהי טרגדיה. במקום שהמדינה היהודית תהווה מופת לשילוב בין יסודותיה החוקתיים – יהודית ודמוקרטית – גם בהסדרת הסוגיות הנוגעות ליחסי דת ומדינה, דווקא בנושא הזה, אי-ההסדרה חוגגת, ולאף אחד לא אכפת. המצב הזה ישתנה רק אם לאזרחים מהשורה יהיה אכפת. רק אם הם ידרשו מן הפוליטיקאים המייצגים אותם, להילחם גם על אופיה היהודי של המדינה, ועל הסדרה מחדש של יחסי דת ומדינה.

פורסם לראשונה ב-Ynet.