פרופ' סוזי נבות

נכון, הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השב"כ, אבל היא לא יכולה לעשות זאת תמיד ובכל תנאי. החלטת ראש הממשלה לפטר את רונן בר נגועה בניגוד עניינים ומצטרפת לתמונה הרחבה של השתלטות פוליטית על שומרי הסף.

בעוד תשומת הלב הציבורית מופנית למלחמה ולחטופים, הקואליציה ממשיכה בניסיונות להשתלט על מערכת המשפט. שינוי אופן בחירת נציב תלונות הציבור על השופטים יאפשר מעתה להתעמר בשופטים ולפגוע בעצמאותם.

שר המשפטים יודע היטב שהליך מינוי השופט עמית לבית המשפט העליון היה חוקי למהדרין, אבל לאחר שנדרש צו משפטי כדי לחייב אותו לקיים את החוק – ברור שמטרתו של השר לוין אינה להגן על תקינות ההליך אלא לרסק את מערכת המשפט.

התיקון שמציעה ח"כ טלי גוטליב לחוק החסינות מאפשר לחברי הכנסת לעבור עבירות פליליות כמעט ללא חשש מהעמדה לדין ועלול להפוך את הכנסת ל"עיר מקלט".

טענותיה של חה"כ טלי גוטליב בדבר חסינותה לא עומדות במבחן המשפטי: חסינות חברי הכנסת נקבעת לאחר החקירה ובירור הפרטים. סירובה להגיע לחקירה עשוי לעמוד נגדה מבחינה ראייתית ומהווה הפרה של כללי האתיקה.

בתגובה לעתירה נגדו על עיכוב מכוון במינוי נשיא לבית המשפט העליון, טען השר לוין כי אי אפשר להטיל עליו עונש משום שהוא נהנה מ"חסינות מהותית". עיון מעמיק יותר בחוק מגלה כי לשר לא עומדת חסינות.

איך קרה ששנה וחודשיים לאחר פרישתה של הנשיאה חיות – אנחנו עדיין נמצאים באותו מקום בדיוק ללא נשיא לבית המשפט העליון?

אחרי שמנע מינוי נשיא לעליון באין-ספור דרכים, מחייב עתה בג"ץ את שר המשפטים פשוט למלא את תפקידו. התגובה של לוין? הצעת "פשרה" שאינה אלא התעלמות מהחוק ושימוש לרעה בסמכות.

שופטי בג"ץ הסכימו עם שר המשפטים על כך שסמכותו בנוגע לכינוס הוועדה היא רחבה וכתבו ששאיפתו לכך שמינוי נשיא קבוע לעליון ייעשה בהסכמה רחבה היא ראויה. למרות הכבוד וההסכמות, גם הם הבינו שכלו כל הקיצין ושהשר לא יכנס את הוועדה אם המועמד שלו לא ייבחר - וזה כבר מנוגד לחוק.

אחרי תשעה חודשי לחימה ועל רקע מעצר החיילים החשודים בהתעללות במחבל נוח'בה בשדה תימן, דחוף להזכיר שמה שמבדיל בינינו לבין החמאס הוא החובה לציית לחוק ולהתייחס גם למחבלים עצורים בהתאם לדין. חובה גם לזכור שצה"ל הוא צבא מקצועי, שבו אסור שאיש הישר בעיניו יעשה, ושגם ברגעים הקשים ביותר ומול השטן עצמו יש לשמור על ערכי הצבא.

בקשות לייצוג נפרד, שלא על ידי היועצת המשפטית לממשלה, הפכו תכופות מאוד בממשלה הנוכחית, הן ביחס לחקיקה שהממשלה מבקשת להעביר באמצעות הרוב הקואליציוני והן בנוגע להחלטות. דווקא בעטיין חשובה הקביעה של בג"ץ בפסק דין הגיוס, החוזרת פעם נוספת על עמדת היועמ"שית כמחייבת את הממשלה.

בפסיקה אמנם אין מספרים, אין היקפי גיוס, אין קביעות ביחס לגיוס ההדרגתי, אולם היא קובעת חובה ברורה: "על המדינה לפעול לגיוס החרדים, בהתאם להוראות החוק". העובדה שנכתבה בידי מ"מ הנשיא פוגלמן ושנעדרות ממנה דעות מיעוט, דעות יחיד או הערות של יתר השופטים מעידה שבשאלת שלטון החוק כל המחלוקות מתפוגגות.

