תהום מוסרית

הצלחתו המסחררת של פרויקט ההדסטארט למען החייל אלאור אזריה, היא עדות נוספת לכך שהסיפור הוא כבר מזמן לא על "החייל היורה מחברון". זהו סיפור על חברה שאיננה מזדעזעת מפעולות שנמצאות הרחק מתחום השטח האפור, ושולחת מסר מטריד לציבור ולמנהיגיו.

12 שעות לקח למשפחתו של אלאור אזריה, שירה במחבל המנוטרל בחברון, לגייס את הסכום המבוקש לטובת יייצוגו במשפט. "אני פונה אליכן אימהות יקרות, מאמא לאמא, אנא מכן עזרו לי להוציא את הילד שלי ולהביא אותו חזרה הביתה...״ פנתה אמו אל לב הציבור בסרטון שהופץ בעמוד ההדסטראט, והציבור אכן פתח את לבו ואת ארנקו והשלים במהירות מסחררת את הסכום הנדרש.

כל אדם זכאי להליך שיפוט הוגן. יתרה מכך – מי שמשפטו מתנהל במקביל באמצעי התקשורת באופן כה אינטנסיבי, חשוב שיקבל את הייצוג הטוב ביותר שידע להתגבר על הטיות בלתי נמנעות שיוצרת חשיפה כזו. אולם אסור להתבלבל. הליך גיוס ההמונים לטובת ייצוגו המשפטי של אלאור אזריה אינו מלמד על תמיכת הציבור במשפט צדק ועל תביעתו להליך הוגן. הוא מלמד על תמיכת הציבור באלאור אזריה עצמו. בו ובמעשה המיוחס לו. להמוני התורמים אינם רואים לנגד עיניהם משפט המתנהל באופן תקין שמטרתו חשיפת האמת ומצוי הדין, הם משוועים לתמונות של אזריה מורם על כתפיו כשהוא משוחרר לביתו, וחולמים על קבלות פנים חגיגיות והכרתו הרשמית כגיבור ישראל.

כי ככה יעשה לאיש אשר העם חפץ ביקרו. התמיכה בחייל איננה באמת ביקורת על משפט השדה שנעשה לו, היא מחפשת שורה תחתונה לפיה זה בסדר לירות במחבל מנוטרל גם אם ידוע שלא נשקפת ממנו סכנה. תשאלו את שרון גל שפתח את פרוייקט גיוס ההמונים הזה. הוא אינו סבור שאם יתברר שאזריה ירה במחבל כשהוא יודע שלא נשקפת ממנו עוד סכנה, מקומו מאחורי סורג ובריח. הוא מאמין שיריה בראשו של מחבל מנוטרל היא היא הפעולה המתבקשת. והוא מניע פרוייקט גיוס, שבסופו, כך הוא מקווה, יינתן אישור רשמי למדיניות זו.

כשם שהטענות על כך שהתקשורת שפכה את דמו שדינו נחרץ עוד בטרם הובהרו הפרטים, היו דמגוגיות ומלאות צביעות. כשאיש מתומכיו לא השמיע טענות דומות כנגד עצרות התמיכה בו ולא ביקש שימתינו עם העלתו על נס עד שבית המשפט יפסוק כי אכן מדובר בגיבור ישראל, כך הדרישה להליך משפטי הוגן מסתירה דרישה לזיכוי מוחלט, ולעזאזל העובדות.

השאלה האם בית המשפט יזכה את אזריה מחמת הספק, או יקל עמו כי ישתכנע שאכן חשש לחייו, איננה משנה. כך או כך השורה התחתונה של זיכויו תתורגם על ידי תומכיו ליישור קו עם מעשהו. חושש או לא חושש לחייו.

הצלחתו המסחררת של פרוייקט ההדסטארט למען אזריה היא עדות נוספת לכך שהסיפור הוא כבר מזמן לא על ״החייל היורה מחברון״. זהו סיפור על חברה שאיננה מזדעזעת מפעולות שנמצאות הרחק מתחום השטח האפור, והיא בבחינת מסר מטריד ששולחים תומכיו לציבור ולמנהיגיו. תחשבו טוב בפעם הבאה שאתם מפנם אצבע מאשימה לחייל צה״ל. וממש לא מעניין אותנו מה הוא עשה.

לא במקרה מי שחתום על בקשת המימון היא העמותה להגנה על חיילי צה״ל. במדינת ״כל חייל הוא הילד של כולנו״, מי יכול להישאר אדיש לפנייתה של עמותה כזו?

צריך וחשוב להמתין לפסיקתו של בית המשפט בעניינו של אזריה. אבל חשוב לא פחות לזהות את תמיכת הציבור במעשה שפעם היה נחשב לקו פרשת מים מוסרית, והיום עצם הביקורת עליו מעוררת את חמתם של רבים כל כך.

המאמר פורסם ב"nrg".