נופלים בחקיקה

מושב החורף של הכנסת, שהסתיים לאחרונה, המשיך את המתקפה על הדמוקרטיה וערכיה. מכאן הדרך לעריצות הרוב והידרדרות למשטר לאומני אנטי-דמוקרטי היא קצרה.

בשבוע שעבר הסתיים מושב החורף הארוך של הכנסת ואפשר לנשום לרווחה. מושב זה, והשנה האחרונה בכלל, הביאו עלינו רצף בלתי פוסק של הצעות חקיקה הפוגעות בערכים דמוקרטים.
במושב הקודם עבר חוק ההדחה – החוק המאפשר לכנסת,ברוב של שלושה רבעים מחבריה, לעקוף את רשויות האכיפה ובתי המשפט ולהדיח חבר כנסת על סמך חשדות להסתה לגזענות או תמיכה בטרור. כמו כן עבר "חוק העמותות" אשר כונה בטעות "חוק השקיפות" על אף שלא היה בו שום יסוד של חשיפת או הגברת שקיפות, שכן כל המידע על תרומות ממדינות זרות היה גלוי על פי חוק קודם – וכל מטרת החוק החדש היתה שיימנג ותיוג העמותות בתור "סוכנים זרים".

בטרם יבש הדיו על חוק זה, שכזכור נאמר לגביו שכל כולו שקיפות ואין בו יסוד של סנקציה כלפי ארגוני זכויות האדם, במושב הנוכחי נדונו שורה של הצעות חוק העוסקות באותן עמותות בדיוק: חוק למניעת תקני שרות לאומי בעמותות, חוק הפוגע בתקציבן בשל פגיעה בפטור ממס על תרומה עבורן, חוק המבקש למנוע מעמותות כגון שוברים שתיקה להופיע בבתי ספר (אך יפגע בעוד עמותות רבות אחרות), חוק המבקש להטיל על עמותות קנס כאשר הן מגישות בקשות חופש מידע, ועוד ועוד. כך גם הוצע להרחיב את "חוק החרם" משנת 2011, כך שמוסדות להשכלה גבוהה יקבלו סנקציות כספיות חריפות אם מי מחבריהן קרא ל"הטלת חרם על ישראל", כאשר בהגדרה זו כלולים גם מי שקראו להטיל חרם על מוסד או מוצר שמיוצר ביהודה ושומרון. ברור אם כן שהממשלה נמצאת במתקפה רבתי כנגד ארגוני זכויות האדם וכן כנגד בני אדם בכלל (כולל יהודים הנמצאים בחו"ל), הנאבקים כנגד מדיניות הממשלה – בין אם תוך התאגדות ופעילות תחת עמותות ובין אם כיחידים.

מעבר לכך, הכנסת בקשה להרחיב את תחולתו של סעיף 7א' לחוק יסוד הכנסת, המאפשר פסילת רשימות וחברי כנסת, וכן העלתה הצעה להתנות את חברותו של חבר הכנסת בהצהרת אמונים ל"מדינה יהודית ודמוקרטית" – הצהרה שעלולה להדיר את אזרחי ישראל הערבים מחברות בכנסת, שכן ביטוי זה הוא, בראייתם, סמל לאפלייה ולהדרה כלפיהם.

בכדי להשלים את התמונה, על השולחן מונחות כל העת גם הצעות חוק שכל מטרתן פגיעה בסמכותו של בית המשפט העליון. חלקן עוסקות בהגבלת סמכותו לבקר חקיקה של הכנסת, חלקן מבקשות לאפשר לכנסת "להתגבר" על פסיקת בית המשפט, משל היתה המלצה בלבד. ההצעה שהתפרסמה במיוחד וכונתה "אקדח על השולחן" על ידי הנשיאה מרים נאור, עסקה בשינוי הרוב הנדרש בוועדה למינוי שופטים לשם מינוי לבית המשפט העליון, בכדי להעניק כח גדול יותר לשרת המשפטים והפוליטיקאים בוועדה.

וזאת, מבלי שהזכרנו את "חוק ההסדרה", שהיועץ המשפטי לממשלה עצמו מסרב להגן עליו בבג"צ, בשל היותו בלתי חוקתי וסותר את כללי המשפט הבינלאומי.

התמונה הכללית המצטיירת מדאיגה, וממשיכה את המגמה שהובילה הכנסת ה-18, ומתחדשת עתה לאחר דעיכה מסויימת בכנסת ה-19, של מתקפה רבתי על הדמוקרטיה וערכיה: חופש הביטוי וההתאגדות, שוויון כלפי המיעוטים, הפרדת הרשויות ועצמאות בית המשפט. בהרבה מקרים ההצדקה שבפי המציעים היא "אנחנו נבחרנו, ויש לנו רוב", ומשמעה – דמוקרטיה היא כל כולה שלטון הרוב, היכול לעשות כרצונו, ואין לה שום מהות. להם יש לענות – דמוקרטיה שאינה מתחשבת בזכויות אדם, ובכללן בעיקר בחופש הביטוי והגנה על מיעוטים – היא קליפה ריקה של פרוצדורה והכרעות, שאין בה תוכן וקצרה הדרך בינה ובין עריצות הרוב והדרדרות למשטר לאומני אנטי-דמוקרטי. מצער שלשם אנו צועדים בעיניים פקוחות.