אליהו ברקוביץ

בזמן ש'אגודת ישראל' ו'דגל התורה' פועלות לפיזור הכנסת בשל הקיפאון בחוק הגיוס, ש"ס נמצאת בעמדה מורכבת יותר: אם תלך עם המפלגות החרדיות ותפיל את הממשלה – תסתכן באובדן תומכיה הימניים; אם תישאר עם הממשלה – תיתפס כמי שמפקירה את ערך לימוד התורה.

בשקט בשקט הולכת ונרקמת גישה חדשה בקרב החברה החרדית, המבקשת לאפשר גיוס סלקטיבי של צעירים שאינם לומדים בישיבה. מול התנגדות רבנים ספרדים, ספקות בציבור המשרת וחששות עמוקים של הצעירים עצמם – יש כאן גם פתח להזדמנות כלכלית, חברתית וצבאית.

מותו של הרב מאיר ניסים מאזוז מסמן את לכתה של דמות ייחודית: רב ספרדי חרדי שנודע באמירותיו החריפות מחד, ובמעמדו האינטלקטואלי האוטודידקטי מאידך. לצד אמירות מקוממות נגד נשים, ערבים ולהטב"ים ועמדות פוליטיות ניציות – הציג תפיסה שהאמינה ב"דרך האמצע" וחזון לאיחוי בין דת למדינה.

איך יתכן שמפלגה בכנסת מרשה לעצמה לרמוס בגלוי את חוקי המערכת שבתוכה היא פועלת? התשובה לכך היא שהמפלגות החרדיות לא רואות את עצמן כחלק מהמערכת הממסדית הישראלית. הן משחקות במגרש הפוליטי ונכנסות לממשלה, ובה בעת יכולות להתעלם מהחוק ומהפסיקה.

כמו סיפורי יוסף ואחיו, גם סיפור מאבק החשמונאים מקופל סביב שאלת קיומה של אחווה בין אחים, אותה שאלה שמאתגרת היום את הממלכה היהודית העצמאית האחרונה – מדינת ישראל.

בכל הנוגע לפסיקת בג"ץ ששללה את הפטור הגורף מגיוס צעירים חרדים, ומנעה המשך מימון מדינתי למוסדות החרדיים שבהם הם לומדים, אין הבדל ברטוריקה, בטון ובחריפות בין אמצעי התקשורת: העיתונים הממסדיים, האמונים על שמירת שערי החומה החרדית, כמו התקשורת החוץ-ממסדית השואפת תמיד לפרוץ גדרות, הגיבו באופן דומה. האופן שבו יתגלגלו המאורעות יכתיב לא רק את שאלת עתיד הזרם המרכזי, אלא גם את מגמת ההשתלבות של הציבור החרדי המודרני.

סיפורי הגבורה של הלוחמים, לצד רוח ההתנדבות ששטפה את העם כולו, ערערו את הדיכוטומיות שטיפחה החברה החרדית במשך שנים.

רבנים ספרדים בכירים תקפו את השר ארבל שהביע תמיכה במאמצי עמותה לגיוס צעירים חרדים לצה"ל. המתח הנמשך כבר תקופה ארוכה בקרב בוחרי התנועה - ציבור מסורתי מחד, וציבור תורני חניכי עולם הישיבות מאידך – עולה כעת אל פני השטח ביתר שאת.

"אנחנו מחויבים בתור חלק אינטגרלי מעם ישראל ומהמדינה ואנחנו צריכים להיות כתף אל כתף לחיילים", הדגיש הרב בתחילת המלחמה ותמך בגיוס המוני של בעלי פטור בני 40-26. עם התקדמות הלחימה אף הפך לרב הראשון הפועל במרחב החרדי שדוחה פומבית את העמדה החרדית לפיה לימוד תורה פוטר מחובת הגיוס – גם אם תורתם של הצעירים החרדים אינה אומנותם.

במלחמות קודמות שניהלה מדינת ישראל עודדו הרבנים את תלמידי הישיבות להתגייס ולתרום להצלחת המערכה, בין בעורף ובין בחזית. נוכח אלפי פניות חרדים להתגייס ולהתנדב בזמן "חרבות ברזל", ולמרות התנגדות מנהיגי הזרם החרדי המרכזי, נראה שמדובר בחיזוק משמעותי למגמת ההשתלבות.

על התומכים במהלכי הממשלה לשאול את עצמם אילו מחירים הם מוכנים להמשיך ולשלם כאזרחים בחברה ישראלית ויהודית בעבור המהלך. מנגד, זהותם הישראלית של הנאבקים על הערכים הליברליים מורכבת וממוזגת גם מיסוד יהודי-מסורתי, וויתור עליה ייחשב ככריתה נוראית של חלק מהותי מהווייתם.

אם המהלכים שננקטו במשך השנים נגד עולם העיתונות החרדי החוץ-ממסדי היו צולחים, הציבור החרדי כלל לא היה שומע על כך שיהדות התורה הניחה על שולחן הכנסת את הצעת חוק יסוד: לימוד תורה.