יועמ"שית הכנסת הציבה שורת תנאים להליך חקיקת חוק הפטור מגיוס, ובהם קבלת נתונים עדכניים ממערכת הביטחון, שמיעת עמדות הציבור והתחשבות בעקרונות שקבעו שופטי העליון ביחס לגיוס תלמידי ישיבות. אי עמידה בהם יקל על בג"ץ לבטל את החוק ללא קשר לנוסחו העדכני.

מה יעלה בגורל "קבינט ניהול המלחמה"? אילו מגבלות פוליטיות יתפוגגו מעתה? מה שחשוב לדעת.

בישראל, העמדה המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה, כל עוד בית המשפט לא קבע אחרת. בבג"ץ חוק הגיוס אישרה היועמ"שית ייצוג נפרד לממשלה. השופטים הבהירו שנושא הייצוג יהיה חלק מפסק הדין, ושהממשלה לא יכולה להרחיב את גבולות הייצוג שלה.

ניכר היה שגיוסם של 3,000 בני ישיבות לא ממש מספק את השופטים בדיון. בסיום הדיון הדגיש מ"מ הנשיא פוגלמן כי "קיומם של הליכי חקיקה הם לא עילה לדחיית גיוס". השאלה היא מה תעשה המדינה בעניין הגיוס עד לפרסום פסק הדין.

השופט הישראלי אד-הוק, שהיה בדעת מיעוט גם במקרה רפיח, הבהיר בחוות דעתו שביקורת משפטית עניינית, מקצועית ומבוססת, היא כנראה הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בית הדין הבינלאומי לצדק – מוסד הנתון בתקופה זו ללחצים שונים. עמדת בית הדין מעוררת חשש לליקויים משמעותיים באשר לבירור העובדות של מה שנעשה ברצועה.

בתקופה שבה ההפגנות חוזרות לרחובות נראה שהסובלנות וההכלה המתחייבות ביחס לכל הפגנה, בין בעד ובין נגד השלטון, אינן נר לרגלי מי שנותן את הפקודות. שלטון העושה דה-לגיטימציה להפגנות חותר תחת הדמוקרטיה ומזמין את המשטרה לפגוע בזכות להפגין, שאת חשיבותה הדגישו השופטים שדנו לאחרונה בכמה ממעצרי המפגינים.

בתשובתה לבג"ץ הדגישה היועמ"שית כי התיקון לפקודת המשטרה שנוגע לסמכויות השר לביטחון לאומי לא מגדיר או מגדר את היקף המעורבות של השר בפעילות המשטרה ולא מספק ערובות, בלמים ואיזונים לשמירה על זכויות אדם ושלטון החוק. היא מציעה להציב גבולות ברורים, הן בפני הדרג הפוליטי והן בפני שרשרת הפיקוד במשטרה, לפיהם התערבות פוליטית בהפעלת הכוח המשטרתי אינה חוקית ופוגעת באמון הציבור במשטרה.

השופטים מתייחסים בהחלטתם ל"טענות כבדות המשקל" הנוגעות לחוקיות החלטה 682, שמכוחה לא ננקטו הליכים לגיוס תלמידי הישיבות. אמירתם עלולה להקשות על הממשלה לקבל החלטות דומות בנוגע לדחיית שירות גורפת לתלמידים, למשל למשך שלושה חודשים נוספים עד שיוסדר מתווה גיוס ראוי.

כיצד מצביעים על האחריות האישית של נבחרי הציבור למחדלים כגון האסון במירון או מלחמת לבנון השנייה בשעתה, אם היא קיימת אך אין דרך "משפטית" לקבוע אותה?

מתי דברים שאמר חבר כנסת הם "במילוי תפקיד או למען מילוי תפקיד"? צריך "לאזן" בין החסינות במילוי תפקיד לבין החשיבות של שמירה על אינטרסים אחרים כגון שמו הטוב של האדם או השוויון בפני החוק. אין מקום להגנה מוחלטת על כל ביטוי של חבר הכנסת באשר הוא ואין מקום להתיר שימוש לרעה בחופש זה.

חוות הדעת של שופט המיעוט "שלנו", שהחטופים שזורים לכל אורכה, מספרת את הסיפור האמיתי של ישראל והיא לא פחות מכתב האישום החשוב ביותר כנגד בית הדין עצמו. עמדתו האמיצה, שמבקרת כל שלב ושלב בהחלטת בית הדין, ראויה הייתה להיות עמדת הרוב.

