רבין

האבל על רצח ראש ממשלה, ממניעים פוליטיים ודתיים, אסור שיתפוגג. עלינו לקשור את טראומת רצח יצחק רבין ז"ל עם תיקון ציבורי נרחב, כדי שתרומתו לאחר מותו תהא אף גדולה מתרומתו בחייו - גם למען הדורות הבאים

ההסלמה בשיח הציבורי בתקופה האחרונה נותנת אותותיה - רוב בכל הקבוצות בחברה הישראלית מרגיש שמתקיימת נגדן הסתה, 70% מהציבור הישראלי חושבים שישנה הסתה כלפי ראש הממשלה ו-45% מהישראלים צופים היתכנות של רצח פוליטי נוסף

תשע עשרה שנים חלפו מאז נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל. מסיבות פוליטיות, ומתוך רצון שלא להעמיק את הקרע בעם, נמנעה החברה הישראלית מבירור ענייני ונוקב של הרקע לרצח, משמעותו והשלכותיו. לא ניתן לבנות אחדות על גבו של טיוח. גם לא על סימטרייה כוזבת בין שמאל לימין. 

תשע עשרה השנים שחלפו מאז רצח רבין – הרגע שבו בפעם הראשונה 4 בנובמבר פוגש את י"ב בחשוון – הם גם הרגע שבו עלינו לאתגר את עצמנו ולמצוא את הפיוס המחודש בין הדמוקרטיה הישראלית לבין הציביליזציה היהודית המונחת עמוק-עמוק בשורשיה. הפיוס הזה הוא בנפשנו, ואל לנו להניח לו לחמוק מאתנו.

העצרת לזכרו מבשרת שאנו לא מתלכדים רק בגלל גורל משותף אלא גם ובעיקר במשא ליעד משותף של תיקון חברה. אנו באים לכיכר כדי להניף ביחד את הדגל הזה ולהמשיך את המסע הארוך של עם השב לארץ הצבי שלו לא כמוכי גורל אלא כמפלסי דרך.

יום הזיכרון לרצח יצחק רבין ז"ל יכול למלא את החסר אם יהפוך להיות "יום הדמוקרטיה הישראלית". סדר היום הישראלי, העשיר והכאוטי, מדגיש את ההבדלים בינינו. החוויה הדמוקרטית יכולה להיות עשירה ונדרשת מחשבה יצירתית שתדגיש את צבעיה וגווניה. הגאווה המוצדקת שלנו, בהיותנו הדמוקרטיה היחידה באזור, צריכה להיחגג ביום הדמוקרטיה בכל מקום: תכניות לימודים וטקסים ייחודיים, שידורים חגיגיים, תפילות בבתי הכנסת ובמסגדים.

ב-4 בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין ז"ל, אבל לא רק הוא. נרצח הרבה יותר מאדם. מסיבות רבות נמנענו עד היום כמעט לגמרי מלעסוק כראוי במה שנרצח עוד באותו מוצאי שבת, ולא שאלנו מדוע זה קרה. בעיקר לא עסקנו מספיק בשאלה כיצד לוודא שדבר כזה לא יקרה שוב. העיסוק בכך אינו שיעור בהיסטוריה, הוא נחוץ לשרידותנו כחברה אחת, כאן ועכשיו, לקראת הבאות