בעוד שהעיתון רואה עצמו כמפיץ הקו האידאולוגי הרשמי של המפלגה, הפוליטיקאים פעילים בזירה הפוליטית שדורשת מידה מסוימת של גמישות לאור הנסיבות. היומון, מצדו, ימשיך להתוות קו אידאולוגי קשיח ובלתי מתפשר, אולם הפוליטיקאים יצעדו בזהירות על הקו הדק המתוח בין מחויבות אידאולוגית מלאה באופן פומבי לבין הגמישות הפרקטית הנדרשת מהם.

יותר ויותר חרדים מבקשים לשלוח את ילדיהם למוסדות המלמדים לימודי ליבה ונמצאים תחת פיקוח ממשלתי. במקביל, בגזרת הישיבות התיכוניות החרדיות מדברים על פתיחת ישיבות המשך שישלבו לימודי מקצוע והשכלה אקדמית. ימים יגידו אם אלה ניצני שינוי בר-קיימא.

לראשונה, זהותו של המנהיג הליטאי הבא אינה ברורה מאליה, כך שגם כשיוכר כמנהיג עמדתו תהיה חלשה יותר משל קודמיו. בעוד שגדולי הדור המסורתיים נטלו על עצמם לא רק את הכוח שבתפקיד, אלא גם את האחריות הנובעת ממנו, המבנה הנוכחי שבו מרכזי הכוח נעים במהירות מחצר לחצר גורם לכך שהכוח מתרכז בפועל בידי העסקנים שמחזיקים בסמכות ללא אחריות.

על אף השיח הציבורי הער ביחס למחיר שהחברה הישראלית משלמת כתוצאה מהסדר "תורתו אומנותו", טרם נידון כראוי המחיר הפנימי שעולם התורה משלם על הפיכת בתי המדרש למיועדים עבור כלל הציבור החרדי - ולא עבור קבוצה מובחרת. במקום שהישיבות והכוללים יהיו בית גידול לצמיחת גדולי תורה, הצפתם ברבבות לומדים גרמה לירידה ברמה.

המתכונת הנוכחית של עולם הישיבות וה"כוללים", ללא סננים מתבקשים של כושר לימודי גבוה ומצוינות אינטלקטואלית, נועדה למטרות חברתיות של חיזוק וביצור הזהות הדתית של הציבור החרדי. באופן פרדוקסלי, הנפגע העיקרי ממנה הוא עולם התורה עצמו.

ח"כ משה גפני, שהזדהה שנים כפרגמטיסט הקרוב יותר לשמאל, משייך עצמו כיום כקרוב יותר לימין בשל קרבת הימין לדת. עם הדור הבא של נציגי הליטאים נמנה ח"כ יצחק פינדרוס, שגדל בקהילת "זילברמן" הימנית-קיצונית, בואכה משיחית. ההתנגדות להשתתפות חרדים בהפגנת התמיכה ב"רפורמה" החודש מקרבת הלכה למעשה את אובדן הפרגמטיזם החרדי.

השתלבות חרדים בכלכלה ובשירות הציבורי היא מבורכת, אך הצעת החוק של גפני, מקלב ופינדרוס, שנועדה להרחיב את ייצוגם ברשויות ובתאגידים ציבוריים, שואפת להשתלטות עוינת שמנוגדת לערכי העולם החרדי.

בעוד שהציבור האשכנזי מאמין שמדינת ישראל היא עוד תחנה בגלות ושעליה להיזהר מלהעלות את חמת הגויים, בוחרי ש"ס רואים בשיבת עם ישראל לארצו ובהקמת המדינה קץ הגלות. לדידם, על עם ישראל לעמוד גאה בארצו ולתבוע את שמגיע לו.

שימוש בסרטונים ובווטסאפ, לצד שדרוגו של אריה דרעי בסולם הדרגות הרוחני, מבשרים את ניצני הדמוקרטיזציה המפתיעה בהנהגה החרדית שמתפתחת לצד דגם המנהיגות המסורתית.

צמצום דרסטי בפיקוח התקציבי והתוכני של משרד החינוך, הטבות כלכליות ומסר שמתיר הדרת תלמידים הם חלק מההשלכות של סעיפי ההסכמים הנוגעים למערכות החינוך החרדיות.

הפוליטיקאים החרדים-ליטאים מדגל התורה עדיין מתעקשים להימנע מכהונה כשרים בממשלה, גם אחרי פסיקת בג"ץ כי פיקציית "סגן שר בתפקיד שר" אינה חוקית. מי שמשתתף בשלטון, נדרש ליטול על עצמו בפה מלא גם את האחריות המתחייבת.

מדידת מוטת ההשפעה של "העדה החרדית" על הציבור החרדי והישראלי בעזרת מניית ראשים פשוטה מפספסת את החשיבות של קבוצות הקצה ואת מידת השפעתן על המיקום של המיינסטרים