מורמים מהעם?

בשבועות הקרובים יתנהלו בכנסת שני הליכי חקיקה שבהם חברי הכנסת נמצאים בניגוד עניינים ממשי בין העניינים הפרטיים שלהם לבין טובת הציבור - ובמה הם בחרו?

מטבע תפקידם, חברי הכנסת נחשפים מדי יום לניגודי עניינים. חלקם משמעותיים יותר וחלקם משמעותיים פחות. אך לעתים, ניגודי העניינים הופכים להיות בוטים. כך, בשבועות הקרובים יתנהלו בכנסת שני הליכי חקיקה שבהם חברי הכנסת נמצאים בניגוד עניינים ממשי בין העניינים הפרטיים שלהם לבין טובת הציבור. כל הסימנים הם שהח"כים לא מצליחים להתעלות ולחשוב על טובת הציבור. החוק הראשון הוא תיקון לחוק הספאם, והחוק השני עוסק בעתידו של ערוץ הכנסת.

חוק הספאם, מיועד לאסדר את המסרים הפרסומיים שאיש אינו שואל אותנו אם אנחנו חפצים בהם - בטלפון, בסלולרי, במייל. הצעת החוק לתיקון חוק הספאם, מיועדת להרחיב אותו כך שישים סוף להטרדות מעמותות שמפגיזות אותנו בטלפונים ובהודעות טקסט מבלי שהבענו הסכמה או רצון לכך. החוק, כפי שהגיש אותו ח"כ מיקי רוזנטל, הוגש בצורה נקייה ויחול על כולם - מעמותות המתרימות למען קברי צדיקים, ועד למכון הישראלי לדמוקרטיה ותנו לחיות לחיות. כל אלו לא יוכלו יותר לשלוח הודעות או דואר אלקטרוני למי שלא הביע הסכמה מפורשת לכך.

אלא, שיש קבוצה אחת שהצליחה להחריג את עצמה מהחוק. כשהגיע החוק לוועדת השרים לחקיקה, הציבה הממשלה תנאי לח"כ רוזנטל - החרג אותנו הפוליטיקאים, או שהקואליציה תפיל את הצעת החוק. כלומר, חברי הכנסת עומדים להצביע בקריאה שנייה ושלישית על הצעת חוק שתאסור על כל מי שהוא חלק משוק הרעיונות והדעות לשלוח מסרים ספאמיים, חוץ מאשר עליהם עצמם. הרי מדוע שהפוליטיקאים יוגבלו כמו כל חברה או עמותה?

במקביל, השבוע תתכנס ועדת הכנסת שוב לדון בעתיד ערוץ הכנסת. הצעת החוק להסדרת הערוץ כוללת סעיפים שונים המבטאים ניסיון של חברי הכנסת לשלוט בערוץ שאמור להיות הצינור שדרכו אנחנו, כציבור, אמורים ללמוד על עבודת הכנסת. גם במקרה הזה, חברי הכנסת מבקשים לאסור על שידור תכנים מבזים, להוסיף נציגים מטעמם לגוף המפקח על הערוץ במועצת הכבלים והלווין ואפילו לקבוע מראש את זוויות הצילום של מצלמות המליאה. במילים אחרות - חברי הכנסת רוצים את ערוץ הכנסת, אבל כזה שכפוף ל"מומחיות הייחודית" ולאינטרסים שלהם, לא שלנו.

כדאי לציין שהתנהלות זו חושפת גם את עקב האכילס של הח"כים - חוסר הבנה בעולם דיגיטלי. הרי כל הטריקים הללו לגבי ערוץ הכנסת פשוט לא יעבדו בעולם שבו כל סמארטפון הוא תחנת ממסר קטנה. דוגמה לכך ראינו בשבוע שעבר כשנציגי הרפובליקנים בקונגרס האמריקני, כיבו את המצלמות בזמן ויכוח סוער שפרץ בדיון בנושא הטלת מגבלות על מכירת נשק. ומה אתם חושבים שקרה? ערוץ c-span ("ערוץ הכנסת" האמריקני) הוחשך? מה פתאום. תוך רגע הגיעו בסטרימינג שידורים ישירים ששודרו בערוץ, היישר ממכשירים סלולריים של חברי קונגרס דמוקרטיים. כך גם אצלנו, אם החוק יחייב לצלם דווקא את חבר הכנסת הנואם, מי ימנע מחבר כנסת אחר להעביר דרך אחת מן האפליקציות את חברי המליאה ישנים בכיסאותיהם?

ואם נחזור לחוק הספאם, כדאי להבין שבעצם לא מדובר בו רק על עצם משלוח הספאם. השאלה המהותית שמסתתרת כאן היא למי אנחנו מרשים לייצר או לקנות מאגרי מידע של הפרטים שלנו: שם, מספר הטלפון, כתובת המייל ועוד פרטים. אם אנחנו לא רוצים שלעמותות יהיו מאגרים כאלה, למה שנרצה שלחברי כנסת תהיה היכולת לייצר פילוח מדוייק של הפרטים שלנו? הוויכוח לגבי חוק הספאם בטווח הארוך הוא לא על העברת מסרים פוליטיים אלא על השימוש במידע מפולח עלינו, מתוך מאגרים, כדי לייצר, שוב עלינו, השפעת יתר. כמה נוח שרק לפוליטיקאים מותר.

המאמר פורסם ב"ynet".