רפ"י
נוסדה בשנת 1965
רפ"י נוסדה בשנת 1965 לאחר פרישתם ממפא"י של דוד בן-גוריון וקבוצת חברי כנסת ממקורביו. הרקע לפילוג היה מאבקו של בן-גוריון לחידוש החקירה של פרשת לבון, התנגדותו לאיחוד מפא"י עם אחדות העבודה ופקפוקו בכישורי המנהיגות של לוי אשכול. רוב אנשי רפ"י היו בני הדור הצעיר של מפא"י שחשו שההנהגה הוותיקה מצרה את צעדיהם, בכללם משה דיין, שמעון פרס ויצחק נבון. הם קראו תיגר על המנהיגות הוותיקה של מפא"י ודגלו בגישה פרגמטית יותר ואידיאולוגית פחות. המצע של רפ"י לא הזכיר למשל את המילה סוציאליזם, והמפלגה הדגישה את תביעתה לשינוי שיטת הבחירות. בנושאי חוץ וביטחון הייתה רפ"י נצית יותר ממפא"י ואחזה בגישות אקטיביסטיות יותר.
המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת השישית (1965) וזכתה בעשרה מנדטים. מאחר שלא צורפה לקואליציה, פעלה בשיתוף פעולה הדוק עם גח"ל. השתיים תבעו את מינויו של דיין לשר הביטחון בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, ושתיהן הצטרפו לממשלת הליכוד הלאומי ערב המלחמה. לאחר המלחמה חזרו רוב חברי רפ"י לשורות מפא"י, וב-1968 ייסדו עמה ועם אחדות העבודה את מפלגת העבודה. האחרים, שלא רצו לחזור, יצרו רשימות המשך לרפ"י ובהן הרשימה הממלכתית.