מפ"ם

מפלגת פועלים מאוחדת

 

מפ"ם

נוסדה בשנת 1948

מפלגת פועלים מאוחדת (מפ"ם) הוקמה בשנת 1948 כאיחוד בין מפלגת הפועלים-השומר הצעיר ובין אחדות העבודה-פועלי ציון. המפלגה התפלגה לשני רכיביה בשנת 1954, ואחדות העבודה התמודדה בנפרד בבחירות הבאות. מפ"ם התמודדה בשם זה בשש מערכות הבחירות הראשונות. בין השנים 1969 ו-1984 התמודדה עם מפלגת העבודה ברשימה משותפת - המערך. זמן קצר לאחר בחירות 1984 פרשה מפ"ם מהמערך - במחאה על הקמת ממשלת האחדות עם הליכוד - ובבחירות לכנסת השתים עשרה (1988) חזרה להתמודד כרשימה עצמאית. לקראת בחירות 1992 הייתה מפ"ם (יחד עם שינוי ורצ) לאחת משלוש המפלגות המייסדות של מרצ.

מפ"ם הוקמה כמפלגת פועלים. היא ייצגה הן את ההתיישבות העובדת (הקיבוץ הארצי) והן את מעמד הפועלים העירוני. לתומכיה היא הציעה מערך שירותים שכלל בין היתר תנועת נוער (השומר הצעיר) ועיתון יומי (על המשמר). בשנות החמישים המוקדמות נקטה מפ"ם קו כלכלי מרקסיסטי רדיקלי וקראה לחיסול הקפיטליזם, לכינון שלטון פועלים מהפכני ולמלחמת מעמדות. עם השנים, בעיקר לאחר מותו של סטלין, התמתן הקו האידאולוגי הנוקשה של מפ"ם, אך בנושאים כלכליים היא נשארה בצדה השמאלי של המפה המפלגתית. בשאלת האוריינטציה הבין-לאומית צידדה מפ"ם עד שנת 1955 בגוש הקומוניסטי, ובשנים 1956 עד 1967 קראה לנייטרליות. לאחר מלחמת ששת הימים עברה מפ"ם לנקוט גישה פרו מערבית.

בנושאי מדיניות פנים נחלקה מפ"ם לחברי השומר הצעיר, שצידדו במדינה דו-לאומית והיו מוכנים לפשרות מרחיקות לכת, ולחברי אחדות העבודה, שתמכו בארץ ישראל שלמה ויהודית. בשנת 1954, לאחר הפילוג במפלגה (פרישת אחדות העבודה), נהפכה מפ"ם למפלגה הציונית היונית ביותר על מפת המפלגות. עמדותיה התמרכזו מעט כשהצטרפה למערך, אך כשפרשה ממנו בשנת 1984 היא שבה אל עמדותיה והביעה הסכמה לכינונה של מדינה פלסטינית.

table
שנת בחירות קולות מושבים (מנדטים) אחוז הקולות רשימת מועמדים מצע
1988 56,345 3 2.5 המועמדים המועמדים מצע מצע
1965 79,985 8 6.6 המועמדים המועמדים מצע מצע
1961 75,654 9 7.5 המועמדים המועמדים מצע מצע
1959 69,468 9 7.2 המועמדים המועמדים מצע מצע
1955 62,401 9 7.2 המועמדים המועמדים מצע מצע
1951 86,095 15 12.5 המועמדים המועמדים מצע מצע
1949 64,018 19 14.7 המועמדים המועמדים

מאיר יערי, יעקב חזן, ויקטור שם-טוב, יאיר צבן.

 

על אף היותה מפלגת פועלים ושותפה טבעית למפא"י, ב-1949 העדיף בן-גוריון להקים קואליציה עם הדתיים. מפ"ם נותרה באופוזיציה, ונכנסה לראשונה לממשלה רק לאחר הבחירות לכנסת השלישית (1955). מרדכי בנטוב וישראל ברזילי מונו מטעמה לשרים והופקדו על משרד הפיתוח ועל משרד הבריאות, בהתאמה.

מפ"ם הצטרפה לקואליציה בראשות מפא"י גם לאחר הבחירות של 1959, ושני שריה המשיכו לאחוז בתיקיהם. לאחר שהייה באופוזיציה במהלך כהונת הכנסת החמישית (1965-1961) שבה מפ"ם לקואליציה בראשית 1966 בממשלתו של לוי אשכול. בנטוב וברזילי שבו לכהן כשרים מטעמה ואחזו בתיק השיכון ובתיק הבריאות. נציגי מפ"ם (ויקטור שם-טוב, נתן פלד ושלמה רוזן) כיהנו מטעם המערך בממשלות מאיר ורבין. יאיר צבן היה נציגה מטעם מרצ בממשלת רבין השנייה.