השקופים החדשים

ונתחיל בחדשות הטובות- החרדים מרגישים חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ובעיותיה. חשוב לזכור זאת בתקופות של מחלוקות סוערות בין חרדים וחילוניים על נושאים כמו לימודי ליבה בחינוך החרדי, גיוס לצבא או תיקונים בשבת ברכבת ישראל. אך המעורבות אינה מתבטאת רק ברגעי מחלוקת. החרדים גאים בישראליותם, אופטימיים לגבי עתיד ישראל וסומכים על עזרה הדדית כלל-ישראלית. נתונים אלו ואחרים עולים מניתוח מיוחד שנערך במסגרת מדד הדמוקרטיה הישראלית שפורסם בשבוע שעבר שבחן את עמדות החרדים לעומת שאר החברה הישראלית במגוון סוגיות.

אולם מבט עומק בתוצאות המדד מעלה שהחרדים גאים מאוד במדינת ישראל היהודית ופחות בישראל הדמוקרטית. מרביתם אמנם סבורים שכדי להתמודד עם אתגריה עליה לשמור על אופיה הדמוקרטי אולם התפיסה שלהם את הדמוקרטיה צרה מאוד. כך, רוב החרדים סבורים שיש לשלול את זכות הבחירה ממי שמסרב להצהיר שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ותומכים בשלילת חופש הביטוי כנגד המדינה. הרי לכם אולטרה נאמנות של החרדים למדינה!

ה"שקופים" מבחינת החרדים הם אזרחי ישראל הערבים. מרבית החרדים סבורים שהאוכלוסיה הערבית לא מקופחת ובשל כך הם נגד הגדלת משאבים לטיפוח התרבות הערבית. בד בבד הם גם טוענים שעל ישראל כמדינה יהודית להזרים יותר תקציבים ליישובים יהודים מאשר לערבים ושהחלטות מרכזיות במדינת ישראל אפילו בנושאי כלכלה וממשל חייבות להשען על רוב יהודי. מעטים החרדים שמוכנים שערבים יהיו חברים שלהם ומרביתם מסתייגים גם מן האפשרות של חברות לעבודה עם ערבי.

האם החרדים שכחו את עקרונות מגילת העצמאות בדבר שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין? האם הם התנכרו לחתימת מנהיג אגודת ישראל על הקביעה בדבר חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות?האמת היא, שלא ניתן לשכוח את מה שמעולם לא נלמד בבית הספר החרדי. רוב מוחלט של האוכלוסיה החרדית מכיר את המושג דמוקרטיה דרך כלי שני (תקשורת חרדית) ולא בדרך המלך של לימודי אזרחות. וכחברה מתבדלת הממשק עם כלל האוכלוסיה ובייחוד עם האוכלוסיה הערבית הינו נמוך ביותר.

אין בנמצא פיתרון קסם לאתגרים החינוכיים העולים מיחס החרדים לדמוקרטיה ולאוכלוסיה הערבית אך ישנן מספר דרכים להחליש תפישות לא דמוקרטיות אלו. ראשית, יש להיתלות בפוליטיקאים החרדים שמשתפים פעולה ונמצאים בקשר עם הפוליטיקאים הערבים בכנסת ומביעים עמדות מתונות ופלורליסטיות לגביהם למשל בכל הנוגע לתקצוב הרשויות המקומיות הערביות שמוביל השר דרעי או כנגד חוק המואזין. שנית, על שכבת המנהיגות האזרחית החרדית הצעירה המתעצבת באקדמיה הישראלית ומתפתחת בתכניות מנהיגות שונות, לפנות פנימה לציבור החרדי ולהוביל גישה הדואגת לציבור החרדי אך גם אחראית וממלכתית כלפי כלל המגזרים בישראל.

אך מעל לכל,הנתונים מצביעים על הצורך לקדם תפישות אזרחיות בקרב האוכלוסיה החרדית. על תוכניות לשילוב חרדים בתעסוקה להתעסק גם במשמעות של ריבוי האוכלוסיות בישראל. כפי שבזמנו כותב שורות אלו העביר סדנאות לנהגי אוטובוס ערבים אודות האוכלוסיה החרדית, כך גם האחרונים יכולים לצאת נשכרים מהכרות בסיסית של האוכלוסיה הערבית. על משרד החינוך מוטלת החובה להתאים את חוברת האזרחות של החינוך החרדי (כן, יש כזו) לצרכי השעה ולמציאות של ישראל 2017. יש לפעול להנגשת ספר אזרחות מאיר עיניים שיאפשר לשלב בין חרדיות לאזרחות ישראלית בישראל המודרנית. שילוב כל הצעדים שהוצגו לעיל יכול להביא לכך שבסקר הבא התוצאות ישקפו תפיסת דמוקרטיה מהותית יותר הכוללת שוויון זכויות מלא לכל.

המאמר פורסם לראשונה בדה מרקר.