שיטת הבחירה הישירה

בהיסטוריה של מדינת ישראל עלו יוזמות רבות לתיקון שיטת הממשל אך רובן ככולן לא אושרו. הרפורמה המשמעותית ביותר במבנה המשטר הייתה שיטת "הבחירה הישירה", שנכנסה לתוקפה ב-1996 ובוטלה חמש שנים לאחר מכן.

במסגרת השיטה האזרחים הצביעו בפתק אחד עבור המפלגה ובפתק שני עבור מועמד לראשות הממשלה. על אף התקוות שהשיטה תחזק את ראש הממשלה ואת המפלגות הגדולות, ותקטין את כוח המיקוח של המפלגות הקטנות, בפועל קרה בדיוק להיפך. הבוחרים פיצלו הצבעתם, המפלגות הסקטוריאליות שגשגו והכּנסת הגיעה לרמות פיצול חסרות תקדים.

ב-2001 בוטלה שיטת הבחירה הישירה ובבחירות 2003 חזרנו לבחור בפתק אחד. בשנתיים האחרונות, נוכח "הפלונטר" הפוליטי והקושי בהרכבת ממשלה עלו מחדש יוזמות לקיים בחירה ישירה – שתכריע מי יהיה ראש הממשלה. בחלק מהיוזמות אף מוצע שראש הממשלה שייבחר כלל לא יהיה זקוק לאמון הכנסת.

למראית עין, מדובר במעין פתרון קסם אלגנטי, אך בפועל רבים טוענים כי הוא בעייתי עד מאוד. אם המועמד המנצח יזדקק לאמון הכנסת נשוב לאותה הבעייה שאנו נמצאים בה כעת, ואם הוא לא יזדקק לאמונה – מדובר בשינוי משטרי רדיקלי שמעקר ומחליש את הרשות המחוקקת.