ג'האד עליך צה"ל

בנות בצריח? שיוויון מגדרי? פחחחח. מלחמת מצווה. מלחמת קודש. ג'יהאד. רבנים חרד"לים מצד אחד וחילונים וליברלים רדיקליים מהצד השני, הכריזו ג'יהאד על 'דמותו של הצבא'. אלו אומרים חילוני למהדרין. אלו אומרים, כשר למהדרין. במלחמה הזו, החלל שייפול ראשון הוא הצבא. ניצחון של אחד מהצדדים יהיה ניצחון פירוס. צריך לאפשר שילוב נשים בצבא. צריך לאפשר לכולם לשרת מבלי לפגוע בלוז אמונותיהם. אבל חובה להותיר את הצבא מחוץ למלחמת הדת הכללית. להותיר אותו חלקת אלוהים קונצנזואלית.

המאבק על שירות נשים במערכים קרביים ופקודת השילוב הראוי של נשים, הוא רק פרק נוסף במאבק על 'דמותו של הצבא'. תקציר הפרקים הקודמים: דברי תורה של מח"ט גבעתי בדף מפקד טרם הכניסה ללחימה בעזה; יציאת חיילים מטקסים בהם שרו נשים והדרת זמרות מטקסים; מאבק על תפקידיה של הרבנות הצבאית; הוצאת ענף לתודעה יהודית מסמכותה של הרבנות הראשית; הוצאת מרצים וגופים חינוכיים אל מחוץ לצבא ועוד.

מהצד החילוני ליברלי, התמונה ברורה וחדה. הצבא, כך טוענים אלו, עובר תהליך הדתה חריף. יש בצבא יותר דתיים. יש יותר נוכחות של רבנים. וכולם יחד פועלים כדי לקדם את הפיכתו של הצבא לזרועם הארוכה של הרבנים. הרבנות הצבאית היא הגורם המחנך הראשי והיא פועלת כדי להפוך את הצבא לדתי ולחנך את החיילים על ברכי המסורת היהודית. חיילים נחשפים להרצאות בעלות תוכן דתי הערב והשכם. דרישותיהם של החיילים הדתיים להתחשבות בצרכיהם מאמירות והם כופים את תפיסות עולמם על הסביבה הצבאית או מדירים את מי שאינו עולה בקנה אחד עם תפיסות אלו. יחידות שלמות המורכבות מדתיים, הפכו מחזה נפוץ. חיילות לא יכולות לשרת ביחידות מסוימות, ובעלי תפקידים מסוימים ביחידות כאלו חייבים להיות חיילים. בקיצור, צה"ל משנה את דמותו, והופך להיות פחות ממלכתי ויותר דתי. ועל כך, על דמותו של צה"ל, צריך להילחם בכל העוז והאמצעים.

מהצד הדתי התחושה הפוכה בדיוק. התסכול מחילון הצבא, בעיקר בעת האחרונה, הולך ומעמיק. חיילים דתיים חשים שהם לא מקבלים מענה לצרכיהם. שבמקום להבין את מצוקותיהם בהתמודדות בין צו האל לצו המפקד וכופים עליהם לפעול בניגוד לאמונתם. ורבניהם וכמה מהפוליטיקאים הדתיים, מביטים בבעתה במה שהם מדמים להיות מלחמת זהות שהצבא מנהל נגדם הדתיים והדת. במיקרו, אל מול חיילים בודדים, אבל בעיקר במקרו, בהחלטות פיקודיות של הרמטכ"ל להחזיר את הרבנות הצבאים להיות מש"ק הדת ולא המחנך הראשי, וכעת בפקודת השילוב הראוי המעודכנת, זו שתביא בנות לצריח. בעיניהם, 'דמותו של הצבא' הולכת ומשתנה לרעה. במקום שהוא יהיה 'צבא יהודי' הוא הולך והופך לאחד הצבאות הליברליים במערב.

ובתווך, הצבא. שעכשיו, בין שלל מלחמותיו האמתיות והפוליטיות, צריך לנהל את המערכה על זהותו. או ליתר דיוק, על היותו חסר זהות. לא יהודי ולא ליברלי. לא דתי ולא חילוני. צבא. כל פקודה מטכ"לית, כל הכרזה של קצין בכיר, נבחנים בשבע עיניים, וכל אחד מהמחנות מנסה למצוא בה אות לכך שהצבא המתיישר לפי חזונו, או ראיה מפלילה לנטייתו לצד השני. הדתה, או ליברליזם קיצוני.

המאבק הזה הוא תוצאה של קשיים אמתיים שאסור להקל בהם ראש. הצבא הוא מיקרוקוסמוס של החברה בישראל. כמוה, גם הרכבו האנושי משתנה. אכן משרתים בו היום יותר דתיים וחרדים, ולצד זאת השילוב של נשים ביחידותיו הוא חסר תקדים. השינויים הללו, והשילוב הזה בפרט, יוצרים אתגרים לצבא כמו גם לאוכלוסיות השונות. אבל הדרך להתמודד עם האתגר הזה אינו מאבק על 'דמותו של הצבא'. כל מחנה צריך לגלות אחריות ולהבין שהמאבק הזה יוביל בהכרח להפסד גדול, לצבא ולמדינת ישראל. במקום זה, יש לפעול לאפשר לכל המשרתים בצבא, לעשות זאת באופן שמאפשר להם לשמור על זהותם ואמונותיהם, ולצד זאת לא פוגע ביכולת של נשים ואחרים הגיע הכי רחוק שאפשר במסגרת שירותם.

הרבנים, צריכים למצוא את הדרך לפסוק פסיקה הלכתית שתאפשר לתלמידיהם לשרת במסגרות השונות, גם בנסיבות שאינן אידיאליות בעיניהם. וזה אפשרי. רק השבוע חגג מכון 'צומת' שאמון על מציאת פתרונות הלכתיים כאלו ארבעים שנה. אם אפשר למצוא פתרון לסוגיות כבדות משקל של חילול שבת, אפשר לעשות זאת גם כשמדובר בשירות לצד נשים. החילונים הליברליים צריכים למתוח את הליברליזם שלהם והאמפתיה לערכיו של האחר גם כשמדובר בדתיים ולגלות רגישות לצרכים ערכיים של אחרים גם אם הם נובעים מהדת.

הג'יהאד הנוכחי מכלה כל חלקה טובה בצבא ומסכן בכך את בטחון ישראל. כל הצדדים, שוודאי רוצים גם בחוסנו של הצבא, צריכים לגלות אחריות. במקום להילחם על 'דמותו של הצבא', עליהם לעשות את כל שנדרש כדי לאפשר לצבא להכיל את המגוון הישראלי באופן שיאפשר לכל אחד לשרת באופן מיטבי. חייבים להותיר את הצבא מחוץ לשטח ההריגה של מלחמת התרבות הישראלית.

המאמר פורסם ב"הארץ"