מפ"ם
נוסדה בשנת 1948
מפלגת פועלים מאוחדת (מפ"ם) הוקמה בשנת 1948 כאיחוד בין מפלגת הפועלים-השומר הצעיר ובין אחדות העבודה-פועלי ציון. המפלגה התפלגה לשני רכיביה בשנת 1954, ואחדות העבודה התמודדה בנפרד בבחירות הבאות. מפ"ם התמודדה בשם זה בשש מערכות הבחירות הראשונות. בין השנים 1969 ו-1984 התמודדה עם מפלגת העבודה ברשימה משותפת - המערך. זמן קצר לאחר בחירות 1984 פרשה מפ"ם מהמערך - במחאה על הקמת ממשלת האחדות עם הליכוד - ובבחירות לכנסת השתים עשרה (1988) חזרה להתמודד כרשימה עצמאית. לקראת בחירות 1992 הייתה מפ"ם (יחד עם שינוי ורצ) לאחת משלוש המפלגות המייסדות של מרצ.
מפ"ם הוקמה כמפלגת פועלים. היא ייצגה הן את ההתיישבות העובדת (הקיבוץ הארצי) והן את מעמד הפועלים העירוני. לתומכיה היא הציעה מערך שירותים שכלל בין היתר תנועת נוער (השומר הצעיר) ועיתון יומי (על המשמר). בשנות החמישים המוקדמות נקטה מפ"ם קו כלכלי מרקסיסטי רדיקלי וקראה לחיסול הקפיטליזם, לכינון שלטון פועלים מהפכני ולמלחמת מעמדות. עם השנים, בעיקר לאחר מותו של סטלין, התמתן הקו האידאולוגי הנוקשה של מפ"ם, אך בנושאים כלכליים היא נשארה בצדה השמאלי של המפה המפלגתית. בשאלת האוריינטציה הבין-לאומית צידדה מפ"ם עד שנת 1955 בגוש הקומוניסטי, ובשנים 1956 עד 1967 קראה לנייטרליות. לאחר מלחמת ששת הימים עברה מפ"ם לנקוט גישה פרו מערבית.
בנושאי מדיניות פנים נחלקה מפ"ם לחברי השומר הצעיר, שצידדו במדינה דו-לאומית והיו מוכנים לפשרות מרחיקות לכת, ולחברי אחדות העבודה, שתמכו בארץ ישראל שלמה ויהודית. בשנת 1954, לאחר הפילוג במפלגה (פרישת אחדות העבודה), נהפכה מפ"ם למפלגה הציונית היונית ביותר על מפת המפלגות. עמדותיה התמרכזו מעט כשהצטרפה למערך, אך כשפרשה ממנו בשנת 1984 היא שבה אל עמדותיה והביעה הסכמה לכינונה של מדינה פלסטינית.