רצ
התנועה לזכויות האזרח ולשלום
רצ
נוסדה בשנת 1973
את רצ, או בשמה הרשמי המלא "התנועה לזכויות האזרח ולשלום", ייסדה ב-1973, לקראת הבחירות לכנסת השמינית, חברת הכנסת שולמית אלוני (מפלגת העבודה) לאחר שהתברר לה כי לא שובצה במקום ריאלי ברשימת המערך לכנסת. בבחירות הפתיעה המפלגה כשקיבלה שלושה מושבים.
בראשית דרכה התמקדה המפלגה בנושאים אזרחיים, ובעיקר בנושאים של זכויות האזרח והסוגיה של דת ומדינה. כמפלגה חילונית מובהקת מחתה נגד שיתוף הפעולה של מפלגת העבודה עם המפלגות הדתיות - שיתוף שפגע לטענתה בשורה של זכויות אזרח. במצעה תבעה לחוקק חוק יסוד זכויות האזרח, לבטל את תקנות ההגנה לשעת חירום ולעגן בחקיקה את זכות הציבור לקבל מידע. כמו כן חתרה להשגת שוויון לנשים ולמיעוט הערבי ולהפרדת הדת והמדינה.
עם זמן התווספה לסדר יומה האזרחי גם עמדה נחרצת בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המפלגה נהפכה יונית מובהקת, וממיקומה משמאל למפלגת העבודה קראה לנסיגה מלאה מהשטחים, צידדה בשיחות עם אש"ף ותמכה בהקמת מדינה פלסטינית. בשנת 1992, לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, התאחדה רצ עם המפלגות מפ"ם ושינוי, ויחד הן רצו ברשימה משותפת לכנסת - מרצ. רצ שמרה על קיום עצמאי עד 1997, אז נהפכה מרצ מרשימה למפלגה.
שולמית אלוני, יוסי שריד, רן כהן, מרדכי וירשובסקי.
רצ הצטרפה לממשלתו הראשונה של יצחק רבין ב-1974. שולמית אלוני מונתה לשרה בלי תיק, אך פרשה מהממשלה לאחר כחמישה חודשים בעקבות הצטרפותה של המפד"ל לממשלה. ב-1992 מונו אלוני ויוסי שריד (כחלק מסיעת מרצ) לשרים בממשלתו השנייה של רבין.