ד"ר נדב דגן

הונגריה, טורקיה, פולין וונצואלה סיפקו בשנים האחרונות דוגמאות לאופן שבו גופי השיטור, המודיעין, הביטחון, האכיפה והתביעה שימשו לשעבוד הבירוקרטיה המדינתית ומנגנוני הבקרה, המידע והכוח באותן מדינות - ואף להשתקת ביקורת ציבורית - וכך הפכו מכשיר לפגיעה במשטרים הדמוקרטיים.

משבר חוקתי מובהק הוא סירוב מודע, עיקש ופומבי של הממשלה, הכנסת או הגופים הכפופים להן לקיים החלטה שיפוטית, באופן שמבטא התנערות מעקרונות שלטון החוק והפרדת הרשויות. מדוע הוא מסוכן לדמוקרטיה, באילו מדינות התרחש בעבר וכיצד יכול בית המשפט להתערב כדי לפתור אותו? כל מה שחשוב לדעת.

בית המשפט העליון הבריטי הבהיר זה מכבר כי הדמוקרטיה, שלטון החוק, בתי המשפט והביקורת השיפוטית מוגנים אפילו מפני הפרלמנט. ישראל לאחר מתן פסק דין הסבירות צריכה להפנים את הלקח הבריטי ולשמור על שיח דמוקרטי בריא של שלטון החוק והקפדה על הפרדת רשויות.

מי הכיר בסמכותו של בג״ץ לפסול חוקי יסוד ומי שלל זאת? מי היה נכון לפסול את התיקון ומאיזה טעם? מיפוי העמדות וציטוטי השופטים.

19 תקנות שעת חירום התקינה הממשלה מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל". שימוש רחב בהן ממשיך את הקו שננקט במשבר הקורונה, פוגע בשלטון החוק ועלול לסכן את הדמוקרטיה. העובדה שהכנסת יכולה לתפקד שומטת את הקרקע מתחת לתקנות ומחייבת את המחוקקים לבצע את תפקידם.

מצב החירום בישראל והשימוש בסמכויות חירום הם דוגמה לכשל רב מערכתי בדמוקרטיה הישראלית. ריכוז הכוח בידי הממשלה נובע מתקלה מסוכנת ומתמשכת בתפקודו של בית הנבחרים. הגיעה העת לדיון ציבורי על השימוש הבעייתי שעושה הממשלה בכוחה בצל תקנות החירום הללו