ההופעה המרשימה של המשפטנים שלנו בהאג היא הראיה הטובה ביותר לחשיבות מערכת משפטית עצמאית וחזקה. דמיינו מה היה קורה אילו את כתב ההגנה היו מציגים מי שמונו על בסיס קשרים במקום כישורים. עד ה-7 באוקטובר, לא היה כמעט יום שלא נחתה בו תכנית חדשה שמטרתה לפגוע במערכת המשפט ובשומרי הסף. נותר לראות האם רעשי ההפיכה המשטרית נגד הדמוקרטיה הישראלית אכן נעלמו.

דעת הרוב בפסק הדין בעניין חוק הנבצרות מתארת את הליכי החקיקה באופן שמבהיר עד עד כמה התיקון לחוק יסוד: הממשלה נחקק לתכלית פרסונלית מובהקת. דחיית התיקון לכנסת הבאה היא מהלך מוצדק שמוציא מתוכו את ה"עוקץ" הפרסונלי, כמו גם הימנעות השופטים מעיסוק בהסדר ניגוד העניינים של נתניהו.

דעת הרוב קבעה כי התיקון לחוק יסוד: השפיטה פגע בהפרדת הרשויות, בשלטון החוק ופטר בפועל את ראש הממשלה והשרים מחובתם לנהוג בסבירות. רוב חוצה מחנות בקרב השופטים שתמך בסמכות לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד במקרה שהכנסת חורגת מסמכותה המכוננת - הוא תקדים בעל משמעות היסטורית. פסק הדין מחייב מחשבה על הסדרה חוקתית בהסכמה רחבה.

חוק יסוד: הלאום הוא אמנם הצהרתי בעיקרו, אך זה לא מפחית מחשיבותו ומהבעיות הקשות שבו. נוכח השיח הציבורי המחודש בחוק, אילו מרכיבים חוקתיים יש לשלב בו כך שיקיים את יסודות השוויון וערכי מגילת העצמאות? כל מה שחשוב לדעת.

במקום להתייחס בשוויון לכל אזרחי המדינה, לחבר ולאחד, יש המבקשים לפרק אותה לגורמים ולקדם דווקא חוק יסוד ספציפי שיעסוק בעדה הדרוזית, הראויה להוקרה כשווה ולא בנפרד. הפתרון הנכון הוא תיקון חוק יסוד: הלאום, המתעלם מהדמוקרטיה ומהכרזת העצמאות, כך שישקף את ה"אני מאמין" של חלקים רבים ככל האפשר בחברה הישראלית.

המסר הברור שעלה מעמדות השופטים ביחס לתיקון לחוק יסוד: השפיטה הוא שחובה על הממשלה לנהוג כלפינו בסבירות - אבל זו חובה ללא אכיפה, כי שוללים מבג"ץ את הכוח לאכוף אותה. הוויכוח העקרוני התגלע דווקא בין השופטים, שעל אף שביקרו את נוסח החוק חלוקים בנוגע לביטולו.

בחירה "אוטומטית" של ותיק השופטים לנשיא בית המשפט העליון היא הערובה לעצמאות וליציבות בית המשפט וכן מונעת פוליטיזציה של הליך המינוי. הכרזת השופט יוסף אלרון על התמודדות לתפקיד, באופן שיפגע בעיקרון הסניוריטי, מעלה חשש לפגיעה בליבת העצמאות של הרשות השופטת ומעוררת שאלות בנוגע להבטחות "פוליטיות" שיבטיח לפוליטיקאים בוועדה ולשיקולים לבחירתו.

במקרה של התיקון לחוק יסוד: הממשלה הנוגע לנבצרות, כל נסיבות החקיקה מלמדות שמדובר בחוק פרסונלי: הליך חקיקה מואץ שמטרתו לשפר את מצבו המשפטי האישי של רה"מ. מהדיון שנערך בעתירה נגדו לבג"ץ ומשאלות השופטים עלתה אפשרות "ביניים" שבין ביטול חוק היסוד לבין השארתו על כנו: דחיית תחולתו לכנסת הבאה.

שני תיקונים, בשני חוקי יסוד שונים, אך בעלי מטרות זהות: להסיר מגבלות כדי שהשלטון יוכל לפעול בניגוד לכללים ולמנוע מבג"ץ להתערב. בתיקון הנבצרות - כדי לנהוג בניגוד לכללי טוהר המידות ובתיקון הסבירות - כדי לנהוג בניגוד לכללים גם של מנהל תקין וגם של טוהר המידות.

התיקון שעבר השבוע בכנסת הוא תיקון עצום ממדים המסיר בצורה גורפת וקיצונית בלמים המגנים מפני כוח מוחלט של השלטון ופוגע פגיעה אנושה וחסרת תקדים בערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. לבג"ץ יש את כל הכלים הדרושים לבטל אותו.

