ד"ר ישי (ג'סי) פרס

שורשי המשבר ביחסים עם ארה"ב נמצאים לכאורה ברפיח. אולם המפתח לפתרונו מצוי הרחק מעזה, בין מוסקבה לבייג'ינג. סדר עולמי חדש הולך ומתעצב לנגד עינינו והוא שיכתיב את התנהגותם של מנהיגי ארה"ב בעתיד. המלחמה הקרה החדשה בין ארה"ב לסין מעמידה את ישראל, הזקוקה לבעלות ברית בחזית מול איראן, בפני צומת של הזדמנויות וסיכונים.

ב-7 באוקטובר קיבלנו קדימון אפוקליפטי לקץ המדינה היהודית על הקרקע. ב-13 באפריל קיבלנו קדימון לקץ המדינה היהודית מן האוויר. מספיק טיל גרעיני אחד שחודר את מעטפת ההגנה הישראלית כדי לשנות את מציאות חיינו מן הקצה אל הקצה. לכן אסור שההצלחה הפנומנלית של חיל האוויר הישראלי ובעלות בריתו תעוור את עינינו לסכנה.

קצב צריכת התחמושת במערכה בעזה מבליט את תלותה של ישראל בארה"ב. אף שאין לישראל תחליף לברית עם ארה"ב, היא לא תוכל לממן לבדה הקמת מערך ייצור תחמושת עצמאי, ודאי לא כזה שיענה על כל צורכי צה"ל במערכה עתידית. נוכח המחלוקת הגוברת בקרב הדמוקרטים ביחס לתמיכה בישראל ומנגד התבססות אגף בדלני בקרב הרפובליקאים, על ישראל לשקול חבירה לבעלות ברית אחרות של ארה"ב כדי לצמצם את התלות המשותפת בה.

מאמר זה משרטט שלוש דילמות הצפויות ללוות את המעבר למזרח תיכון גרעיני על סמך שורה של תקדימים היסטוריים. הראשונה, נקודת המעבר ממדיניות של מניעה למדיניות של הרתעה. השנייה, סוג ההרתעה שתידרש לישראל בזירה הגרעינית החדשה. השלישית, אופן ההתמודדות עם הטרור בתנאים של איום גרעיני. אף שחלון ההזדמנות לפעולת מנע צבאית עשוי להיוותר פתוח גם לאחר השגת יכולת גרעינית צבאית בידי האויב, יש צורך לרענן את תפיסת ההרתעה של ישראל נגד יריבים גרעיניים שלא בהכרח יאמצו את תכתיבי מאזן האימה. כמו־כן יש להביא בחשבון את הקושי בשמירה על חופש פעולה צבאי נגד ארגוני טרור הפועלים בחסות מטריית הגנה גרעינית.

איומי רוסיה להשתמש בנשק גרעיני טקטי מדאיג במיוחד בהקשר המזרח־תיכוני • מעתה, לא נוכל להתנחם יותר בנוסחה המפוקפקת של ״ההשמדה ההדדית המובטחת״

לנוכח נחישותו של משטר האייתולות, פשרנותו של הממשל האמריקאי, והמכשולים המצטברים בפני פעולה צבאית ישראלית באיראן, כל ממשלה ישראלית אחראית שתיבחר בנובמבר תהיה חייבת לקחת בחשבון את האפשרות שמאמצי הסיכול ייכשלו, ושיום אחד נתעורר לכותרות שחורות המבשרות על ניסוי גרעיני ממזרח. גם מי שמעריך את הסתברות התממשותו של תרחיש כזה כקלושה חייב לקחת אותו ברצינות.

דניאל אליסברג, מדליף מסמכי הפנטגון העוסקים במלחמת וויטנאם וההשראה לסרט "העיתון" הנמצא באקרנים בימים אלו, מוציא ספר חדש, שמוכיח כי מסמכי הפנטגון לא היו המסמכים היחידים שהוציא עמו משם. בספר חדש מגולל אלסברג את כרוניקת המדיניות הגרעינית של ארצות הברית לאורך השנים, וכיצד פעם אחר פעם כמעט התרחשה שואה גרעינית בעולם - לאור עצמה אדירה ופקודות חלושות לשולטים בה

בשעה שאויבינו מתגוששים בשדות הקטל של סוריה, דומה שמצבנו הביטחוני מעולם לא היה טוב יותר. אבל ההיסטוריה מלמדת שמלחמות ישראל מתלקחות דווקא מתוך סכסוכים פנים-ערביים

בתאריך 20.10.14, התקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול בנושא "אתוס הלחימה בצה"ל". בהקשר זה ניתן ביטוי לעמדת הנהלת המכון, לפיה הממלכתיות של צבא חייבת להישמר מכל משמר. על הצבא להגן על המדינה, אך אין מקום, במסגרת דברו של מפקד לפקודיו, להתייחס לאויבי המדינה כאל אויבי האל. בעקבות ריאיון רדיו שהתקיים לאחר מכן, נשמעו דברים בעין הסערה שאנו מבקשים להסתייג מהם.

על סִפּה של מהפכה במצרים, על הגבול שבין רודנות לבין החשש משלטון אסלאמי, ג'סי פרס מזכיר שלמאורעות במצרים יכול להיות גם סוף אחר. הוא מציע שישראל תחשוב מעבר לאינטרסים קצרי הטווח שלה ותתמוך בדמוקרטיה במדינות ערב. קראו את מאמרו.

אין עוררין על כך שאיום הטילים מסוריה הוא חמור, ושאי-היציבות הנוכחית בלבנון עלולה להדרדר לכדי מלחמה כוללת בין ישראל לסוריה, בה צפוי העורף הישראלי לשלם מחיר חסר תקדים. אבל מניעת התרחיש הזה כרוכה בהגברת הלחץ על סוריה, לא בהיתפסות לתקוות שווא של שלום. רק אם יבינו היושבים בדמשק שהתקפה על ישראל פירושה הקץ לשלטונם, תקטן סכנת המלחמה וייפתח אולי גם צהר לשלום.