בעידן הנוכחי, דמוקרטיות לא מתות ביום אחד. הן נשחקות, לעיתים באיטיות, תוך שימוש בכלים חוקיים לכאורה כמו תיקונים לחוקה או חקיקה רגילה. הצלחה ברמיסת חובת הסבירות תגרור הצלחה נוספת ועוד אחת אחריה, עד שיום אחד נתעורר למדינה אחרת לגמרי.

רק שלטון שמכוון להחלטות קיצוניות ומושחתות חושש מעילת הסבירות, שעל גבולותיה ותחולתה ניתן לדון ויש גם מה לתקן. אולם החקיקה שעל הפרק חוסמת בצורה מוחלטת את סמכותו של בית המשפט לפסול החלטה של ראש הממשלה, הממשלה, שר או נבחר ציבור גם אם היא בלתי סבירה באופן קיצוני, ובכך מעניקה לשלטון כוח בלתי מוגבל.

יו"ר ועדת החוקה מציע שהקואליציה תמנה את שני המינויים הראשונים בקדנציה וגם את נשיא בית המשפט העליון – כולם "משלה". אולי קואליציות יתחלפו, אבל תוצאת מתווה ההטעיה הזה תהיה בית משפט פוליטי לחלוטין ובו שפוטים במקום שופטים.

המתווה הופך את הביקורת השיפוטית לחסרת משמעות ויוצר אף הוא מצב שבו זכויות האדם יהיו תלויות ברצון השלטון. למעשה, זוהי תכנית לוין-רוטמן "לייט", שהריכוך בה הוא למראית עין בלבד.

הסדרים חוקתיים לא יכולים להיעשות "תוך זמן קצר", כפי שאמר הנשיא. כינון חוק יסוד: החקיקה לא מקודם במשך שנים ובפסקת התגברות אין לעסוק ללא הצבת מגילת זכויות אדם ראויה – הכל מצריך הליך מעמיק ורציני.

עו"ד גלי בהרב-מיארה פירקה בחוות דעתה את ההשוואות והנימוקים לתכנית יריב לוין, והראתה איך תחליש דרמטית את ההגנה על זכויות האדם ותפגע במאפיינים הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

תיקון חוק יסוד: הלאום, קיצור הליכים פליליים ואזרחיים ומעל לכל כינון חוק יסוד: החקיקה הם שיובילו לתיקון אמיתי במערכת המשפט וישמשו חלופות ראויות לתכנית לוין.

פסקת ההתגברות, ביטול עילת הסבירות, חוק היועמ"שים ויתר היוזמות מבשרות את מות הממלכתיות וסוללות את הדרך לשחיתות שלטונית ולפגיעה בזכויות אזרח.

כל אחת ואחד מאיתנו הם לפעמים מיעוט שנזקק להגנת בית המשפט מפני רוב דורסני. פסקת ההתגברות תפקיר אותנו לחסדי הקבוצות הקטנות שבלעדיהן אין קואליציה.

הטענה כי אין לבית המשפט סמכות להחליט בנושאים מסויימים, כפי שנכתב בדעת הרוב בפרשת ההפלות, נשמעת גם בישראל. אלא שאצלנו אין "איזונים ובלמים" חזקים וחוקי היסוד יכולים להשתנות ברוב רגיל • לכן, חובה עלינו לשמר בית משפט עליון מקצועי ועצמאי.

פרסום שמו של סא"ל מחמוד ח'יר א-דין ז"ל העלה על סדר היום דווקא את חוק יסוד: הלאום, שכן הנוסח שלו מדיר אותו ועוד רבים כמוהו – המיעוטים שישראל היא גם ביתם. אנחנו רוצים לחנך את אזרחי ישראל לאור מסמך שמבטא את ה"אני מאמין" של המדינה ושכל אזרח במדינה יוכל להזדהות איתו. חוק יסוד: הלאום מספק את התשתית למסמך כזה ולכן ההתעלמות מקיומם של מיעוטים טעונה תיקון

ההסדר שהציע שר המשפטים גדעון סער, לפיו הליך השימוע למועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון יועבר בשידור חי בטלוויזיה, הוא ראוי ומאוזן. לא מדובר ב"שימוע" שבו כל אדם יכול לשאול את המועמד לעמדותיו, אלא בשידור ישיר של דיוני ועדת המשנה, ולכן יש להסדר החדש חשיבות רבה, בכך שייתן ביטוי לחשיבות של עקרון השקיפות